יפה, קטנה ומפתיעה בגדול: הקסם של ליטא

וילנה סיפור אהבה: כמו כל בירה אירופאית היא בורכה בכנסיות מרשימות (לא תאמינו כמה יש על כל דונם רבוע) סמטאות ציוריות וארכיטקטורה של ימי הביניים, לצד בתי קפה שיקיים, מסעדות מצוינות וזולות, ובלילה, ברים אופנתיים ושוקקים. ולא פחות חשוב: בקיץ מחכה לכם מזג אויר חלומי שנותן פייט ללחות הים תיכונית.

מרכז העיר קטן ותוכלו לסיר בו ברגל. הגגות האדומים הם סימן ההיכר של העיר העתיקה, שהוכרזה כאתר מורשת לאומי של אונסק”ו. העיר שופצה ונבנתה מחדש יותר מפעם אחת, ועם זאת נשארו בה מבנים מימי הביניים, לצד ארכיטקטורה מהעידן הסובייטי.

את הסיור בעיר תתחילו בתמונה המסורתית על רקע כנסיית סנט אנה, שלמרגלותיה מיצג אדום ועגול, שמונה עד רמת השניות, את הזמן לחגיגות יום ההולדת 700 של וילנה, בשנת 2023.

בעיר מכינים שפע אירועים לציון המאורע, וההתרגשות לקראתו עצומה. משם תטיילו אל כיכר העירייה, האוניברסיטה (מבנה מרשים עם תצפית פנורמית בקצהו- אזהרה גרם מדרגות תלול בדרך) ועד ארמון גדימינאס Gediminas שגם ממנו תקבלו מראה של העיר הפרושה מתחת. בסמטאות העיר העתיקה פזורים פסלים של יקירי העיר. אחד המרגשים בהם הוא הרופא היהודי דוקטור צמח שאבאד. תוכלו להצטלם איתו, כתף אל כתף, וגם להאזין לסיפור חייו, בקולו לכאורה, באמצעות מערכת שמע מיוחדת עם קוד שאפשר להוריד לנייד. הביקור ברובע היהודי הוא חובה. אבל אל תטעו לחשוב שמדובר רק במסע בזמן להיסטוריה מרתקת, אלא גם בסיורי גרפיטי וקולינריה עכשוויים.

תחנות הזמן הן בית הכנסת הגדול, רובע נפחי הזכוכית (מיד נחזור אליו) וכמובן ביתו של הגאון מווילנה. טעימה קצת אחרת של הרובע היהודי, תרתי משמע, תוכלו לקבל בסיור קולינרי חווייתי ברובע הזכוכית, שממוקם סמוך למרכז העיר העתיקה.

הרובע הוא בעצם כמה רחובות קטנים שמצטלבים זה בזה, שהיו מרכז החיים היהודיים בוילנה. הסיור ייקח אתכם בסמטאות ציוריות, בין בתי קפה, מסעדות וברים, ותוזמנו לטעום מאכלי גורמה לצד מנות מסורתיות, עם הרבה יין מקומי וקינוחים. את הסיור מלווה בקולה עדי, ישראלית ששורשיה ליטאים, והיא משלבת הסברים וסיפורים מהאלבום המשפחתי, שהם בעצם מראה להיסטוריה היהודית.

אל תחמיצו את רובע האומנים אוז'ופיס Užupis. תושביו הכריזו על עצמם כרפובליקה עצמאית עם חוקה מקסימה משלהם. למשל: לכל אחד יש זכות למות - אבל זו לא חובה, לכל אחד הזכות שלא לחגוג את יום הולדתו, או לכל אחד יש את הזכות שלא לעשות דבר. השכונה נמצאת מעבר לנהר ה"וילנה" (הקטן יותר משני הנהרות בעיר, "נריס" הוא הגדול יותר) ומכאן שמה. שכונה קטנה מלאה בתי קפה, גלריות, מיצגים ופסלים, לצד פינות זולה לאורך הגדה, כיסא נדנדה שתלוי על הגשר, ובעיקר, אווירה של שקט ושלווה. אין למה למהר ושום דבר הוא לא מספיק חשוב - זה המוטו של התושבים וזה לגמרי משתקף בקצב החיים בשכונה.

בא לכם לצאת בערב? זה הזמן להעלות הילוך חיי הלילה של וילנה לא נופלים מאלו של תל אביב. ברים שפתוחים עד השעות הקטנות, מגוון גדול של בירות מקומיות צוננות, יינות מעולים ועד קוקטיילים צבעוניים ומפתיעים. המקומות מתמלאים באנשים יפים (וגבוהים - הגובה הממוצע שם נושק למטר ושמונים ) ולבושים בסטייל.

באירופה כמו באירופה. מה אוכלים?

האופציות הקולינריות רבות. מדוכני מזון וטרק פוד בזיל הזול, ועד מסעדות שף מתוחכמות, שגם הן במחירים שלא יטלטלו את תקציב הטיול שלכם. שום דבר שמזכיר את מחירי תל אביב. אחת המפורסמות בעיר היא מסעדת Ertlio שמגישה ארוחת טעימות עם שש מנות ושלוש כוסות יין, בליווי הסברים וסיפורים. באחת המנות הוגש לנו בשר של בונה, שבליטא, כך למדנו, זו חיה נפוצה מאד, שאינה בסכנת הכחדה ומהווה חלק מהתפריט המקומי.

בכל מקום תמצאו כמובן גם את האוכל המסורתי שמבוסס על הרבה בשר ותפוחי אדמה. אם תרצו לקזז קצת את השחיתות הגסטרונומית, ולראות קצת ירוק בעיניים לכו לפארקים. יש בכל מקום והם תמיד מטופחים, עם שבילים מסומנים, פינות ישיבה נעימות, כיכרות וגינות פורחות. הכי פשוט לטייל לצד שני הנהרות של העיר: וילנה הקטן (שמעברו כאמור רובע אוז'ופיס) ונריס, הנהר הגדול, השני בגודלו בליטא, שחוצה את וילנה, ולאורכו טיילת שבה אפשר ללכת, לרוץ, וכמובן לרכוב על אופניים, ליהנות מהנוף ולנשום. וילנא, ציום: Shutterstock

טרקאי עיר קטנה וציורית שממוקמת כ 30 ק"מ מווילנה. בימי הביניים, הייתה בירת ליטא והאטרקציה המרכזית שלה היא טירת האי טרקאי לחופי אגם גלבה Galve. תוכלו לטייל סביב חופי האגם, לשוט בקייאק או לפדל. בחורף אגב, האגם קופא ואז תוכלו להחליק על הקרח. הטירה מרשימה מאד מבחוץ ואפשר להסתפק בטיול רגלי או בשיט אליה. אם תרצו אפשר גם לבקר גם במוזיאון היסטורי שנמצא בפנים.

בכל האזור, בייחוד סביב הטירה, יש צימרים ובתי אירוח בכל הרמות, מסעדות, בתי קפה וחנויות מזכרות. עוד ייחוד למקום הוא קהילת הקראים שחיה פה, ומונה כמה עשרות חברים. מדובר בקהילה סגורה עם מוסדות משל עצמה, שאנשיה מקבלים רק את הכתוב בתנ"ך, פשוטו כמשמעו, ולא שום פרשנות או סמכות רבנית כלשהיא. הקראים בטרקאי לא רואים את עצמם כזרם ביהדות, אלא צאצאים של לאום ששורשיו דווקא טורקיים. את בתי הקראים בעיר קל לזהות.

יש להם שלושה חלונות: אחד מוקדש לאלוהים, אחד לשליט, ואחד לבעל הבית. הם מתפללים בבית הכנסת הקראי, שנקרא "כנסה" והמאכל המסורתי שלהם "קיבינאי", שהוא מעין כיסון בצק ממולא בשר (יש גם גרסה צמחונית) - ואם אתם פה שווה לטעום. צילום: לשכת התיירות של ליטא

לא רק כדורסל

שעה מוילנה ואתם בקובנה, שמצלצלת מוכר לישראלים בעיקר בזכות קבוצת הכדורסל ז'לגיריס. קובנה היא העיר השנייה בגודלה בליטא, ועם כל האטרקציות ומה שיש לה להציע לתייר, היא בעיקר הרגישה לנו כמו מסע נעים חזרה בזמן. בקצב, בנראות, בסטייל. חוץ מארכיטקטורה והיסטוריה, תדעו שקובנה נבחרה ל"בירת התרבות האירופית לשנת 2022”. התואר המכובד נתן לעיר מוטיבציה אדירה להתחדש ולחגוג.

מצד אחד יש לא מעט שיפוצים ברחובות, ומצד שני, התואר הזה לא ניתן לה בכדי. אז נצלו את הביקור ליהנות משפע התאטראות, התערוכות והגלריות בעיר.

העיר מכורתה של המשוררת את השיר של לאה גולדברג "משירי ארץ אהבתי שנפתח במילים: "מכורה שלי ארץ נוי אביונה" כולם מכירים. מה שאולי לא כולם יודעים, או נוטים לחשוב בטעות, שזהו שיר אהבה לארץ ישראל. אבל כנראה שלא. גולדברג גדלה בקובנה בשנות חייה הראשונות, ולא הפסיקה להתגעגע לעיר ילדותה, גם כשעלתה ארצה. בקובנה מחזערעם למשוררת כבוד והערכה, ודיוקנה לצד מילות השיר, מתנוסס בעיר על קיר ענק, 15 מטרים גובהו.

סלפי עם סיבוניס כאמור אין ישראלי שלא מכיר את קובנה ולו בזכות ז'לגיריס, קבוצת המופת של העיר בכדורסל, ומכוכבות היורוליג. עם קצת מזל אולי תפלו על משחק באצטדיון הבית של הקבוצה. שאראס (שארונאס יאסיקביצ'יוס) שמוכר לישראלים כשחקן עבר וכוכב מכבי ת"א, היה בעברו מאמן ז'לגיריס, והוא יליד קובנה. הבעלים של הקבוצה, הסנטר האגדי, ארווידאס סאבוניס, עדיין גר בקובנה. מי יודע, אולי תצליחו לפגוש בו בתור לקפה או לדונאט. את ה 2.21 מטרים שלו יהיה קשה לפספס. www.zalgiris.lt בא לכם גלידה בטעם לחם? מסעדות לא חסרות כאן. כמובן ממנות ליטאיות של בשר והרבה תפוחי אדמה, וגם מסעדה מקומית שמתמחה בעופות, ומציעה גם הזדמנות לטעום גלידה בטעם לחם. כן, יש דבר כזה ושווה לנסות.

Pradinis לא סתם, מכל המקומות דווקא פה תמצאו גלידת לחם.

גם אם לא זכה בתואר רשמי, הלחם הוא המאכל הלאומי: בממוצע כל ליטאי אוכל 110-120 ק"ג לחם בשנה! הליטאים גאים מאד גם בתרבות הקפה שלהם ובידע שצברו, ובכל פינה יש קופי שופ עם קפה משובח.

רוצים קפה ומאפה?

בעיר יש לא מעט מקומות שמוכרים סופגניות, דונאטס. הן מוגשות חמות, מצופות באבקת סוכר, אבל - בלי הריבה.

דברים שחובה לעשות בליטא: ארץ הכדורים הפורחים: זה כמעט הספורט הלאומי בליטא, עם מספר הכדורים הגדול ביותר לנפש. תוכלו לטוס כמעט מכל מקום בליטא, אפילו מעל וילנה עצמה, שהיא בין הבודדות באירופה שמאפשרת טיסה בשמי העיר. החוויה מאד מיוחדת, גם למי שפחות מחבב גבהים. כמו כותבת טור זה. פשוט תסתכלו אל האופק ולא להביט למטה. המראות שווים את החשש. עם הנחיתה אל תמהרו ללכת. חכו לטקס החניכה המסורתי שכולל שמפניה והסבר משעשע למה. צילום: לשכת התיירות של ליטא

קניות: זול כאן. אם תרצו להביא משהו מסורתי מקומי, הפשתן פה פופולרי וזול. מצעיפים ועד שמלות נשפכות. אבן האמבר - הענבר – מאד נפוצה פה ובכל מטר יש חנות תכשיטים עם אבני ענבר מכל הסוגים, וטווח המחירים רחב. אם אתם מחפשים רשתות ומותגים בינלאומיים יש את קניון גדימיניאסGediminias Mall ברחוב הראשי של העיר העתיקה. המחירים כאמור זולים. תנו קפיצה ל - Locals.LT בקומה השלישית של הקניון שנראית קצת כמו גלריה, עם בגדים ,תכשיטים ואקססוריז, גם לבית, של מעצבים מקומיים.

אתרי הצילום של "צ'רנוביל": צילומי הסדרה המצליחה של HBO צולמו בחלקם בליטא ובבירתה, כשהן מספקות תפאורה לשחזור של אוקראינה בשנות השמונים. אנחנו היינו אורחי מלון PACAI, שממש בחזיתו צולמו סצנות מתוך הסדרה.

המלון בדרוג חמישה כוכבים, שוכן בתוך מבנה עתיק שהיה בבעלות משפחת אצולה, בלב העיר העתיקה, ובמרחק הליכה קצרה מכל האתרים המרכזיים. במלון גם בר מסעדה ומרכז ספא וכושר. מחיר ללילה מ-250 אירו לחדר זוגי.

התיירות הישראלית לליטא הייתה עד היום בעיקר לאתרי ספא ומרפא. בוילנה שעוברת התחדשות נחנך ספא בוקסטו המפואר והמפנק - קחו לכם פסק זמן של שעתיים למגוון עיסויים סאונות ובריכות ממש בלב העיר העתיקה. מומלץ

הכותבת היתה אורחת של לשכת התיירות של ליטא.