מסע בזמן

אם יש מהפכה בקובה יותר גדולה ממהפכת קסטרו, הרי זו המהפכה התיירותית. תאוצת התיירות בקובה בעקבות הכרזת אובמה על נרמול היחסים, הביאו למעבר זריז ומפתיע מאוד בביקורת הגבולות – פחות מ-60 שניות. הקובנים בשדה התעופה, יעילים ואדיבים יותר לתיירים. בשנים עברו, איבדתי שם שעות רבות מחיי בהמתנה אינסופית. מאז הפרסטרויקה בברית המועצות והפסקת הסיוע הרוסי, הקובנים נשארו עם ייצוא הסוכר, הסיגרים והרום. פיתוח התיירות, הוסיף מקור הכנסה ומטבע חוץ ראשון במעלה וזה מורגש כשמטיילים באי. בכל פעם שביקרתי בה, מיהרתי לעזוב ולהמשיך הלאה לערים מרתקות יותר. הוואנה, בירת קובה, הייתה מבחינתי רק שדה תעופה לנחות בו ולהמריא ממנו. היא נראתה לי דלה, עצובה, מוזנחת וללא שמחת חיים. אך לא כך בפעם האחרונה שביקרתי בה, בדצמבר האחרון, הוואנה הפכה עיר שמחה, חמה ומחבקת. מגוון מסעדות מפתיעות עם תפריטים מאתגרים (ארנבת ביין אדום ב-7 דולר), ברים שוקקים (מוחיטו ב-3 דולר), מועדוני סלסה מפוצצים, רחובות צבעוניים, מדרחובים שלא נגמרים וכמובן מלונות טובים. אני מעדיף את "איברו סטאר" או "מנזנה" החדש שנפתח בסוף 2017, כי הם נמצאים סביב פארק סנטרל- המרכז החשוב ביותר בעיר בין העיר העתיקה לסנטרו ומציעים פאר תוך שמירה על אותנטיות. כך תוכלו לטייל רגלית בעיר העתיקה בין שלל אטרקציות ואתרים מומלצים ללא צורך בתחבורה. סביבם נמצאים עוד בתי מלון במחירים נוחים יותר. בהוואנה כיף להתנייד רגלית, למשל ברחוב אוביספו שהוא המדרחוב המרכזי של הוואנה העתיקה, החוצה את העיר לשניים ומחבר את אזור פארק סנטראל והפלורידיטָה עם כיכר אַרמָאס. יש שם שפע של חנויות מזכרות ותרבות קובנית, להקות רחוב, מסעדות, ברים והרבה דוכני פיצה חמה וגלידה בטעמים (קופליה) הנמכרים בעלות מצחיקה של שברירי דולר למנה. מרתק לטייל גם בכיוון ההפוך, לכיוון שכונת סנטרו הוואנה שהיא מרכז החיים של הקובנים מחוץ לעיר העתיקה. בכלל, כיף לתעות בדרך ולחוות את החיים הקובנים האמיתיים – סיור אנתרופולוגי משובח. רבים מתלהבים משלל המכוניות העתיקות שעדיין שועטות בכבישי קובה משנות החמישים: קאדילקים, שברולטים וקבריולטים מרהיבים. הקובנים שיפצו אותם ואת חלקם החליפו להנעת גז (בישול), השלטון מאפשר לבעלי רכב כזה להפעיל אותו כמונית וזה עדיף (וזול) על נסיעה במונית ברכב חדש (מונית צהובה ממשלתית).

לרקוד כאילו אין מחר

רוב המבקרים בקובה בוחרים מסלול הכולל את הוואנה והערים הקרובות אליה, טרינידד וסיינפואגוס. אני בחרתי מסלול טיול החוצה את האי ממערב למזרח וחוזר למערב ומאפשר היכרות עמוקה עם כל היתרונות האותנטיים של קובה. במרחק שעה וחצי טיסה מהוואנה מגיעים לסנטיאגו דה קובה, בירת מזרח קובה, העיר השנייה בגודלה באי ולשעבר הבירה הנמצאת על חוף הים הקריבי, במרחק ימי קצר מג'מייקה. יש קסם מיוחד בקובנים מהמזרח. אנשים חמים עם לב פתוח. בכל כיכר בעיר יש להקה אותנטית ששרה את הרפרטואר המוכר והאהוב של "בואנה ויסטה סושיאל קלוב". כדאי לשבת לידם, להצית סיגר קובני משובח העולה עשירית ממחירו בארץ ולרכוש בבר הסמוך כוס מוחיטו צוננת. "חדוות הדביל" קוראים לזה. אלה רגעי אמת שבהם ניגשו אלי קובנים חביבים ושיתפו אותי בחייהם הקשים בצל פחד ממחסור ורעב המשולבים בתקווה לסיום האמברגו האמריקאי שהכריז עליו הנשיא אובאמה ופחד מהעתיד הצפוי להם בתקופת הנשיא טראמפ שעצר את נרמול היחסים. אפשר להגיד הרבה דברים על השלטון באי, אבל האחים קסטרו, שמרו פה על זן נכחד ונדיר של אנשים מקסימים שגורמים לי לחזור מכאן בכל פעם מאוהב מחדש. חבורת נערות צעירות הגיחו אל הכיכר והצטרפו ללהקה בריקוד סלסה סוער. כל קובנית צעירה שתשאלו אותה אם היא אוהבת לרקוד תשיב לכם: "בסטנטה". בסלנג: עד מאוד. וכשתשאלו אותה איזה סגנון ריקוד היא אוהבת היא תענה: "דה טודו". את כולם. אין ספק שהריקוד והשמחה הם בלב כל הקובנים, וגם ילדים קטנים מפתיעים בכישרון ריקוד. באי שתחושת החוסר וסכנת הרעב שוררת תמיד, הריקוד הוא בריחה טובה. אל תוותרו על ביקור בפארק (ככר) סספדו שסביבו תמצאו את העיר השוקקת ביום ואת חיי הלילה בערב, ועל מחנה מונקדה שבו החלה בפועל מהפכת קסטרו באי. (במקום קיים מוזאון). מחוץ לעיר כדאי לבקר ב-Castio de el Moro במרחק 10 דקות נסיעת מונית מהעיר. זהו מבצר עתיק מאד שנמצא ממש על המים עם נוף מקסים של הים הקריבי.

דייג ושללו ובטחון המדינה

מזרחה מסנטיאגו, כדאי להמשיך לדרך היפה ביותר בקובה שבין סנטיאגו דה קובה לברקואה הנמצאת במזרח האי, בחיבור שבין הים הקריבי לאוקיינוס האטלנטי. היא עוברת דרך העיר והמחוז גואנטנמו שהוא אזור רגיש אצל הקובנים בגלל הבסיס האמריקאי השוכן בו. לא כדאי לשוחח עם הקובנים בנושא או להזכיר את שמו. חלקה של הדרך מתעקל בכביש צר בצמוד לים הקריבי מימין, אז פגשנו בדייג שהציג בפנינו את שללו. יש בקובה מספר חוקים שעוסקים בחיות ומטרתם לשמור על משאבי המדינה: שור מיועד לעבודה, סוס להסעה ופרה לתנובת חלב. מי שישחט אחת מחיות אלו, יוזמן לבית האסורים לתקופה דו-ספרתית בגין פגיעה במשאבי המדינה. היהודים יוצאי דופן, והקהילה מקבלת מכסות שחיטה באופן חריג. פירות ים נחשבים גם הם משאב הנמכר לתעשיית התיירות ומייצר הכנסה במטבע קשה. לכן דייג השולה ברשתו לובסטר עסיסי, חייב להיפרד ממנו ולהשיבו למים. אם ייתפס עמו, יואשם בעבירת הברחה וכמו תמיד, פגיעה במשאבי המדינה. דיג דגים וקטיף של פירות מהטבע, אינם אסורים. לכן, קובנים רבים יוצאים אל הטבע ואח"כ מעמידים דוכנים ומוכרים את מרכולתם.

גן העדן זה כאן

בברקואה, עיירת דייגים עתיקה, יש מרכז אחד וסביבו מספר מועדונים ומסעדות. במעלה ההר לכיוון מלון קסטילו, נמצא מועדון רנצ'ון שנחשב לשיא הבילוי הלילי בעיירה. בהוריקן האחרון הוא נהרס כליל ולאחרונה נבנה מחדש. מומלץ לבקר מחוץ לעיירה באזור הנחשב הכי קרוב לגן העדן (אם יש דבר כזה) – השפך של נהר היומורי לים הקריבי, מאות גוונים של ירוק ספרתי שם. ניתן לשוט בנהר בסירה או לאכול את ארוחת הצהריים במימיו או באי הקטן שנוצר בין 2 הגדות. קובני זריז ושרירי ישמח לטפס עבורכם על עץ קוקוס אימתני ולהוריד משם אגוז לשתייה או אכילה. הנהר מוקף ג'ונגל טרופי כולל שיחי קפה וקקאו. שעה נסיעה משם נמצא החוף של מגואנה, חוף טרופי קאריבי כהלכתו עם חולות לבנים, עצי קוקוס וים כחול עמוק כשממעל שמיים כחולים ועננים לבנים צחורים הצפים בחדות של K4. יש קסם מיוחד בשמיים של קובה, אפשר לטבוע בהם. הדרך מהמזרח בחזרה להוואנה, עמוסה בערים צבעוניות וצוהלות כמו הולגין, קמאווי, טרינידד וסיינפואגוס. אם יש זמן כדאי לעצור בהן ללילה או שניים. בכולן יש בתי מלון בדרגות שונות סבירות וגם דירות אירוח הקרויות "קאסה פרטיקולר" בעלות של 20 דולר ללילה. ארוחת הבוקר בתוספת 5 דולר. בכולן כדאי לחפש את הפארקים (ככרות) כי סביבם מתנהלים החיים בכל עיר ביום ובלילה. במסלול החזרה ממזרח למערב, מומלץ לעצור בשלושה מקומות פחות מתויירים. הראשון הוא כפר דייגים קטן ושמו חיבארה. לקחתי שם חלק בטקס ה"קינסיניירה" המציין את בגרותה של כל נערה המגיעה לגיל 15. נערה בת 15 לבושה בשמלה לבנה צחורה, נוסעת ברכב קבריולט עתיק מהפיפטיז ברחבי הכפר, כאשר העוברים והשבים מריעים לה לצלילי סלסה. בכל בית קובני יש תמונה בסלון של בת המשפחה שעברה את הטקס הזה. חוויה מרגשת. כדאי לבקר ואף להתרחץ במפרץ העוטף את הכפר ובמערת הנטיפים במעלה ההר. השני הוא כפר קייבריאן שבמחוז וילה קלארה. במסעדה היחידה שנמצאת על החוף, אכלתי את הארוחה הקובנית הכי טובה שאכלתי בחיי: עוף מטוגן, אורז ושעועית ותבשיל יוקה לצד סלט ירקות וקוקטיל מוחיטו. הכל ב-10 דולר. מסעדת דייגים פשוטה עם גלי האוקיינוס מתנפצים על קירותיה. כמה שעות מערבה משם מגיעים אל המקום השלישי: רמדיוס. בעיירה הזו מתקיים הקרנבל הכי מיוחד (מסורת של מאות שנים שעוברת מאב לבן) המתקיים פעם בשנה בלילה שבין ה-24 ו-25 בדצמבר (מומלץ להזמין מקום מראש). הקרנבל הוא תחרות פאר והדר בין שני חלקי העיירה שהקו החוצה אותה עובר בדיוק במרכז הכיכר המרכזית. הרמדיינים מסכימים מראש שזו תחרות יופי בה שתי המשתתפות מנצחות. המקור דתי והביצוע מעורר פליאה. כאשר המליצו לי לרכוש כובע סומבררו לקראתו, לא הבנתי כמה צדקו. שעות ארוכות של זיקוקים נפצים ותמרות עשן מכל עבר. הזיקוקים נופלים עלינו הקהל, מרגש אך מעט מסוכן. תאורות ענק וקרוסלות מלאות רקדנים. מוסיקה בווליום שיגרום לשר לאיכות הסביבה להתפטר ועשרות אלפי קובנים צוהלים מכל רחבי המחוז. רחובות עמוסים בדוכני רחוב לממכר אוכל, שתיה, צעצועים ובגדים ומתחמים מיוחדים עבור הילדים.

פארק היורה במערב פינאר דל ריו ויניאלס

אפשר לסיים את הטיול בהוואנה או להמשיך מערבה לאחד האזורים הקסומים באי. 3 שעות על האוטוסטראדה מגיעים אל העיר פינאר דל ריו, בירת המחוז בה נמצאת גם העיירה ויניאלס – היהלום שבכתר לחובבי הסיגרים הקובנים הנחשבים לטובים בעולם. מרחבים עצומים של שדות ירוקים עם גידולים של סוכר, קפה וטבק, הרים ועמקים ציוריים המזכירים את נופי פארק היורה. בין האטרקציות באזור, מפעל הטבק, מפעל הרום ומערת האינדיאני שבה שטים בסירה בתוך מערת נטיפים בת אלפי שנה. כדאי לפנות זמן ללגימת מוחיטו במרפסת של מלון לוס ג'סמינס הצופה אל העמק העצום והמרגש הזה.

מה עוד כדאי לדעת על קובה? Top5

זהירות, פייק סיגר: לכל קובני מצוי יש אח, דוד או חבר שעובד במפעל סיגרים. הוא יציע לכם לרכוש ובזול סיגרים שיביא אליכם. אל תתפתו, הם מזויפים. כולם. קר שם בפנים: קחו אתכם בגד חם. גם כשבחוץ 35 מעלות, באוטובוס הטמפרטורה צונחת ל-15-17 מעלות. מוזיאון על גלגלים: בכל עיר תוכלו להתנייד במוניות הממשלתיות הצהובות אך אני ממליץ על המוניות של האזרחים המקומיים – רכבים אמריקאים משופצים בני יותר מ-60 שנה. מרתק וגם תוכלו להתמקח על המחיר שיכול לנוע בין דולרים בודדים. מהפכה גם ב-WIFI: הממשל הקובני בשליטת ראול קסטרו, ממשיך לשמור על שלטון קומוניסטי-סוציאליסטי, ורק מפעם לפעם מאפשר רפורמות חדשות הפותחות בפני העם הקובני צוהר נוסף לעולם. מהפכת האינטרנט וה-WIFI הגיעה לקובה ובגדול. אמנם, אין אינטרנט באמצעות הסלולר. אבל, בכל כיכר במרכזי הערים השונות (שנקראים פארק) יש WIFI . האפשרות לגלוש ניתנת ברכישת כרטיס גלישה לשעה או יותר ע"י קוד וסיסמא. הכרטיסים נמכרים בדואר או בבתי מלון תמורת כ-1 יורו לשעת גלישה. מידל מן: בכל עיר, מיד כאשר תגיעו יהיה קובני מקומי שישמח לקחת אתכם לבחור דירה להשכרה או מסעדה להשביע את רעבונכם. אל דאגה, את העמלה שלו הוא כבר יקבל מהמוכר/משכיר. אבל, הוא ישמח לקבל גם מכם טיפ של דולר (קוק במטבע מקומי) על כל מאמץ.

איך, מתי וכמה?

אין טיסות ישירות מישראל לקובה. אחת הדרכים היא קונקשן דרך פריז עם חברת התעופה אייר פראנס במחירים של החל מ-715 דולר הלוך ושוב. הזמנת רכב ומלונות וכן רכישת ויזה לקובה אפשרית דרך אתר. כמו כן, מספר פעמים בחודש מתקיימת בסניף ״למטייל״ בדיזנגוף סנטר בת״א הרצאה מקיפה על קובה. ההרצאה חינמית וללא הרשמה מראש, והמרצה הוא קפיטן שחי בקובה 5 שנים ונחשב לישראלי הכי בקיא באי.

אל תפספסו

קרקוב: היעד החם הבא של הישראלים?

הכתבה הבאה במדור

ויקטוריה סיקרט