עושים כבוד: נחנך אולם בווינגייט ע״ש שמעון דנאי
ביום חמישי האחרון ה-17.11.22, נחנך אולם ע"ש שמעון דנאי, ששימש כחבר הוועד המנהל של מכללת וינגייט במשך 21ֶ שנה (1999-2020) ויו״ר משנת 2013
אולם ע"ש שמעון דנאי נחנך הבוקר (ה') במכון וינגייט.
דנאי הוא מייסד חברת התיירות הוותיקה אופרן, שזכה אף לפני מספר שנים בפרס מפעל חיים של קבוצת פספורט, שימש כחבר הוועד המנהל של מכללת וינגייט במשך 21ֶ שנה (1999-2020) ויו״ר המכללה משנת 2013.
דנאי, בוגר מכללת וינגייט (בשנת 1959), היה כאמור חבר הוועד המנהל של מכון וינגייט יותר משני עשורים. שני המוסדות הוותיקים התמזגו וב-13 במארס הוקם המרכז האקדמי המשותף על שם לוינסקי - וינגייט.
בטקס חנוכת האולם על שם שמעון דנאי, שהתקיים הבוקר (חמישי), נכחו בין היתר חברי הסגל האקדמי ובראשם עובד יחזקאל - יו״ר הדירקטוריון, פרופסור מיכל בלר - נשיאת המרכז האקדמי, רן ברק - סגן יו״ר מועצת המנהלים של המכללה האקדמית בוינגייט ומי שהיה גם סגנו של שמעון דנאי, יואל פלדשו - מנהל רשות התעופה האזרחית היוצא, חבר דירקטוריון המרכז האקדמי, פרופסור אהרון שי - חבר לשעבר במועצת המנהלים של המכללה האקדמית בווינגייט, המשפחה בראשותם של הרעייה חסידה והבנים אופיר ורן דנאי וכן בכירים מחברת אופרן אותה ייסד שמעון
עובד יחזקאל ופרופסור מיכל בלר, העלו על נס את תרומתו הרבה של דנאי למרכז האדמי של וויגייט ולמיזוג החשוב עם קמפוס לוינסקי.
רן ברק סגן, יו״ר מועצת המנהלים של המכללה (לשעבר) שיבח בחום את דנאי ואמר: ״חנוכת האולם באה להודות לשמעון על פעילות רבת שנים, על עשייה מדהימה ללא בקשת תרומה. שמעון הוא דוגמא ליושרה אישית, דרך ארץ וכבוד האדם. שמעון הוביל את הדירקטוריון בצניעות, חוסר אגו והוא בא לעשות והרבה ולא לקבל. בכל המשברים שהיו בכל השנים, תמיד ניסה להגיע להסכמה של כולם לאורך כך הדרך ונתן למכללה את כל האפשרויות להתעסק בתחום האקדמי ללא צורך לחשוב על הצד הכלכלי״.
יואל פלדשו על דנאי: ״היתה לך התרומה הגדולה ביותר למיזוג המכללות, ניווטת הכל בתבונה ובחוכמה, המסירות שלך והאהבה שלך הדביקה את כולנו. היתה חוויה לעבוד לידך לאורך כל השנים״, אמר לדנאי הנרגש.
פרופסור אהרון שי הוסיף: ״שמעון הצטיין בתבונה, הקשבה לזולת וצניעות. שמעון הוא איש ספורט מבטן ולידה. תמיד ראה את טובת המכללה לנגד עיניו הכל בשקט ובסובלנות״
פרופסור רוני לידור, סגן נשיאת המכללה סיכם ואמר: ״שמעון ניהל את מועצת המנהלים לפני המיזוג והיה שותף פעיל בכל החלטה. למדתי להכיר אותו בתקופת המיזוג הקשה של אקדמיית וינגייט עם מכללת לוינסקי, השקט והביטחון של שמעון היו נקודת מפתח באיחוד של שתי המכללות. המנהיגות של שמעון היתה בית ספר עבורי, הוא הקרין שקט ומנהיגות וכל השיחות גיליתי אדם חכם שנתן שקט נפשי לנהל את המוסד האקדמי והעניק גיבוי לכולנו״.