פריז, לא רק ספורט: 5 יהלומים בעיר שכדאי לבקר בהם במהלך המשחקים האולימפיים

100 שנים לאחר שאירחה את המשחקים האולימפיים בפעם האחרונה, פריז כבר מוכנה לגמרי לקראת טקס הפתיחה למשחקים האולימפיים ביום שישי הקרוב (26.7 החל מ-20:30).

המשלחת הישראלית למשחקים שהמריאה אתמול מנתב"ג, תהיה הגדולה אי פעם ותכלול 88 ספורטאים וספורטאיות שיתחרו ב-17 ענפי ספורט שונים.

גם תיירים ישראלים צפויים להגיע בהמוניהם למשחקים בפריז ובצרפת רבתי, כשהם ינצלו את המרחק הקצר יחסית מישראל אל אירוע הספורט הגדול ביותר בעולם.

אם כבר מיציתם את האטרקציות הקבועות והנהדרות של פריז, ויש לכם כמה שעות בין משחי המוקדמות בבוקר בבריכה לגמרים של הג'ודו בשעות הערב, הנה כמה אפשרויות מעט פחות צפופות שיוסיפו לכם זיכרונות מיוחדים מעבר לחוויה האולימפית בפריז.

אמנים בבניין ריבולי 59. צילום: אלי שטרן

הבניין ברחוב ריבולי 59 Rue de Rivoli

מתחם האמנות שמתחבא ברחוב ריבולי 59 הוא אחד המקומות המועדפים בפריז, בקרב מי שמכירים אותו..

בשנת 1999 "השתלטה" קבוצת אמנים על הבניין שנמצא ברובע הראשון, במרכזו של רחוב שוקק חיים, מלא בחנויות מהרשתות הגדולות בעולם וסמוך לשכונת המארה, והפכה את המקום הנטוש למיצג אמנותי שהביקור בו הוא בלתי נשכח.

ב-30 חדרים שונים שמתפרשים על 6 קומות (ללא מעלית, שימו לב) יציגו בפניכם 30 אמנים ואמניות שונות מרחבי העולם את יצירותיהם הפרטיות, בחדרים שהם למעשה סטודיו העבודה שלהם (אטלייה). כל אחת והטכניקה שלה, כל אחד והסגנון שלו. וכולם מבריקים ורובם מרתקים ושונים.

ריבולי 59. צילום: אלי שטרן

המעברים בין הקומות (לא להיבהל מהחום, תביאו מניפה) מצויירים גם הם – כל קומה וסגנונה השונה – ומעניקים למקום אופי מיוחד: כמו מוזיאון אבל מאוד עממי ומונגש ומתאים לכל מי שמחפש הפסקה אמנותית בין שלל ענפי הספורט שישוחקו בעיר.

הכניסה בחינם, אבל מומלץ לתרום כמה אירו בכניסה עבור האמנים ותחזוקת המקום.

מדרגות בריבולי 59. צילום: אלי שטרן

בית הקברות פר לשז Père Lachaise

נכון, בית קברות הוא בהכרח לא היהלום הראשון שכל חובב פינות נסתרות יבחר לפקוד, אבל פר לשז הוא הרבה יותר מיהלום.

בית קברות פר לשז פריז. צילום: אלי שטרן

מדובר באתר קבורה שמקבץ את גופתם הגשמית של כמה מאנשי הרוח, התרבות, הדת, החקר והמדע הגדולים שידע העולם. כיום מדובר במוזיאון של אבנים, אנדרטאות, פסלים מקוריים והמון פינות קסומות ומוצלות שיעניקו לכם רגע של מנוחה והשראה.

כשנפתח בשלהי המאה ה-17, בית הקברות התקשה למצוא "לקוחות" שיבחרו להיקבר במקום, שנחשב אז וגם היום לאיזור לא יוקרתי במיוחד בפריז. בשנת 1804 הובאו לבית הקברות עצמותיהם של המחזאי מולייר והמשורר ז'אן דה לה פונטיין, היחס למקום השתנה.

בכניסה (ללא תשלום, כמובן) לבית הקברות תמצאו מפה עליה מסומנים מיקומיהם של מיטב מידועני המקום, האיתור לא תמיד קל ונוח, אבל בהחלט שווה את המאמץ להוקיר מעט כבוד לגדולים כמו אדית פיאף, אוסקר ווילד, אמאדאו מודליאני וג'ים מוריסון, שלא זכה למצבה מהודרת במיוחד, אבל זרם המבקרים לעולם לא משאיר אותו לבד.

ההגעה למקום קלה למדי וקווים 2 ו-3 של המטרו יביאו אתכם לצומת הקרוב לכניסה לבית הקברות.

קברו של ג'ים מוריסון בפר לשז. צילום: אלי שטרן

מרכז פומפידו

לא מעט מבקרים בפריז נוטים להסתפק בצילום הבניין האוונגרדי מלא הצינורות של מרכז פומפידו מבחוץ, מסתובבים סביבו ותוהים מי המוח המופרע שמאחורי היצירה המדהימה הזאת, אבל לא רבים טורחים להיכנס פנימה. הלו"ז מלא והמשימות גדולות.

המרפסת במרכז פומפידו. צילום: אלי שטרן

חבל, כי אמנם מרכז פומפידו הוא לא מוזיאון הלובר ולא ד'אורסה, אבל הוא בהחלט שווה לפחות שלוש שעות מזמנכם במהלך הביקור בעיר בזמן המשחקים האולימפיים.

מנהלי המרכז לאמנות מודרנית הגדילו לעשות ופתחו את שערי הכניסה ללא תשלום החל מה-24.7 ועד ל-11.8 לכל מבקר עד גיל 26. בימים כתיקונם הכניסה לחלק ממוזיאון חינמית ביום ראשון הראשון בכל חודש.

מה תמצאו כאן? מעבר למרפסת נהדרת שמשקיפה על כל פריז ומקושטת בפסלים של מיטב אמני העולם, תמצאו קומות של אמנות מודרנית מזרמים שונים ומאמנים גדולים כמו רוי ליכנטנשטיין, ואסילי קנדינסקי, מרסל דושאן, פרידה קאלו, מרק שאגל, אנרי מאטיס ואפילו חדר מיוחד ואהוב עם יצירות של הפסל הישראלי הרב גוני, יעקב אגם.

מרכז פומפידו. צילום: אלי שטרן

הקטקומבות של פריז les catacombes de paris

מבני קבורה תת קרקעיים ניתן למצוא בעולם באיטליה, במלטה, במצרים ובפריז. נכון שכבר המלצנו לכם לפקוד את אחד מבתי הקברות היפים והחשובים בעיר, אבל כאן מדובר בחוויה אחרת לגמרי.

קטמקומבות פריז. צילום: אלי שטרן

הקטקומבות של פריז הם מסע בזמן אל המאה ה-17, דרך תקופתה של המחתרת הצרפתית ועד לימינו אנו, בהם הנהלת המקום נאלצת לפרסם כרטיסים רק שבוע מראש בכדי לפעול נגד זייפנים שמתעקשים לנסות ולעקוץ אותה.

תעלות הקבורה התת קרקעיות של פריז נמצאות 20 מטרים מתחת לפני האדמה, ואם עדיין לא ביקרתם ראוי שלא תפספסו את זה. מעבר לטמפרטורות שיצנחו באופן דרמטי כשתרדו מתחת לאדמה, ההליכה בין מיליוני עצמות אדם שמסודרות באופן מוקפד ומקריפ מעבירה היטב את האווירה במקום.

המתים הובאו לקבורה המונית מתחת לעיר אחרי שבמאה ה-17 החליטו שקבורה עילית תופסת יותר מדי מקום. 6 מיליון נפטרים הועברו למקום, שהפך במלחמת העולם השנייה למפקדה הסודית של אנשי המחתרת הצרפתית.

הכניסה למקום תעלה 29 אירו, שיופחתו ל-23 אם אתם בגילאים שבין 18 ל-26. הזמנה מראש היא חובה (אין מכירת כרטיסים במקום) ותקפידו להגיע בדיוק בטווח הזמן בו הזמנתם את ביקורכם.

קטמקומבות פריז. צילום: אלי שטרן

מתחם דאלי במונמרט

יהלום קטן ומלוטש שכנראה לא ייכנס לרשימת חמשת המוזיאונים המפוארים של פריז, אבל הוא שווה כל דקה שתשקיעו בו.

מוזיאון דאלי פריז. צילום: אלי שטרן

מתחם דאלי הוא למעשה גלריה מוגדלת שכוללת כמה מיצירותיו המרתקות והפחות מוכרות של מלך מותחי הזמן, אלוהי הפרטים הקטנים והפילים הארוכים, היוצר האוונגרד הספרדי, שקיבל השראה רבה גם בפריז שבתמורה הקדישה לו מתחם מרהיב ומעניין.

נקודה נוספת לטובת מתחם דאלי היא העובדה שברוב המקרים לא תמצאו כאן תור ארוך של מבקרים, או לחץ בין המוצגים שנוצר מעודף סקרנים.

המתחם שווה ביקור לכל בוגרי דאלי במוזיאונים הגדולים, שמחפשים מעט השראה מאחד האמנים האהובים בהיסטוריה.

מחיר הכניסה עומד על 16 אירו למבוגר ו-13 למבקרים עד גיל 25.

מוזיאון דאלי פריז. צילום: אלי שטרן