על גג העולם: הישראלי שמעצב את המלונות השווים והיוקרתיים בעולם

"לפני 12 שנים התחלתי להסתובב בעולם. עברתי לגור לשמונה חודשים בברלין, ואז לאמסטרדם. גם בלונדון חייתי, חזרתי לארץ והיום המשרד ממוקם באמסטרדם". את מסע הדילוגים הזה מתאר בשיחה עם פספורטניוז מעצב הפנים הישראלי המצליח ביותר בעולם בענף המלונאות, סער צפריר. אבל השיחה הזו מתקיימת דווקא מישראל, בנסיבות משמחות מאוד. בגיל 47 סער הפך לאבא טרי.

"אני עדיין מתרגל לעניין שזה לא כמו שנולדה לי אחיינית ומחזירים להורים. אני פשוט יכול לבהות בה שעות. מרגישים את עוצמת הפלא. אני אבא מאוד מבוגר, אבל החוויה מדהימה".

המעצב צפריר סער. צילום: Chantal Brinks

צפריר, זוכה אינספור פרסי עיצוב יוקרתיים, נחשב לאחד השמות הכי חמים בתחום, ופרויקט האבהות שלו אמנם מאט את הקצב שלו זמנית, אבל כמו תמיד - הוא עדיין נמצא לפני, בזמן ואחרי עיצוב מלון חדש.

"האחרונים הם 'קרגו' ברומא בן 600 חדרים, מלון כנסים ומלון בוטיק של 50 חדרים בבריסל ועכשיו פתחנו גם 550 חדרים באוטוגרף קולקשן גם כן בבריסל".

כמה שונה העבודה בין מלון ענק מסחרי למלון בוטיק קטן?

"מבחינת ירידה לפרטים זה לא מאוד שונה. אנחנו מאוד מקפידים תמיד על העיצוב והפרטים הקטנים ביותר. ההבדל הוא שעיצוב של 550-600 חדרים זה פרויקט הרבה יותר ארוך ויותר מייגע".

כפי שהוא ציין, צפריר עובד על הציר שבין מלונות ענק ומותגים איקוניים לבין מלונות קטנים שיותר מאפשרים לאמן שבו "להשתולל" ולעשות כרצונו.

מה יותר מדליק אותך?

"האמת שאני כבר לא רוצה בימינו לעבוד עם 'הארד ברנד', מותגי ענק שלא מאפשרים לך לשחק. המותג במקרה הזה יודע מה הוא רוצה ואין מה לסטות שמאלה או ימינה. כך שהכיוון שלי הוא יותר לעבוד עם מלונות 'קולקשן' – בוטיקיים יותר ויש את ה'ווייט לייבל' שמאפשרים לך לשחק עם העיצוב כמה שרק אפשר".

ועד כמה אתה מתפרע, כשאתה מתפרע?

"זה שיש לך חופש עיצובי לא אומר שאתה חייב לעשות משהו משוגע. עדיין צריך להתאים למלון, לסטנדרט שיהיה קל לנקות ולסדר, אבל יש אלמנטים שאפשר להשתגע בהם".

תנסה להגדיר את הסגנון שלך?

"אני מעצב חם, לא מינימליסטי. העיצובים שלי תמיד יהיו מזמינים, תמיד יגרמו לך להרגיש בבית".

נשמע לי מאוד ישראלי.

"זה מגיע מהבית, אבל עדיין כל פרויקט הוא סיפור, תסריט. ובסוף - חשוב לי שיהיה חם ולא תעשייתי וקר".

"הכי יפה זה לא הכי יקר"

בהשכלתו, צפריר מגיע משוק ההון ומכלכלה. עניין שמאוד עוזר לתהליך העיצובי, להבנת האופציות העומדות בפני המלון. "אני תמיד מסתכל על התוכנית העסקית של המלון לפני שאני מספר את הסיפור שלו. בשונה מהמון מעצבים שמשתגעים ואומרים 'בואו נעשה את הכי יקר שיש והכי פרוע שיש' אני מסתכל על מלון בצורה מאוד מאוד עסקית".

למגזין פספורט לראש השנה ובו 136 עמודים על השנה שחלפה

צילום: באדיבות המלון

ועדיין העיצובים האלה עולים למלונות הון.

"תתפלא לשמוע שבחלקים נרחבים מהעיצובים לא משתמשים היום במותגים. רוב הריהוט מיוצר בפולין או בסין, וזה ממש לא אומר שזה לא איכותי. מלונות יכולים לחסוך 20-30 אחוזים בהוצאה על העיצוב ככה".

קח אותנו לתהליך עיצוב שלך. איך זה מתחיל? אתה לומד את האזור? את המלון?

"את המדינה, העיר, השכונה, הבניין, ורק אז מתחיל לבנות את הסיפור. מעניין גם לראות מה עושים במקומות שהם לא פריים לוקיישן. אנחנו יודעים לעשות את זה גם במקומות פחות נוצצים. קח את 'פרובוקטור'. בברלין למשל. המקומות האלה, אתה לא מגיע אליהם במקרה, זה לא רחוב שאתה עובר בו כתייר. ובכל זאת אתה מייצר שם חוויה. לקחנו מלון בלוקיישן ביניים והפכנו אותו ליעד רציני, מוכר ומתוקשר, עם מסעדה שעובדת, והשתמשנו בכל האלמנים של הבנין".

איך קיבלתם אותו ומה יצא?

"קיבלנו מלון כוכב אחד, עם תקרות מזעזעות, מונמכות, שנעשו כך כדי לחסוך בחשמל. כל הסיפור היה לי מוזר. התחלנו לשבור את התקרה וגילינו שני מטרים וחצי של חיפויים שהסתירו את היופי של המבנה הזה. וככה לא רק שעיצבנו משהו מחודש אלא גם שיחזרנו את המבנה הזה היסטורית".

אתה קצת ארכיאולוג.

"ברור! אני מאוד אוהב לחקור. ב'גלי כנרת' בקושי רואים את זה, אבל בבריכה מצאתי סיפור. מצאו שם עתיקות של ממש, בריכת עמודים. הלכתי עם אמן מקומי מהכנרת, שיחזרנו את האלמנטים שהיו שם והם שם מושתתים בבריכה. יש 3 קוביות זכוכית שמספרות את הסיפור של המלון".

הלקוחות בכלל שמים לב לזה?

"הרעיון הוא דווקא שלא ישימו לב. הרעיון הוא לשלב את העיצוב בפרויקט. צוות המלון אמור לדעת להסביר למי ששואל. למרות שזה לא תמיד קורה. אבל חשוב לי לומר שכשאתה מספר סיפור או כותב תסריט או כשאתה 'ארכיאולוג' זה לאו דווקא בשביל הלקוח. בשביל המלון, המעצב שייתן מסגרת וכיוון. לא לברוח ממלון בסגנון 1920 ל-2024. גם בסגנון העיצובי. אם אני עושה מלון שמספר את 1920 אני לא אשים אלמנטים משנות ה-80.

הראיון המלא בגיליון פספורט לראש השנה - הקליקו כאן לקריאת המגזין

בלי פוליטיקה?

צפריר מאוד לא מסתיר את ישראליותו, לא בפרויקטים, לא בשפה העיצובית ולא במפגשים עם לקוחות וקולגות בעולם. אי אפשר להתעלם מהעבודה שאנחנו חיים בתקופה מורכבת מאוד, של מלחמה קשה שמשפיעה על העבודה – בטח של ישראלים בחו"ל.

הפגנה אנטי ישראלית (צילום ארכיון: SHUTTERSTOCK)

"זה מאוד מאוד בשוליים", הוא מרגיע. "מי שקצת אינטליגנט מבין שאנחנו אולי לא הכי בסדר אבל אנחנו בטח לא אשמים. ואגב, אנחנו חושבים שאנחנו מרכז העולם, אנחנו ממש לא. לעולם יש עוד דברים להתעסק בהם".

היו לך מקרים פחות נעימים?

"יש לי ידידה מקרואטיה שהכרתי בבראון ביץ' שם. היא סלבריטאית עם 200-300 אלף עוקבים, שחקנית, זמרת. באחד הימים ראיתי באינסטגרם שלה פוסט שמשווה בין המצב בעזה לבין השואה. ואני מאוד רגיש לדברים האלה. אפשר להגיד שישראל לא בסדר, אבל להשוות לשואה? זה גועל נפש".

עימתת אותה עם זה

"כן. היא לא יצראה את הפוסט, היא שיתפה אותו. סימסתי לה 'מה? למה? איך את לא מתביישת?'. הי השיבה לי שהיא מתנצלת, היא לא ידעה על הרגישות הזאת ואין לה מושג בכלל מה קורה בין עזה לבין ישראל, וזה רוב המקרים. היה טרנד, כולם שיתפו, היא שיתפה גם. לצערנו הבעיה היא שהרשתות החברתיות הפכו למרכז התקשורת".

ימים אחדים לאחר השיחה שלנו סער חזר למשרד הראשי באמסטרדם, שם כבר הוא עובד על הפרויקט הבא. עין אחת פקוחה לישראל, בתקופה לא פשוטה וכעת גם בתוספת מחויבות הורית, ועין אחת אל הפרויקט הבא, הפנטזיה המלונאית הגדולה הבאה.