בקשה לתביעה ייצוגית נגד פועלים, לאומי ומרכנתיל: גביית "דמי ניהול" ללא שירות בפועל

חדשות. עדכונים. מבצעים ✈️ פספורטניוז ב-WhatsApp >> וב-Telegram >>

הבנקים הגדולים בישראל מנצלים פרשנות מעוותת של חוק הבנקאות כדי לגבות עמלות אסורות ממיליוני חשבונות רדומים. כך נטען בעתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז.

בעתירה נחשף כי בנק הפועלים, בנק לאומי ובנק מרכנתיל משלשלים לקופתם לכאורה רווחי עתק על ידי חיוב לקוחות ב"דמי ניהול עובר ושב", דווקא בחודשים שבהם לא בוצעה כל פעילות בחשבון. התובעים מבקשים צו מניעה מיידי והשבה רטרואקטיבית של הכספים, בהליך ששוויו הכולל עבור כל בנק מוערך ביותר מ 2.5 מיליון שקלים.

שלושה לקוחות פרטיים של הבנקים הגדולים, רבקה הורוביץ, דוד אדר ואורי מזרחי, הגישו השבוע באמצעות עורך הדין נמרוד אסיף, תביעה ייצוגית חסרת תקדים שמציבה סימן שאלה גדול מעל חוקיות אחת העמלות הנפוצות במערכת הבנקאית. העתירה מפרטת כיצד הבנקים גובים באופן שיטתי עמלת מינימום חודשית מחשבונות עובר ושב של משקי בית ועסקים קטנים, למרות שבחודש הנתון לא סופק להם כל שירות ולא בוצעה כל פעולה על ידי פקיד או בערוץ דיגיטלי ישיר.

בלב התביעה ניצבת הרפורמה המקיפה בעמלות הבנקים משנת 2007, שהובילה להוספת פרק הפיקוח על העמלות בחוק הבנקאות. העתירה מדגישה כי הרפורמה נועדה להגן על הצרכנים באמצעות קביעת תעריפון מלא, שהוא רשימה סגורה ומחייבת של שירותים שבגינם בלבד רשאי תאגיד בנקאי לגבות עמלה.

"בכל הנוגע לחשבונות עובר ושב, ובכל הזמנים הרלוונטיים לבקשה זו, אותה רשימה סגורה לא כללה שירות מסוג ניהול חשבון, או שירות אחר שמהותו דומה", נכתב בעתירה המונחת בפני בית המשפט. עורכי הדין מבהירים כי הבנקים רשאים לגבות עמלות אך ורק עבור שירותים ספציפיים שהעניקו בפועל, ולא עבור עצם קיומו של החשבון.

הבנקים מצידם מסתמכים על הערת שוליים בתעריפון המאפשרת להם לגבות עמלת מינימום חודשית, הנעה כיום בין 5.30 שקלים בבנק הפועלים ל 6.40 שקלים בבנק מרכנתיל. אלא שהעתירה תוקפת ישירות את הפרשנות הזו וקובעת כי הסתמכות זו היא בלתי אפשרית, משום שהערה זו חלה רק כאשר בנק סיפק ללקוח שירות של פעולה על ידי פקיד, ואילו הבנקים המשיבים גובים דמי ניהול עובר ושב בגין חודשים בהם הם לא סיפקו שירות זה.

התביעה מנתחת באופן דקדקני את מבנה התעריפונים הרשמיים ומצביעה על כך שהם מנוסחים כטבלאות בעלות משמעות משפטית ולשונית מחייבת. מיקום הערת המינימום בשורה המתייחסת אך ורק ל"פעולה על ידי פקיד" או "פעולה בערוץ ישיר", מלמד שהיא יכולה להשתבץ רק כהשלמה לפעולות קיימות, ולא לעמוד כחיוב עצמאי על חשבון רדום.

לפי כתב העתירה, הבנקים מפרים בכך לא רק את חוק הבנקאות הקוגנטי, אלא גם את המערכת החוזית הישירה מול הלקוחות, שהתעריפון הרשמי הוא חלק בלתי נפרד ממנה. עוד מצוין כי גם אם קיימת עמימות בניסוח הטבלאות שפרסמו הבנקים, הרי שמקשר חוזי יש להחיל את כלל הפרשנות נגד המנסח, המעניק עדיפות מוחלטת לפרשנות המיטיבה עם הלקוח.

התביעה אף מזכירה כי שירות של דמי ניהול אינו זר למחוקק, והוא הותר בעבר באופן ספציפי לעסקים קטנים אך נמחק כליל מהתקנות בשנת 2012. העובדה שהמחוקק בחר להותיר דמי ניהול רק בחשבונות ניירות ערך וסליקה, מוכיחה כי השמטתם מחשבונות העובר ושב הרגילים הייתה מכוונת.

הפגיעה בלקוחות החלשים ובחשבונות נפטרים

בבקשה לאישור התביעה כייצוגית מוסבר כי השיטה פוגעת בציבור רחב מאוד של לקוחות, אשר לרוב אינם מודעים לדקויות המשפטיות ומניחים באופן טבעי כי מוסדות בנקאיים פועלים כדין. מדובר בתביעה ייצוגית קלאסית, שכן הנזק הפרטני לכל לקוח מסתכם בשקלים בודדים מדי חודש, סכום שאינו מצדיק ניהול תביעה אישית בבית המשפט, אך הצטברותו בתוך מיליוני החשבונות מניבה לבנקים רווחי עתק.

העתירה משרטטת את פרופיל הלקוחות שנפגעים מהגבייה העודפת: לקוחות בעלי רמת פעילות כספית נמוכה השייכים למגזרים מוחלשים בחברה, אזרחים המחזיקים יותר מחשבון בנק אחד, וכן עזבונות של לקוחות שנפטרו.

כתב התביעה מגבה את הטענות באמצעות הדוחות הכספיים של הבנקים לשנת 2025, המציגים הכנסות של מאות מיליוני שקלים בשורה של עמלות תפעוליות ודמי ניהול חשבון. מהדוחות עולה כי בנק הפועלים רשם הכנסות של 723 מיליוני שקלים מדמי ניהול חשבון פרטי ועסקי מתוך סך עמלות מדהים של 4,431 מיליוני שקלים. בנק לאומי רשם הכנסות של 592 מיליוני שקלים מניהול חשבון מתוך סך עמלות של 4,084 מיליוני שקלים, ואילו בנק מרכנתיל הכניס 127 מיליוני שקלים מניהול חשבונות מתוך סך עמלות תפעוליות של 368 מיליוני שקלים.

התובעים מדגישים את הפער הבלתי נתפס בין הכנסות אלה, שהולכות ועולות, לבין המציאות הכלכלית בישראל שבה הציבור הרחב מתמודד עם יוקר מחיה מאמיר. בעתירה מצוטט גם פרסום של מבקר המדינה מתחילת 2025, המזהה את המערכת הבנקאית כאחד הגורמים המרכזיים לבעיה זו, וכן קביעה עדכנית של הממונה על התחרות ממאי 2026 בדבר הריכוזיות הגבוהה בענף.

התביעה מבקשת מבית המשפט להגדיר את קבוצת הנפגעים ככלל הלקוחות שחויבו בדמי ניהול עובר ושב אלה במהלך שבע השנים האחרונות שקדמו להגשת הבקשה.

הסעדים הסופיים הנדרשים מבית המשפט המחוזי הם צו עשה ומניעה אשר יורה לבנקים להפסיק באופן מיידי את גביית העמלה הפיקטיבית בחודשים נטולי פעילות, וכן צו השבה כספי המחייב את הבנקים להחזיר לכלל חברי הקבוצה את מלוא הסכומים שנגבו, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגבייה.

בנוסף, מבוקש החזר ריביות עודפות שנאלצו לשלם לקוחות שחשבונם עמד ביתרת חובה כתוצאה ישירה מגביית העמלות הללו, וכן מינוי בעל תפקיד עצמאי מטעם בית המשפט, אשר יפקח על מערכות המחשוב של הבנקים ויבטיח את ביצועו המלא והמדויק של פסק הדין.