בסימן אחר: מסע ימי לאי הדובים

במחצית הדרך שבין נורבגיה והקוטב הצפוני, בלב האוקיינוס הארקטי, נמצאת קבוצת איי סבאלברד (Svalbard), מקום קסום ויוצא דופן בכל קנה מידה המיועד למיטיבי לכת ולתיירים המעוניינים לצאת מהשגרה. בשעה שרבים ינצלו את חודשי הקיץ לחופשת בטן גב רגועה ובמטרה לעבוד על קווי השיזוף, מהווה טיול לקבוצת האיים שבקוטב הצפוני, אנטיזתה גורפת, במקום הכי רחוק מהשמש של המזרח התיכון. מבחינה פוליטית שייכים האיים לממלכת נורבגיה, אולם בפועל זוהי ממלכת דובי הקוטב, בשעה שמספר הדובים הלבנים באיים עולה עשרות מונים על מספר בני האדם המתגוררים בהם. 

 איי סבאלברד - ממלכת דובי הקוטב

קבוצת האיים, ששטחה הכולל הינה למעלה מ-60 אלף קמ"ר, מונה שלושה איים גדולים ועוד כמה עשרות איים קטנים נוספים, איונים וצוקים המזדקרים מתוך המים. האי הגדול מכולם הוא שפיצברגן שפירושו ההרים המחודדים. האי תופס כשני שליש מסך כל שטחי האיים, קרוב ל-40 אלף קמ"ר, והוא גם היחיד שקיים בו יישוב קבע הנקרא לונגירביין (Longearbyen) או בשמו המקוצר ליר, המאכלס כ-2,000 תושבים שרובם נורבגים.

בליר תמצאו נמל מוגן ומזח קטן המאפשר לספינה בודדת אחת לעגון לידו. כשמגיעות ספינות נוספות, אלו ימתינו מחוץ למזח כשהגישה אליהן נעשית בסירות בלבד. בליר נמצא גם שדה תעופה ובאמצעותו קשר אווירי לנורבגיה. כיום תפקידה העיקרי של ליר נועד לשמש כבסיס קדמי לספינות התיירים הפוקדות את איי שפיצברגן.

למעשה, קבוצת האיים הייתה ידועה ליורדי הים כבר במאה ה-12. מאז פקדו אותה הויקינגים ואחרים, אך מעולם לא היה בה ישוב קבע. האיים שימשו גם כבסיס לציידי הלווייתנים ולפי הערכות, עשרות אלפי לווייתנים נטבחו באזור. ב-1920 נחתמה אמנת סבאלברד לפיה קיבלה נורבגיה אחריות פוליטית ושליטה באיים, תוך פתיחות ומתן אפשרות לתושבי המקום לנצל את האוצרות הטבעיים של המקום.

"בנק הזרע"

לפני כמאה שנה התגלו מרבצי פחם בשפיצברגן, הגדול שבאיי סבאלברד, ואלו היוו את הסיבה העיקרית לאכלוס המקום. המכרה נמצא בקרבת הישוב הכמעט יחיד באיים, כאמור, לונגירביין. כמעט 50 אחוז מתושבי שפיצברגן קשורים בצורה זו או אחרת למכרות. מכרה הפחם ננטש, או כמעט ננטש מספר פעמים מאז גילויו, וכיום הוא מופעל בצורה מוגבלת. בשנים האחרונות, עם הפשרת הקרח באזור הקוטב ופתיחת מעברי שיט שהולכים ומתרחבים, תופסים האיים מעמד אסטרטגי חדש כבסיס קדמי לקידוחי גז בים הצפוני.

כמחווה לאנושות, הקימה ממשלת נורבגיה מעין כספת ענקית הטמונה בעמקי מכרה פחם נטוש ליד ליר. בכספת הוטמנו זרעי צמחים שנאספו ברחבי הגלובוס, על מנת לשמרם לדורות הבאים למקרה של אסון גלובלי מעשה ידי אדם או טבע. הטמפרטורה בתוך הכספת עומדת על כמינוס 16-18 מעלות צלזיוס. דגש מיוחד באוסף מושם על זרעים המשמשים את האדם. הזרעים ממויינים לפי אזורי מוצא וחשיבותם, ונשמרים במיכלים שרוקנו מאוויר. הממשלה הנורבגית משקיעה מיליוני דולרים בשימור ופיתוח הכספת ורואה בו בעל חשיבות אסטרטגית לאנושות.