החוויה הלומברדית

תרבות ויוקרה במילאנו
לפנות ערב לוהט בצל סוכך של חנות אופנה מהודרת ברחוב 'מונטה נפוליאונה' סיימתי שיחת טלפון, וכשניסיתי להדליק סיגריה, המצית התעקש לא להיענות לי. לפתע הגיחה מפתח החנות מוכרת חיננית ומטופחת, ככל נשות מילאנו, והציתה לי ולעצמה סיגריה. "בונג'ורנו", חייכה והושיטה לי יד. "קרלה, ולא ברוני", צחקה בקול. "שמעתי אותך בטלפון. ישראלי, הא? מה אתה עושה כאן במילאנו? לא חם מספיק בתל אביב?" אמרה באנגלית רצוצה. כששמעה שבאנו לטייל בעיר, הפטירה: "מאמא מיה, מה יש לראות במילאנו? לכאן לא באים לטייל. רק העשירים, שאין להם מה לעשות עם הכסף שלהם, באים הנה לקנות, לאכול ולישון. ועוד בחום כזה..."

"נראה שבמילאנו כולם מעשנים", הערתי והפניתי מבט אל המדרכה, שהייתה מרוססת בבדלי סיגריות. "זה חוק טיפשי. לא לעשן בחנויות, במסעדות, בבתי קפה. אתה יודע מה? יש יותר מעשנים, הרחובות מלוכלכים, ומבזבזים הרבה כסף לנקות אותם", מחתה בקול, וכדי להפגין את תרומתה הצנועה לניקיון רחובותיה של מילאנו הביאה לנו מאפרה. לשמחתי, או לצערי, למען האמת, כי קרלה הציעה לי קפה ומזגן בתוך החנות, מרצדס שחורה נעצרה ליד הפתח ונהג במדים מצוחצחים נחפז לפתוח את דלת המכונית לשתי נשים רעולות פנים, שהתחבקו עם קרלה, והיא חייכה לעברי: "עכשיו זה ביזנס", ובתום "צ'או" ו"אריוודרצ'י" נבלעה עימן בחנות. ואולי, מי יודע, ביום מן הימים אשוב לחנות ההיא ב'מונטה נפוליאונה' לשתות קפה אצל קרלה.

אכן, יש ממש בדבריה. מילאנו אינה עיר תיירות מובהקת. הדואומו, הגלריה, הלה סקאלה, אולי הקאסטלו, ואלה כמעט כל האטרקציות בעיר. ובכל זאת, מי שעדיין לא ביקר במילאנו, כדאי להגיע אליה ולו כדי להתרשם מן הפאר, ההדר ותחושת המותרות והיוקרה, החל מן המלונות המטופחים וכלה בחנויות המעצבים רבי המוניטין.

הקתדראלה הגותית המפורסמת של העיר, הדואומו , ממקדת אליה את תשומת ליבם של האורחים וגם של המקומיים, הן בזכות היצירתיות האדריכלית והאמנותית המרשימה והן בשל מיקומה בלב המרכז המסחרי של מילאנו.

הקתדראלה של מונזה

מכיכר הדואומו פונים אל הגלריה ויטוריו אמנואלה השני, המלך הראשון של ממלכת איטליה המאוחדת, שבזכות היותו סמל התנועה לאיחוד איטליה, שמו מונצח באופן בולט במיוחד בכל עיר או עיירה איטלקית. הגלריה המפוארת, על כל תבליטי ותחריטי הקיר וקשתות הפלדה הנושאות את תקרת הזכוכית, שהקמתה הושלמה ב- 1877, בנויה בצורת צלב המייצג את ארבע יבשות תבל, שהיו מוכרות באותה עת, והיא, למעשה, הקניון הראשון בעולם, ואחד היוקרתיים והיקרים ביותר בימים אלה.

גלריית ויטוריו אמנואלה

היציאה מן הגלריה, אם הגענו מהדואומו, מובילה אל כיכר הלה סקאלה, לצידה ממוקם בית העירייה של מילאנו, במרכזה מתנשא פסלו של ליאונרדו דה וינצ'י, ומעבר לכביש המבנה הצנוע למראית עין של מקדש האופרה העולמי.

מה עדיין לא נכתב על הלה סקאלה? אחרי שחוויתי אופרה בהיכל הלה סקאלה, גם לי זכות להוסיף משלי. החזית הפשוטה והאפורה למדי של המבנה, ששוקמה בעקבות נזקי מלחמת העולם השנייה, כמבנים רבים בעיר, אינה מעידה במאום על העיצוב האדריכלי הפנימי, על הסימטריה המסוגננת, על הקטיפה המבהיקה בגוונים קלאסיים של ארגמן וזהב, ועם זאת מיטב שירותי הנוחות והטכנולוגיה האודיו-ויזואלית לרשות הצופים. רבים מחובבי אמנויות הבמה גורסים, כי האופרה מעצם טבעה היא הצגה 'גדולה מן החיים'. על אחת כמה וכמה בהיכל הלה סקאלה, ולא כל שכן באופרה 'יבגני אונגין' של צ'ייקובסקי בביצוע מדוקדק של להקת האופרה של תיאטרון הבולשוי המוסקבאי. בהחלט חוויה ייחודית.

יציע התאים בבית האופרה לה סקאלה

בדיוק מכאן מוליכה הדרך אל רובע חנויות היוקרה. רחוב מאנצוני יוביל אתכם אל מונטה נפוליאונה, ולכל אורכו וברחובות המצטלבים עימו תוכלו לפגוש את: ארמאני, איב סנט לורן, ורסאצ'ה, לואי ויטון, גוצ'י, פראדה, רלף לורן, דיור, קרטייה, דולצ'ה וגבאנה ואת כל ידידיהם המהודרים. גם 'ווינדוו שופינג' עשוי להיות נחמד, ואת החנויות ובתי הכלבו לפשוטי-עם תמצאו בסוף מונטה נפוליאונה ברחוב המוביל חזרה לדואומו וקרוי על שמו של ויטוריו אמנואלה. היוקרה והיוקר, שבדרך הטבע הולכים יד ביד, אינם מסתכמים רק בחנויות המעצבים. גם כמה מן המלונות היותר נחשבים של מילאנו ניצבים להם בנחת ברובע האופנה ומשלימים ברוב פאר והדר את תמונת ה'דולצ'ה ויטה'. 'בעוונותינו' זכינו להשתכן ב- Grand Hotel Et de Milan ונהנינו מהעיצוב האלגנטי, מאווירת המכובדות האצילית וממשק כנפי ההיסטוריה. מתי עוד יזדמן לנו להתארח במלון, שהוקם בשנת 1863, וללון ממש באותם חדרים, בהם לנו המלחינים הנודעים, ורדי ופוצ'יני, וזמרת האופרה האגדית, מריה קאלאס?

אם נותר לכם פנאי, כדאי גם לסור לביקור בטירה Castello Sforzesco, שהוקמה בימי הביניים, ע"י בני משפחת ויסקונטי ומאוחר יותר הושלמה ע"י ספורצה, שתי שושלות משפחתיות של דוכסי מילאנו, לצורכי הגנה במלחמות המתמידות בין האצילים הפיאודליים. בחזית הטירה העצומה ממוקמת מזרקה מרהיבה, אך עיקר העניין באתר הם המוזיאונים לאמנות ימי הביניים ואמנות עתיקה, וגם פסלו האחרון של מיכלאנג'לו, אותו לא הספיק להשלים לפני מותו, מוצג כאן בין שאר יצירות הקלאסיקה האיטלקית של ימי הביניים. ואם כבר אמנות, מדוע לא לגשת גם אל מוזיאון הטריאנלה הסמוך, אחד ממוזיאוני העיצוב הנחשבים ביותר, המציג את יצירותיהם של מיטב מעצבי איטליה והעולם כולו לצד תערוכות מתחלפות של אמנות מודרנית עכשווית?

טירת Castello Sforzesco במילאנו

אדרנלין במונזה ושלווה בבלאג'ו
בדרכנו צפונה לעבר אגם קומו עצרנו במונזה , עיר נאה וחיננית, שבמרכזה קתדראלה גותית נחשבת בזכות מגוון הפרסקאות המעטרות את קירותיה וכתר הזהב המהודק עפ"י האמונה במסמר צליבתו של ישו, אך במהרה נחפזנו אל האטרקציה בה' הידיעה של העיר, מסלול המרוצים המוטורי הלאומי, ה-Autodromo Nazionale. האוטו-דרומו של מונזה, מסלול הבית של פרארי, נחשב למסלול המהיר באירופה ומרוץ השיא השנתי הוא הגרנד-פרי של הפורמולה 1. הצרימות המהדהדות של מנועי מכוניות הפורמולה והראלי המתאמנות על המסלול, היציע מעל דגל השחמט המסמן את סיום המרוץ, הפודיום הנישא מעל המסלול, שלל הפורש, הלמבורגיני והמזראטי במגרשי החנייה – כל אלה מעוררים אדרנלין וגירויים בכפות הידיים של כל חולה-הגה או פנטזיונר מצוי.

בימים אלה ממש מתמרק האוטו-דרומו לקראת המרוץ הגדול של הפורמולה 1, ואנשי פרארי, המתגעגעים לימי הזוהר שלהם במחצית הראשונה של העשור הנוכחי, כשמיכאל שומאכר הגרמני הביא להם חמש אליפויות רצופות, מייחלים שאחד מנהגיהם, פיליפה מאסה, שנפצע קשה בסוף השבוע האחרון, או קימי רייקונן , ינצח לפחות בגרנד פרי של מונזה, המגרש הביתי. היכונו, היכונו, לסופשבוע של 11-13 בספטמבר, כשביום א' בצהריים יתקיים המרוץ הגדול. מחירי הכרטיסים מ-125 ועד 530 אירו ביציע המרכזי. ניתן עדיין להזמין באינטרנט.

מכונית F1 מתקרבת לקו הסיום במסלול מונזה

בקודקוד המשולש בו נפגשות שתי צלעותיו של אגם קומו שוכנת לה העיירה בלאג'ו , שכיית חמדה לחופו של האגם. מיקומו ויופיו של כפר הדייגים הקדום, שיצאו לו מוניטין כבר בתקופת הזוהר של האימפריה הרומית, משכו אצילים ושועים מכל רחבי אירופה להקים להם כאן בתי נופש, וברבות השנים, למרות שנותרה קטנה ואינטימית בשל הנסיבות הטופוגראפיות, בלאג'ו הפכה לעיירת נופש תוססת ושוקקת ומוקד עלייה לרגל לכל המטיילים באזור. המבנה הבסיסי של המלון המפואר, Grand Hotel Villa Serbelloni, הוקם ע"י משפחת אצולה כבר במאה ה- 16, והדוכס אלסנדרו סרבלוני, שקיבל אותו בירושה כעבור כמאתיים שנה, הרחיב ושיפץ והפך אותו לאחוזת הנופש המשפחתית, ובשנת 1872, כשתיירים רבים החלו להגיע לבלאג'ו, שינו בני המשפחה את ייעודו והוא החל לשמש מלון יוקרתי ומהודר בשם 'גרנד הוטל בלאג'ו'. מאז תום מלחמת העולם הראשונה המלון הוא בבעלות משפחת מלונאים שווייצרית ונקרא על שם משפחת סרבלוני.

מלון Grand Hotel Villa Serbelloni בשעת שקיעה

כשיצאתי לראשונה למרפסת המלון להתבונן בנופי האגם, האירה לי פנים לבביות היחצנית ומנהלת השיווק של המלון, אליזבט לאנג. אינני זוכר, אם אמרה או התכוונה לומר, שזה המקום היפה בעולם, אך כעבור רגעים אחדים, כשירדתי אל הגן המטופח של המלון ופסעתי לאיטי לאורך הטיילת הפורחת על גדת האגם, הייתי משוכנע שכך אמרה, וכשדמדומי השקיעה הכהו את מימיו הכחולים של האגם, מבעד למרפסת המסעדה של המלון בשבתנו לארוחת הערב לא יכולתי אלא להנהן: נפלא.

אישה רבת עלילות ושופעת אנרגיה היא אליזבט לאנג. ממשרד יחסי הציבור שלה במינכן היא מדלגת בקלילות לבלאג'ו, לגרנד הוטל וילה סרבלוני, ולכל רחבי העולם, כולל ישראל, ובין לבין היא יוזמת ומארגנת פסטיבלי מוסיקה. כששמעה על מוצאי הבווארי, מעיירה קטנה ליד ביירויט, עירו של המלחין ואגנר, קלחה בינינו שיחה באנגלית מתובלת בגרמנית, כשמדי פעם באיטלקית תוססת היא נפנית גם אל שכנינו לשולחן. "הו, ואגנר, אני לא אוהבת אותו. היית צריך לבוא לפסטיבל ליסט, שארגנתי כאן בחודש אוקטובר", קראה לעברי, ובהמשך אני אתגרתי אותה: "אשמח להיות מוזמן לפסטיבל הבא שלך".

פנינת האירוח, Grand Hotel Villa Serbelloni, ופנינת הנוף, העיירה בלאג'ו, מייחצנות היטב את עצמן, אך אין ספק כי דמותה הצבעונית ורוחה הטובה של אליזבט מוסיפות להן נופך ייחודי.

אגם קומו ראוי לסיור מקיף, וכדי לצפות כהלכה בנופי גדותיו רצוי לעשותו בשייט. ראשית לכל, לחצות את האגם מבלאג'ו לעבר טרמצו ולבקר ב'וילה קרלוטה'. מבין כל הווילות המפוארות, שהקימו להם על גדות האגם אצילי התואר והממון וידוענים למיניהם, וילה קרלוטה נחשבת לגולת הכותרת. הווילה, שנבנתה בסוף המאה ה- 18, מוקפת גינות נוי מטופחות בשטח של 70,000 מ"ר, נקראת על שמה של קרלוטה, בתה של הנסיכה מריאן מנאסאו, שהייתה בעלת הבית במחצית השנייה של המאה ה- 19. היום וילה קרלוטה היא נכס לאומי ומאכסנת שלל יצירות אמנות, וביניהם פסלי שיש של הפסל הנודע, אנטוניו קאנובה. לא להחמיץ את פסלו של אנטוניו טאדוליני, תלמידו של קאנובה: נשיקת ארוס ופסיכה.

הכניסה לווילה קרלוטה - אגם קומו

העיירה טרמצו אף היא ראויה לביקור, ומי שמוצא לנכון לנפוש כאן, והפרוטה מצויה בכיסו, או האירו, ליתר דיוק, והרבה, מלון הפאר 'גרנד הוטל טרמצו פאלאס' הוא אכסניה נאותה מאד. ומכאן לעלות על ספינה ולשוט לאורך האגם דרומה עד העיר קומו, ולאורך שתי הגדות מלווים אותנו מראות של מדרונות הרים עטויי יערות מוריקים, עיירות וכפרים ציוריים הגולשים אל המים, וילות מהודרות וגינות נוי מעוצבות, ותחושה עילאית של שלוות גוף ונפש בין מים לשמיים.

ויוה אליטליה
מזה שנים אחדות לא הזדמן לי לטוס באליטליה, והנה בסיור האחרון זכיתי לחוות שלוש טיסות במטוסי החברה האיטלקית: מנתב"ג למלפנסה-מילאנו ב- A321, מלינאטה-מילאנו לפיומיצ'ינו-רומא ב- MD80 וממנו לנתב"ג ב- A320.

אני חייב לציין כי הליך הצ'ק-אין לכל הטיסות היה מהיר ויעיל, ואף הבידוק הבטחוני קצר וענייני. המושבים, במחלקת תיירים רגילה, נוחים ביותר, והמרווח ביניהם גדול וראוי אף לארוכי רגליים. הדיילות והדיילים אדיבים וחביבים, ואף המזון, כולל הקייטרינג מנתב"ג, בהחלט טעים. יתר על כן, כל הטיסות עמדו בלוח הזמנים, ואפילו הקדמנו להגיע מנתב"ג למלפנסה. אין ספק, אליטליה ראויה לשבחים.

הכותב היה אורח אליטליה ולשכת התיירות של חבל לומברדיה.