כשיורד גשם כולם נרטבים... אך יש כאלו שנרטבים פחות

בשנה האחרונה מפרסם משרד התיירות חדשות לבקרים סטטיסטיקות מחמיאות ביותר על הגידול בתיירות לישראל. אכן, באופן אבסולוטי המספרים גדלו, אך הבה נבחן את הקורה אצל שכנינו ממזרח.

על פי נתונים סטטיסטיים של כניסות תיירים לירדן בשבעת החודשים הראשונים של 2010, שפרסם משרד התיירות הירדני, עמד מספר המבקרים בממלכה על 4.8 מליון לעומת 3.9 מליון מבקרים בתקופה המקבילה אשתקד. גידול של 23%. ההכנסות מתיירים אלו הגיעו בתקופה זו לכ- 2 מיליארד דולר.

לפני כעשרה ימים פרסם משרד התיירות הסורי את נתוני כניסות המבקרים לסוריה לשבעת החודשים הראשונים של שנת 2010 ושם התמונה אף יותר דרמטית מזו שבירדן. גידול של 55% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. 5.5 מיליוני תיירים לשבעת החודשים הראשונים של השנה. מתוך כמות התיירים הזו 2.9 מיליוני תיירים היו ממוצא ערבי, 1.3 מיליוני תיירים שאינם ערבים, ועוד 912 אלף סורים המתגוררים בחו"ל ובאים לביקור מולדת. בסה"כ תרמו מבקרים אלו ל- 4.7 מיליארדי דולרים בהכנסות.

ברצוני להתרכז בירדן, שאת הנתונים שהיא מפרסמת ניתן לבדוק ולאמת. ההבדל המשמעותי בין הנתונים של ירדן לעומת ישראל הוא בכך שירדן מדגישה בדוחו"ת את כמות מבקרי היום כ- 2.1 מליון – גידול של כ- 17% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. בדוחו"ת של משרד התיירות הישראלי לעומת זאת נתון כניסות מבקרי היום "מתחבא".

בשורה התחתונה והמסכמת בדיווח של משרד התיירות הירדני נאמר: "ההכנסות מתיירות הינן חלק חשוב מההכנסות של הממלכה ותומכות באתרי התיירות המפורסמים של המדינה כמו העיר הוורודה פטרה, ים המלח, הר נבו, מדבר וואדי רם" .

לסיכום, הירדנים וגם הסורים רצים קדימה ואילו ישראל מתקדמת הרבה יותר לאט. נשאלת השאלה, מדוע?