דוד קמיניץ: "כיום אנחנו קבוצה הרבה יותר זריזה, יותר רזה והרבה יותר אתלטית"

הרבה חששות היו בקרב אנשי אי.די.בי תיירות, כאשר קרן סקיי נכנסה כשותפה לחברה ודוד קמיניץ מונה למנכ"ל החברה, אך לאחר הארגון המחודש בחברה אנו שומעים כיום מחמאות על 'מהפכת קמיניץ' וסגנון הניהול, שהוא הכניס לחברה. הפעם, בניגוד לעבר, הנחיתו בחברה את אחד המנהלים היותר מוערכים במשק הישראלי. קמיניץ הגיע עם 'קבלות', כמי שכבר ביצע מהפכות ומיזוגים. הוא בוגר, בין השאר, של החברות ברק 013 וחברת הכבלים הוט כמנכ"ל מצליח, הספיק אף לעבור בחברת דלק, גם עשה אקזיט נהדר בחברת נטקום ומימוש אופציות בחברת ברק 013 ובחברת הכבלים הוט. כך שקמיניץ ידע היטב לקראת מה הוא הולך, למרות שזה עולם חדש לגמרי עבורו ועבור צבי יוכמן מקרן סקיי, שמשמש כיו"ר משותף.

קמיניץ נכנס לתפקידו בתחילת חודש ספטמבר, ונראה שלמד מהר מאד את תחום התיירות והתעופה. בראיון ראשון ומיוחד ל'פספורט' הוא מספר על מה שנעשה עד כה בקונצרן התיירות, מה התוכניות העתידיות, על הענף עצמו, וגם מעט פרטים אישיים, שיפתיעו רבים.

בראיון שנערך במשרדו בבית 'ישראייר' בת"א, קמיניץ מאד ישיר, לא דיפלומט, ומשדר מסר של מי שנמצא בענף התיירות לא מעט זמן, ולא כמי שהגיע לענף רק לפני כחצי שנה.

הארגון המחודש בקבוצת התיירות

דוד, מאז תחילת ספטמבר, כשהגעת לאי.די.בי תיירות, הפכתם את החברה לגמרי?
"הפכנו את החברה, אבל צריך להבין את האסטרטגיה. מה גילינו? שיש פה קבוצת תיירות הכי גדולה בישראל, פוטנציאל מאד מאד גדול. מעבר ללימוד את פעילות הקבוצה, רצינו לראות איך אנחנו נותנים יתרון לגודל, ואיך אנחנו באמת יכולים למקסם את הפוטנציאל של הקבוצה, בגלל שהיא באמת עוסקת כמעט בכל תחומי התיירות, נכנסת ויוצאת ישראלית, סיטונאות, נופשונים ומאורגנים, נציגויות ותעופה. אני קורא לזה, שהיינו בהגנה עד היום. כשאתה מטפל בהתייעלות, אתה מטפל מבחינת איזה פעילויות כדאיות ואיזה לא כדאיות. בעולם הכדורגל זה יותר הגנה. פעלנו בהגנה, אבל זו לא אסטרטגיה".

ולאחר הפעולות האלה, איפה אתם כיום?
"אני חושב שכיום אנחנו קבוצה הרבה יותר זריזה, יותר רזה והרבה יותר אתלטית, ובתקופה האחרונה אנחנו מתחילים לעבור להתקפה ועסוקים באיך מפתחים את הביזנס ואיך ממקסמים את הפעילות. אתה יכול לראות את זה כמעט בכל אחת מהפעילויות שלנו, שאנחנו רוצים להיכנס לתחומים חדשים ולמקסם את הפוטנציאל של הקבוצה ולהביא לידי ביטוי את היתרון לגודל. לתפיסתי, יש לחברה שלושה נכסים מאד משמעותיים. הנכס הראשון זה המוצר, הנכס השני זה העובדים והנכס השלישי זה בסיס הלקוחות. יש לנו בסיס לקוחות מאד משמעותי, שזה הסוכנים. כאשר אני מסתכל על עולם הסיטונאות והתעופה, הלקוחות שלנו זה המשרדים או הסוכנים. יש לנו יתרון אחד מאד משמעותי, שבכובע השני אנחנו גם סוכנים, בדיזנהאוז. אני מנסה למקסם, אחרי שאתה מבין את הצרכים של הסוכנים. זה לא סוד שיש שוק, שעובר טלטלות עם התפיסה של חברות התעופה ועולם האינטרנט. זה שוק שעובר שינויים ממה שהתנהל לפני חמש ועשר שנים. מה שאנחנו מנסים לעשות, ואין לי ספק שנעשה את זה ונצליח, זה באמת ליישם את האסטרטגיה ולהתאים את החברה למגמות השוק של 2011 ולפעול בשיטות ובדרכים שמתאימות לכך. הנכס השני שלנו זה העובדים, שגיליתי צוות מדהים ואיכותי אשר מוכן ורוצה להירתם לכל משימה, ואילו הנכס השלישי זה המוצר, אשר אין ספק, שהוא איכותי ומוביל, ומעל לכל, זאת יכולת הקבוצה לספק פתרון קצה בעולם התיירות".

איך אתה רואה את הקשר עם הסוכנים?
"אנחנו רואים בסוכנים שותף עסקי, ויחד איתם אתה יכול להשיג את המטרה. לכן יש לנו עניין רב לטפח את הסוכנים ולהפוך אותם לשותפים עסקיים עד הסוף. אין לנו שום כוונה, למרות המגמה של חברות התעופה, להגיע ללקוח הקצה ולעקוף את הסוכן. אנחנו לא תופסים אותו כך, כי אנחנו יודעים את הראש של סוכן הנסיעות. אני מכיר את הראש בכובע של דיזנהאוז, ורואה איך היא מתנהגת, כשיש לה ספק שתופס אותה כשותף עסקי, או כשיש לה ספק שתופס אותה כאחד שצריך לעקוף אותו. באג'נדה שלנו מאד חשוב לטפח את עולם סוכני הנסיעות ולהשקיע בהם".

קמיניץ גדל במשרד האוצר, במה שמגדירים אותו כ'נערי האוצר', בעולם של מערכות המידע, כאשר עבד בשירות המדינה כ-10 שנים. עד שהחליט לבחור בדרך עצמאית, כאשר חצה את גיל 30. הוא היה יכול להישאר בשירות המדינה עד גיל הפנסיה, אבל אז הוא הבין שאם לא ינסה, הוא לא יידע, אם אפשר להצליח, וקמיניץ בחר ללכת לשוק הפרטי. קמיניץ מגיע מאג'נדה שצריכים וחייבים להרוויח כסף, שזה התפקיד שלך כמנכ"ל, שאתה חייב זאת לחברה, ובפרט לבעלי המניות. עד היום אי.די.בי תיירות לא גרמה נחת לבעלי הבית, וזאת בלשון המעטה, ולאחר שנים רבות הבינו בקבוצה, שצריך אחת ולתמיד לבלום את מגמת ההפסדים.

ישראייר והתעופה הישראלית
ישראייר בעבר הייתה חברה שהפסידה לא מעט כסף, והנה כעת רכשתם שני מטוסי ATR חדשים, השקעתם לא מעט כסף.

זה מעיד על דרך המחשבה העתידית שלכם לגבי החברה?
"בישראייר עברנו תהליך התייעלות יסודי חוצה חברה, ובין היתר, היה לנו את הסכסוך עם הטייסים וסיימנו אותו לשביעות רצון כולם. יש לנו כיום מוצר מצוין עם שני האיירבאסים החדשים. סקרים, שעשינו על שביעות הרצון של הלקוחות, מראים שהלקוחות מאד מרוצים מהמוצר. זו לא רק חווית הטיסה. יש לך מטוס חדש, אתה עומד בלוחות זמנים, אתה מספק ללקוח את השירות שהוא רוצה. לשאלתך, התפקיד שלי להשביח את הנכס לבעלי המניות. אני לא נכנס להכרזות אסטרטגיות. אני תמיד אומר בהתלוצצות שאסטרטגי זה כל דבר שאתה עושה ולא יודע להסביר לעצמך למה אתה עושה את זה, ואתה הופך את זה לאסטרטגי, ועל כן המשימה העיקרית שלנו היא להיות רווחיים".

פעם היו פה חלומות. טסו לניו יורק, לבנגקוק. בעצם עברתם כעת למה שמביא תוצאות, יעילות והכנסה כספית?
"עברנו למוד עבודה אחר. אתה מדבר על שני ATR שחתמנו בחודש האחרון. זו הצהרת כוונות, איך אנחנו תופסים את התעופה. זה סכום השקעה לא מבוטל. אנחנו מקבלים את המטוסים תוך שלושה חודשים. אין ספק שזה ישפר את השירות בצורה מאד משמעותית ודרמטית. חווית הלקוח תהיה טובה יותר והוא יהיה מרוצה יותר. התפיסה שלנו לגבי התעופה היא שאנחנו רוצים לעשות אך ורק פעילות, שאפשר להרוויח בה כסף. יש לנו עוגן של הקו לאילת ואנחנו ממשיכים את הפעילות. אנחנו לא תופסים את עצמנו כחברת טיסות סדירה, ולכן אני רוצה לעשות שימוש בקווים שאפשר להרוויח בהם כסף מבלי לזגזג. אם יש לי כיום קווים לברלין, מוסקבה ורומא, שיש לי בהם יתרון יחסי והם עושים טוב, אני ממשיך איתם. בקיץ, בהתאם למסורת ולצורכי השוק, אנו פותחים קוים נוספים, ואם יצדיקו את עצמם, נמשיך בקווים הללו. המטרה להיות עם רגליים על הקרקע וללכת לפעילויות שאתה יודע, שפוטנציאל הרווח קיים שם, וזה לא משהו בעלמא".

התחרות לאילת גוברת עם כניסת אל על. יש מקום לכל כך הרבה חברות? זה יתרום לצרכן?
"גם לפני כניסת אל על הייתה תחרות והיו שני שחקנים בשוק, והייתה תחרות קשה בין שני השחקנים. דבר שני, צריך לזכור שיש מחיר מקסימום בטיסות לאילת. לא הייתה איזושהי התפרעות. הדבר השלישי, כל אלה שמנתחים נתונים ורצים מהר מדי להגיד, מה אל על עשתה או לא עשתה, אני חושב שזה מוקדם מדי מכמה סיבות. אי אפשר להשוות את 2010 ל-2009 כי 2009 הייתה שנה קשה מאד. הדבר השני, ב-2010 טורקיה נעלמה מהתיירות, ורואים בנתונים כמה ישראלים במקום לטוס לטורקיה בחרו לטוס לאילת. אז לבוא ולהציג שכניסת אל על תרמה לעניין, אני חושב שזה מוקדם מדי. צריך לזכור שהמסר של אל על היה גם שהיא תביא תיירות נכנסת לאילת, ואנחנו לא רואים את המספרים של התיירות הנכנסת. גם המוצר של אל על הוא מוצר מוגבל, כי הוא רק מנתב"ג ולא נותן פתרון לטיסות משדה דב. אני חושש שהכניסה של אל על לאילת לא נובעת משיקולים עסקיים פרופר על הקו לאילת, ויש כנראה אג'נדות אחרות בעניין".

ולמה זה יגרום?
"אם אל על תנצל את גודלה ותרשה לעצמה להפסיד על הקו לאורך זמן, אז כששאלת האם זה תורם לצרכן, זה יתרום לכך שיהיה מונופול, בו חברה אחת תטוס לאילת. מבחינת אל על זה דבר קטן, ואם זה מונע מאג'נדות אחרות, אני לא חושב שבסוף הרגולטור ישיג את מה שהוא רוצה. למרות זאת אנחנו משקיעים הרבה על הקו לאילת. אם אתה מסתכל על מטוסי ה- ATR, ברובו זה מוצר לטיסות לאילת".

התנהלות עסקית ומבט לעתיד

אתם שומרים על המותגים שלכם, כמו נתור?
"אני לא הסתרתי את דעתי, כשנכנסתי לתפקיד, שאנחנו צריכים להתנהג כחברת אחזקות ולא כתאגיד של מטה תפעולי, וזאת בגלל הפעילויות המאוד שונות אחת מהשנייה. על מנת לממש את היתרון לגודל, אתה לא צריך מטה תפעולי בהיבטי שיווק, מכירות וכו'. מאידך, יש לך הרבה מותגים טובים ומנצחים. אין שום סיבה ללכת ולהרוג את המותג הזה. אם אני הורג את המותג, אני צריך להתחיל הכל מהתחלה. לכן אנחנו שומרים על המותגים, כשכל אחד מהם הוא חלק מקבוצת אי.די.בי תיירות. לשאלתך, נתור זו חברת הטיולים המאורגנים הטובה והמצליחה ביותר בישראל, ואין סיבה לשנות את זה".

כלפי חוץ אנשים חושבים שיש אצלכם בלגן בגלל כל הפיטורים והארגון המחודש. עדיין לא מבינים שסיימתם את הבלגן?
"אני חושב שכל מי שאומר, שזו חברה עדיין עם אי סדר, אומר את זה מתוך איזושהי אג'נדה. אני מכיר לא מעט גורמים, שהסדר והמסלול שאנחנו הולכים בהם מאד מאד מפריעים להם, והם היו רוצים שנהיה במקום אחר. יש לי בשורה טובה, ולא טובה עבורם. הבשורה הלא טובה, זה שאין פה אי סדר ואנחנו כיום מתנהלים בצורה שונה, והבשורה הטובה עבורם היא שיהיה להם מתחרה יותר אגרסיבי ויותר חזק, וזה יאתגר אותם יותר. מי שמחפשים אתגר שיחליטו, אם הם רוצים להתרפק על הקלישאות, שיש פה בלגן, או רוצים להגיד שיש פה שחקן משמעותי בקבוצת התיירות, שאנחנו צריכים להתייחס אליו בצורה שונה. אני לא יכול להגיד, שפתרנו את כל הבעיות ואנחנו בית מרקחת והכל עובד טוב. אני לא מכיר מערכת, שמתנהלת בצורה כזו. העולם העסקי הוא דינאמי, תחרותי, ואתה תלוי בהרבה גורמים. אני לרגע לא חושב שהגענו למנוחה ונחלה והכל מסודר".

מאחורי הקלעים היו דיבורים, שיש ניסיון לאיחוד בין ישראייר לארקיע. אני יודע שהיו שיחות לא רשמיות. איפה עומדים העניינים?
"מי שהולך למיזוג, לא רוכש מטוסים חדשים. המבט שלנו שאנחנו קבוצת התיירות הכי גדולה, כפי שציינתי, הכוללת סיטונאות, קמעונאות, נציגויות וחברות תעופה, ואנחנו רוצים להיות קבוצת התיירות הכי רווחית. אנחנו עסוקים בעבודת יום יום, איך אנחנו מטפחים את העסק הזה ועושים אותו טוב יותר, ולא מחפשים קיצורי דרך או בריחה מאתגרים, שזו גישה תבוסתנית. אני לא משקיע אנרגיה בזה. אני לא מתעסק בזה. אני מכיר את זה דרך העיתונות. זה לא משהו שאני עוסק בו או שיושב על סדר היום שלי".

איפה אתה רוצה לראות אתכם בעוד שנה?
"מכיוון שאנחנו חלק מקבוצה מאד מאד מצליחה במדינת ישראל, המצליחה ביותר, קבוצת אי.די.בי, אנחנו רוצים שאי.די.בי תיירות תהיה בבואה של קבוצת אי.די.בי, ותהיה קבוצת התיירות המצליחה ביותר, הגדולה ביותר, לא רק בהיקף ובמגוון הפעילות, אלא גם הרווחית ביותר, שתצליח למקסם את היכולות שיש לנו ברמת קבוצה ויצירת חבילות ושיתופי פעולה בין החברות השונות, למרות שכל חברה היא מרכז רווח והפסד בפני עצמו ולכל חברה יש את המנכ"ל שלה. אין שום עניין לפגוע בפעילות של אף אחת מהחברות לטובת החברה השנייה, אבל אתה יכול למקסם יתרון וגודל. אנחנו ממוקדי רווחיות בלי להתפשר על השירות ללקוח ושביעות רצון".

הצלחתם כבר לעצור את דמדומי ההפסדים, שהיו כאן רבים בשנים האחרונות?
"מוקדם להגיד. כשאמרתי שעשינו צעדי התייעלות, אנחנו מתחילים את 2011 עם קבוצה מוכנה מבחינת המשאבים למה שהיא מתכוונת למכור ב- 2011 עם מנהלים מנוסים וטובים. אם לא יהיו לנו הפתעות ב-2011, סביר להניח שאנחנו נהיה מרוצים וגאים מהתוצאות שנציג ב-2011. לגבי ההכנסות למדתי מהר את תופעת העונתיות ושבעולם התיירות קיים חוסר וודאות, כדוגמת מצרים, וכל מה שקורה מסביבנו".

באת לחברה עם הרבה צרות וכאבי ראש. איפה עומדים העניינים עם צבר תיירות, שהגשתם הצעת רכש למניות שלה?
בזמנו אי.די.בי השקיעה בחברה עשרות מיליוני שקלים וכעת אתם הולכים להשקיע עוד כ- 12 מיליון שקלים, כשהחברה שווה פחות משני מיליון...
"אני מתייחס לצבר ולא למספרים שהצגת. אמרת צרות וכאבי ראש, ואילו אני תופס את זה כהזדמנות. אני לא תופס את זה כצרה, אשר איננה ניתנת לפתרון, וזה ההבדל הגדול בין צרה לבעיה, אשר אפשר להפוך אותה להזדמנות. יכול להיות שזו בעיה, אבל כל בעיה ניתנת לפיתרון. פורסם שיש לנו כוונה להגיש הצעת רכש לרכישת צבר. אנחנו רואים בצבר חלון הזדמנות. המותג הוא מותג חזק. צבר מטפלת בנישה שהיא מאד ייחודית, ואנחנו חושבים שבמסגרת הקבוצה אפשר למנף את זה ולקחת את זה למקומות אחרים. יש לנו את השאלות שלנו, מה אנחנו עושים עם צבר. אין ספק שאנחנו נחבר את זה לאחת מהפעילויות שלנו. זה לא סוד שאתה רואה חברות כיום, שמתמקדות ב'קול סנטר' ובעולם האינטרנט והן מרוויחות הרבה יותר, ועם מותג חזק כמו צבר אנחנו יכולים לקחת את זה למקומות כאלה. אין סיבה שצבר לא תעשה טוב מהמתחרות, ביחוד כאשר היא חלק מקבוצת תיירות גדולה".

כאב ראש נוסף, שיש לך, זה הסכסוך עם שמואל מרום על דיזנהאוז-יוניתורס. כמה זה משפיע? הוא משמיץ אתכם ואומר שאתם לא מנהלים טובים ורק מזיקים...
"זה נכון שיש חילוקי דעות עם שמואל מרום. אנחנו מעדיפים ליישב את חילוקי הדעות בשיחות ישירות ולא באמצעות התקשורת. זה לא סוד שאנחנו לא רואים הכל עין בעין. אני רוצה לקוות שיבוא היום, ושהוא לא יהיה רחוק, ובאמת שמואל מרום ינצל את הידע והניסיון הגדול והעצום שיש לו בעולם התיירות, שישקיע את האנרגיה לטובת פעילות דיזנהאוז, ולא לטובת ויכוח עם בעלי המניות. דיזנהאוז היא חברה עצמאית עם מנכ"ל טוב וראוי, והיא ממשיכה לעבוד. חילוקי הדעות, ככל שישנם, הם במסגרת בעלי המניות, הדירקטוריון, ולא משהו שמשפיע על החברה ביום יום ופוגע בתוצאות שלה".

קריירה אישית ותפיסת ניהול

אתה בכלל באת מעולם אחר. היית, בין השאר, בהוט, דלק, ברק. איך אתה מוצא את עולם התיירות? איך המעבר לעולם שונה?
"אני בכלל גדלתי בעולם של מערכות מידע, ואחרי זה הלכתי לעולם אינטגרציה בתקשורת. מה שעשתה קבוצת נטקום. עברתי עולמות שונים. אין ספק שזה מרענן להיכנס לתחום חדש לגמרי וזה גם מאתגר. אתה מגלה שגם בגיל 57-58, יש לך עוד מה ללמוד. זה בכלל טוב להוריד חלודה וללמוד תחומים חדשים. העולם הזה הוא עולם מורכב מאד, דומה לעולמות שהייתי בהם, כשבסוף שם המשחק זה שירות ללקוח ושם המשחק זה הערכים המוספים, אותם ניתן לספק ולהעניק ללקוח. ומצד שני, יש יתרון לגודל. כפי שאנחנו רואים בעולם התקשורת, שמתחילים להיווצר גופי תקשורת מאד גדולים, אני מזהה את זה גם בעולם התיירות, כשהשוק הזה הולך למתכונת של גופים גדולים ולחיבורים. אתה רואה את זה בעולם משרדי הנסיעות. הראיה לכך היא שאנחנו כיום נתקלים בהרבה משרדים ופעילויות, שהיו רוצים לחבור אלינו לקבוצה. מבחינה זו, התשתית החזקה שיש לנו היא מאד משמעותית".

מה מפריע לך בענף הזה?
"מפריע לי קצת, שאני מגלה תופעה, שמילה היא לא מילה, התחייבות היא לא התחייבות, ואני לא כל כך מכיר את זה. אני לא יכול להגיד זאת בצורה גורפת, אבל מפריע לי, שלא בהכרח, מה שסוכם בעל פה, זה מחייב. מפריע לי שמדברים על שמיים פתוחים ואנחנו כחברת תעופה מתמודדים עם צ'רטרים זולים, ואנחנו מגלים שהרגולציה לא מגלה מספיק רגישות לחברות הישראליות. נורא קשה להתחרות עם צ'רטר זר בגלל עלויות הביטחון. מפריע לי ואני מבין את המאבק שאל על מובילה. אני חולק עליהם בכך שהם לוקחים אותנו בני ערובה וכאמצעי איום ופוגעים בעסקינו. הוצאות הביטחון כבדות עלינו. מפריע לי שבאירופה יש הקלות לחברות התעופה המקומיות, ובארץ אנחנו לא זוכים לשום הקלה מרשות שדות התעופה לעומת כל הצ'רטרים. צריכים להבין שחברות תעופה ישראליות זה עוגן ושמיים פתוחים זה נשמע מצוין וטוב, אבל אם לא מקבלים עזרה ותמיכה מהבית, יהיה קשה מאד להתמודד. אני מקווה ומאמין, שהרגולטור לא ירצה ליצור מצב בלתי הפיך, שכל הטיסות מישראל ולישראל יהיו רק של חברות זרות".

אגב, יש פה מקום ל-3 חברות תעופה ישראליות?
"למה לא? ולמה רק שלוש? הרי לכל יעד בינלאומי, אליו אנו טסים, טסות גם חברות זרות ובכמות גדולה יותר. על כן השאלה היא האם בשוק מוגבל יש מקום לשלוש חברות לטיסות פנים ארציות? איפה התחרות בבינלאומי? לא אנחנו הבעיה של המוביל הלאומי, אל על. אני טס לברלין, אבל גם אייר ברלין טסה. אם אני לא אטוס, החברות הגרמניות לא יטוסו? אין לנו תחרות עם אל על בטיסות הבינלאומיות, רק בקו לאילת. בדרך האבסורדית של היום עם ישראל ימצא את עצמו יום אחד עם מונופול של חברה אחת, שטסה לאילת ויכולה לסבסד את הקו הזה, בגלל שהיא פועלת חזק בבינלאומי".

מה מעצבן אותך?
"ההתעסקות בשטויות, החטטנות והרכילות הזולה, והשמחה לאיד, גם כשאין לכך כל סיבה. איך אמרת: שאומרים שיש אצלכם אי סדר? ההתעסקות ברכילות ובבולשיט מסביב זה יותר מדי".

מה מדאיג אותך?
"שני דברים. אחרי שקמתי בבוקר וראיתי שכל האיברים מחוברים ומתפקדים וכל בני המשפחה בסדר, עשינו 70% מהדרך. ברמה המקצועית מדאיג אותי שיש לי אחריות פה על למעלה מ-1,500 עובדים מחד, ויש לי אחריות לבעלי מניות מאידך. אני מחוייב לספק את הסחורה לבעלי המניות ולדאוג לרווחיות של הקבוצה, ובאותה מידה אני מחוייב לכל אחד מהעובדים והשותפים העיסקיים, שאוכל להסתכל בעיניים ולהגיד לו שעשיתי את המירב ושמקום העבודה שלו ומקור פרנסתו חזק, יציב ומובטח".

איזה קיץ אתה צופה?
"אם לא יהיו לנו הפתעות בגלל האירועים אשר קורים במזרח התיכון, כשהתעשייה הזו מושפעת מעונתיות בצורה קיצונית וממצב גיאו פוליטי, אני מתרשם שיהיה קיץ טוב. מבחינתנו, אם נמשיך את מגמת קיץ 2010 ונעשה תוצאות טובות יותר, נהיה כבר במקום אחר".

איזה מנהל אתה?
"אני מנהל אשר מחפש אתגרים, שמונע ע"י אתגרים, ווינר בנשמתי. אני חושב שתפקיד של מנהל זה לסחוף את האנשים והמערכת אחריו, ובסוף היום, אומרים שאין הנחתום מעיד על עיסתו. אני מנהל שצריך לבחון אותי בשורה התחתונה ובתוצאות. אני גאה בקריירה המקצועית שלי. ב-013 היה הנושא של טיפול באגרות חוב, וסיימנו את זה בהצלחה. אחרי שלוש שנים פתרנו את הבעיה ועזבתי את החברה, שהייתה מובילה בשוק השיחות הבינלאומיות עם הגידול הכי גדול בעולם האינטרנט, חברה עם קרוב ל-2,000 עובדים, שאתה משמר אותה למרות החוב הכבד בהצלחה גדולה. באתי להוט לפני מיזוג של שלוש חברות הכבלים לחברה מדממת עם למעלה מ-5000 עובדים, כאשר היה סימן שאלה, אם יהיה או לא יהיה מיזוג, או ליתר דיוק, אם תהיה או לא תהיה חברה. עזבתי אחרי שלוש שנים חברה רווחית עם גידול דרמטי בלקוחות הטלפוניה, עם כניסה מסיבית לעולם האינטרנט, שימור לקוחות בעולם הטלוויזיה והובלה בעולם התוכן. זה אתגר וגם כיף. ואני לא מדבר על ההיסטוריה עם נטקום. הייתה חברה שהתחילה מכלום, והפכה להיות אחרי עשר שנים קבוצת האינטגרציה הגדולה ביותר בתקשורת המחשבים. אלה פעילויות שאני גאה בהן. אני מנהל שרץ קדימה ומחפש את האתגרים".

איך שיתוף הפעולה שלך עם צביקה יוכמן, המשמש גם כיו"ר משותף באי.די. בי תיירות?
"את צביקה אני מכיר מכובעים קודמים. אנחנו חברים ברמה האישית. פעלנו יחד בנושא אגרות החוב בברק, ועשינו יחד את מיזוג חברות הכבלים. יש לנו כבר ריצה משותפת ואנחנו מכירים אחד את ריח הזיעה של השני. אנחנו עובדים פה בשיתוף פעולה ומערכת היחסים טובה ומנסים למקסם כל אחד את היתרונות היחסיים שיש לו. כל אחד בא מרקע שונה, אך אנו משלימים אחד את השני וזה עובד".

לא מזמן, כשעשיתם את המסיבה לעובדי החברה, הגיע גם בעל הבית, נוחי דנקנר, שבשנים האחרונות הדיר את רגליו מקבוצת התיירות. זה מראה על האימון שהוא נותן בכם? הוא יותר מעורב כיום?
"נוחי מכיר אותי מימיי ב-013 ברק. אני הייתי מנכ"ל החברה, כשהוא רכש את אי.די.בי, ומאז אנחנו בקשרי ידידות. אני יודע שעבור נוחי פעילות התיירות היא מאד חשובה, ואיפה שאנחנו צריכים מעורבות, אנחנו מגלים נכונות רבה של אי.די.בי. הם בעלי מניות ואנחנו מעדכנים אותם באופן שוטף והם שותפים לכל החלטה אסטרטגית. צריך לזכור שיש לי שני יושבי ראש, צביקה וגם חיים גבריאלי".

חיים בעבר היה מאד מעורב. כיום יש לו יותר שקט?
"את זה צריך לשאול אותו, אבל הוא יו"ר כמו צביקה ומעורב ומכיר את כל הפרטים. אני זוכה לרוח גבית מאד חזקה ממנו ולכתף חמה בכל מקום שאני צריך עזרה, גם ממנו וגם מצביקה יוכמן".

משפחה - תחביבים - חברים
קמיניץ, 57, מתגורר בירושלים, דור שמיני בעיר, גדל בבית, בו הוזרקו ישירות לוריד: אהבת הארץ וערכים. הוא אב לארבעה וסב לשלושה נכדים: תאומים בני שנתיים וחצי ועוד נכד בגיל זהה.
הוא עבר לא מעט בחייו, כולל פציעה קשה במלחמת יום הכיפורים. על כך הוא לא אוהב לדבר.

אתה איש שומר מסורת, מצוות?
"אני גדלתי בבית מסורתי, ולמדתי בישיבה תיכונית. הייתה תקופה, שחזרתי קצת בשאלה ברמה מסוימת. עד היום אנו שומרים על בית דתי השומר שבת. כאשר ילדיי מתארחים אצלנו בסוף שבוע, כפי שמקובל אצל דתיים, זה מיום שישי עד צאת השבת. כאשר בשבת הבנות לא באות עם הנכדים, הבית שקט ומשהו חסר לי. אין מצב שחולפים כמה ימים, שאני לא רואה את הנכדים. מוקדם בבוקר או כשאני חוזר מהעבודה, אני חייב לראות אותם. סעודת שבת זה כמה שעות. כמו שצריך. אתה נח בשבת. לא טלפונים, לא אינטרנט. עזוב את העניין הדתי. זה חשוב ונדרש בשביל הנפש, לעצור מנועים ולנוח קצת".

מה קורה אם צריך אותך דחוף בגלל בעיה כלשהי?
"יש מנכ"ל לישראייר. בחור מצוין, רז גור אריה, עם ניסיון רב. ומלבד זאת, כשצריכים אותי בשבת ,יודעים איך להשיג אותי, ואני זמין כל רגע. זה היה לי גם בתפקידיי הקודמים".

באת הנה לשקם את הפצע וללכת, או התאהבת בתפקיד?
"קודם כל צריך שהעסק יהיה במקסימום רווחיות. לא קבעתי אבני דרך, מתי אני זז ומתי אני לא זז. כל זמן שארגיש, שיש פה אתגר ואפשר וצריך ויעניין אותי לעשות זאת, וירצו בעלי המניות שאמשיך לעשות זאת, אעשה זאת".

בזמנו כתבת מאמר בזכותו של ניצב אורי בר-לב, כשהיית בכובע של מנכ"ל הוט. מה הניע אותך לכך?
"למען הגילוי הנאות, אורי בר-לב הוא חבר טוב שלי ואנחנו חברים בלב ובנפש. כתבתי את המאמר, כשהתמנה בזמנו המפכ"ל דודי כהן והחליט לשלוח את בר-לב ללימודים, אחרי שזכה בפרס ראש הממשלה על הורדת הפשיעה בדרום. המאמר היה מופנה יותר לשר דאז, אבי דיכטר, שרציתי להגיד לו: טוב שיש סוסים דוהרים סביבך ואין לך פרדות זקנות. אני חושב שנגרם לו עוול. אורי בר-לב חבר שלי ואנחנו עדיין חברים, ואני גאה בחברות איתו".

ואיך אתה רואה את מה שקרה לו?
"אני רואה את מה שקורה בחודשים האחרונים במדינת ישראל, ואני מבין שכנראה ללכת למשרה ציבורית צריך המון אומץ, כי יש לנו בעם חוסר פרגון למי שהולך למשרה ציבורית, ואתה רואה את זה באופן שיטתי חוזר על עצמו. מי שהולך למשרה ציבורי, מחפשים אותו בצורה כזו או אחרת. אתה רואה כמה תפקידים במשרה ציבורית פנויים כיום, כי אנשים לא מגישים מועמדות, ואנחנו כולנו נשלם בסוף את המחיר על כך שהבינוניות תשלוט. נורא צר לי על מה שקרה עם אורי. כרגע צריך להמתין להחלטה של הפרקליטות, אך ברור לחלוטין שאי אפשר לקחת מאורי בר- לב את כל מה שהוא עשה למען מדינת ישראל. אנשים לא יודעים. הוא קטוע רגל, זכה לעיטור בצבא, והוא בחר לא לשבת כל היום במחלקת שיקום, אלא בחר בהמשך עשייה ותרומה למדינה, והקים את יחידת הגדעונים, הקים את יחידת דובדבן, עשה מסלול מדהים במשטרה, וזכה גם בה בעיטור ובפרס ראש הממשלה. כאשר אתה מסתכל על כל הקריירה המפוארת ואתה אומר: נו, אז תגיד מה אתה אומר על הבן אדם? על מה אנחנו שופטים אותו? על מה שעשה או על מה שבשלב זה בגדר האשמה בספק, אשר טרם נקבעה".

אגב, לך יש לך כוונה ללכת לקריירה פוליטית?
"ממש, ממש לא. אפילו בתור התלוצצות, זה לא רציני. בעבר הציעו לי להצטרף לאחת ממערכות הבחירות. סביר להניח שהייתי יכול להיות חבר כנסת. אני לא בנוי לזה, לא אוהב את זה, ולא אהיה בזה".

אתה אומנם מצניע זאת, אבל גם לך יש עבר כלוחם בסיני במלחמת יום כיפור שם נפצעת...
"אני נכה צה"ל ממלחמת יום כיפור. חלפו הרבה שנים מאז והחבר'ה הצעירים היום לעיתים אינם יודעים או זוכרים שהייתה מלחמה כזאת ב-1973. סבלתי מכוויות, פציעה קשה בחצי גוף תחתון, כאשר עד היום יש לי צלקות, אבל אחרי שהתאוששתי ממנה, אחרי תקופה ארוכה מאוד ומאוד לא פשוטה לקחתי החלטה שאני צריך לבנות את חיי קדימה ולא להתרפק על העבר. הרמתי קיר מאד גבוה לפציעה ולעבר. מעולם לא הייתי במחלקת שיקום במשרד הביטחון, למעט פעמיים אחרי הפציעה. זה משהו שאני לא מתעסק בו עוד ואני רץ קדימה".

כמה זמן שכבת בבית חולים?
"כפי שציינתי תקופה ארוכה של כשבעה חודשים".

בשעות הפנאי שלך אתה אוהב לרכב על אופנוע יאמהה...
"קודם כל השאלה היא מתי יש שעות פנאי. יש לי תחביב של ספורט מוטורי. יש לי אופנוע כביש, ויש לי גם אופנוע ים, שנמצא בכנרת. בקיץ אני נוסע הרבה ביום חמישי בערב עד יום שישי בצהרים".

אתה לא חושש לנוכח כל התאונות שהיו לאחרונה?
"אני משתדל לעשות את זה במינון הנכון. כשאין גשם אני מגיע איתו לעבודה. בזמן האחרון אין לי הרבה שעות איתו, כי אני מסיים לעבוד מאוחר ואז קר. אני משתדל לנהוג באופן אחראי ובמינון נכון של כיף. יש לי עוד תחביב. אני רץ, אך זה רק כאשר אני מוצא לכך זמן. אני משתדל לעשות זאת שלוש פעמיים בשבוע למרחק של 10 ק"מ".

אומרים עליך שאתה נוהג להתלבש בטוב טעם...
"מה להגיד? שזה נכון או לא נכון? אני אכן רגיש לאסתטיקה".

אני מעוניין לקבל חדשות, עדכונים והודעות פרסומיות מפספורטניוז ואני מסכים לתנאי השימוש ולמדיניות פרטיות.