מצעד החיים בהפקת טיולי גשר

נחמן קידר עמד בקומה ה-34 במלון מרידיאן בוורשה ואמר לי: "כל האופרציה והארגון של מצעד החיים זה בשביל הנשמה. זה לא למכור כרטיסי טיסה של אל על. זה דבר שכבר לא מעניין אותי".

חברת גשר, שבבעלותו של קידר, היא זו שאחראית על כל האופרציה של מצעד החיים. היא עושה זאת כבר תשע עשרה שנה, מאז שנת 1992. 'גשר' חיה ונושמת את כל האופרציה הלא פשוטה הזו של 'מצעד החיים'.

ב'גשר' מתכוננים שנתיים מראש לכל ארגון מצעד החיים. כבר כיום החברה סגרה בתי מלון בקרקוב למצעד החיים בשנת 2014. חוץ מזה, במהלך השנה החברה מטיסה אלפים לביקורים במחנות ההשמדה בפולין.

חודש לפני 'שעת השין' פגשתי את קידר במשרדי 'גשר' בבית אל על בת"א עם אלפי רשימות ותכנונים. הוא מתכונן ביסודיות מראש כדי שהכל יתקתק כמו שעון.

כמה ימים לפני תחילת מצעד החיים, קידר הקים את מטה 'גשר' בחדר כפול במלון מרידיאן המפואר בוורשה. יחד עימו יצאו בחיל החלוץ אדית כהן, מנהלת טיולי גשר ובתו של קידר, איילת יונגסטר.

המחשב של קידר פתוח. אנחנו ביום שישי. שלושה ימים לפני תחילת מצעד החיים. במחשב מאות עמודות, כאשר יש פירוט מלא של כל מאות הטיסות, בהן מגיעים לפולין אלפי הצועדים, מי קולט אותם, האוטובוסים שמסיעים את האלפים ובתי המלון הקולטים. יש כאלה שנשארים בוורשה ואז מגיעים לקרקוב, יש הממשיכים מוורשה לקרקוב, ויש כאלה שמגיעים הישר לקרקוב.

לשם כך הפעילה 'גשר' 25 אנשי צוות, שהוטסו מראש לפולין, כדי לקחת חלק בכל הלוגיסטיקה המורכבת הזו, לא כולל עשרות מדריכים, שהגיעו לאחר מכן.

בשדה התעופה בוורשה אדית כהן, איילת יונגסטר וחלי פלד, מקבלות את פני הבאים, פותרות בעיות, מזיזות טיסות לפי בקשות של אנשי מצעד החיים, בראשות הסמנכ"ל אהרל'ה טמיר.

למעשה, מצעד החיים גורם לאנשי גשר לא לישון במשך לילות. הם עובדים מסביב לשעון. קידר מספר: "הכל זה עניין של שליטה. אם אתה שולט בכל, הכל דופק ואין בעיות". הוא מקבל בטלפון עוד עדכון ומסמן במחשב.
אנשי גשר מצטיידים במכשירי טלפון עם מספרים פולנים והם פועלים כל היום. אגב, זמן המנוחה היחיד מהטלפון שלהם היה עם כניסת השבת ועד צאת השבת. אבל, אם יש בעיות, הם מקבלים עדכונים דרך המדריכים הפולנים. שלא תטעו. אנשי גשר לא הלכו לישון. הם נעו ברגל בין עשרות בתי המלון ופיקחו מקרוב שהכל דופק.

זה מתחיל מאוכל כשר בכל בתי המלון בקרקוב, פיקוח על הטבחים, על האוכל שהגיע, שקיבל את ההכשר, לחלק את האנשים בחדרי האוכל, לקבוע זמני ארוחות. לא תמיד יש מקום לכולם באותו זמן.

אחד השיאים מבחינת מצעד החיים היא ארוחת ערב שמקיימים בהאנגר ענק, ערב יום השואה, ל- 3,500 איש בו זמנית, משתתפי מצעד החיים. הארוחה מתקיימת באולם גדול ביותר הנמצא בקרקוב. מבחינת קידר, שמגיע למקום כדי לפקח אישית על הכל, זהו אחד מהשיאים החשובים של האירוע. בצדי האולם אנשי 'מצעד החיים' המפקחים שהכל מתנהל כשורה.

תארו לכם שצריך לפקח ולהסדיר, שכולם יגיעו בטווח זמן של שעה וחצי לאכול, כאשר הם מגיעים בעשרות אוטובוסים. הם מגיעים בזה אחר זה, כל משלחת שמגיעה נרשמת. הקליטה מתבצעת במהירות שיא. האולם מחולק לשני חלקים. בחלק אחד אוכלים, ובחלק שני נערכים לקבל את האלפים, כשמסביב מוצבים דוכני אוכל.

רשימה חלקית: 8,000 שניצלים, 7,000 נקניקיות, 6,500 נתחי עוף. 400 איש עובדים במקום כדי שהכל ידפוק כמו שעון. קידר רץ מהמטבח לשני האולמות, בין לבין עובר על הרשימות כדי לראות אילו אוטובוסים של אילו משלחות הגיעו, מי עדיין לא הגיעו, את מי צריך לזרז, את מי צריך לדאוג שיעזוב את המקום, כי יש להם עוד אירועים. על השולחנות סלטים, לחם, שתיה. אין דוחק והכל מתנהל בזריזות וביעילות. קידר נראה קצת לחוץ, אבל מגניב חיוך כשהוא רואה שהכל מתקתק ואין תקלות. הוא אינו סומך אלא על עצמו.

בין לבין באותו יום הצוות שלו קולט את אלפי המשתתפים במצעד החיים ב-27 בתי מלון ברחבי קרקוב.

מסתבר כי התפוח לא נופל רחוק מהעץ. הבת איילת מסורה לכל הנושא הפולני, שולטת בכל ביד רמה. היא למעשה קצינת המבצעים בשטח והכל עובר דרכה. היא מקבלת עדכונים, פותרת בעיות, והכל בשקט ובמקצועיות, כמי שעברה לא מעט מצעדי חיים ולוגיסטיקה מסובכת. איילת חיה ונושמת את פולין כל השנה. רק חודש לפני כן הייתה אחראית לכמות עצומה של תלמידי בית ספר, שביקרו בפולין. כבר היו לה בעבר, היא מספרת, מקרים שהייתה צריכה להשיג מטוסים תוך שעה, שילמה לא מעט כסף עד שנשמה לרווחה כשהמטוסים הגיעו.

כדי לעזור לסבא ולאמא, הגיעה לקרקוב גם הנכדה של קידר, בתה של איילת, שני, תלמידת תיכון. וזו לא הייתה חופשה עבורה. היא עבדה קשה מאד.

קידר עצמו עזב את ורשה ב-3:00 לפנות בוקר כדי להגיע מוקדם לקרקוב, לפקח ולנהל את כל העניינים מתוך רכב הוואן שלו, המשמש כמטה הפיקוד למבצע מצעד החיים.

ביום המצעד הצוות של 'גשר' מקפיד שכל האוטובוסים והצועדים יגיעו בזמן. בכל אוטובוס, מלבד מדריך הדובר את שפת הנוסעים, יש מדריך פולני ואיש ביטחון. כולם מחוברים יחד.

לאחר המצעד מתחילה הלוגיסטיקה של פיזור אלפי המשתתפים. השנה, בעקבות תקרית הדלק בנתב"ג, ב'גשר' סיימו רק ביום ראשון האחרון את כל המבצע, כשהיו כאלה שנתקעו בפולין בסוף השבוע החולף. קידר, שתכנן לחזור לארץ יומיים קודם, נשאר לעוד סוף שבוע בפולין.

בראש מצעד החיים, בו צעדנו ממחנה ההשמדה באושוויץ לבירקנאו, מרחק של שלושה ק"מ, עמד כמו בכל שנה הרב מאיר ישראל לאו, רבה של העיר ת"א-יפו.

לאו הוא האיש שבמרכז העניינים. זה התחיל כבר יומיים לפני המצעד, ביום שישי, בבית הכנסת המקומי בקרקוב. לאו נשא דרשה לפרשת 'קדושים' של אותו סוף שבוע. מאות היהודים ומשתתפי מצעד החיים, שהגיעו לבית הכנסת המקומי, בלעו בשקיקה את דבריו המלומדים של הרב. לאחר סיום התפילה מאות מבאי בית הכנסת ניגשו ללחוץ את ידו של לאו.

אגב, הזדמן לי לסעוד לאחר מכן בארוחת ערב משותפת יחד עם הרב לאו והחזן חיים אדלר. אין ספק, לא בכדי נחשב הרב לאו לאיש מיוחד שהכל אוהבים.

השנה השתתפו במצעד כ-8,500 איש מכל העולם. לצד הרב לאו צעדו היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה ויינשטיין, שעמד בראש משלחת של משרד המשפטים, איש הקולנוע ברונו לוסטיג, שאף חגג לעצמו בר מצווה מאוחרת בגיל 80 במחנה ההשמדה אושוויץ, שגריר ישראל בבריטניה והשגריר המיועד לאו"ם, רון פרושאור והשחקן חיים טופול, שאף הנחה את הטקס.

כמו כן היו בין הצועדים ראשי הבנקים של דיסקונט ולאומי, המאמן אברם גרנט ורבים אחרים.

בין הצועדים היו לא מעט ניצולי שואה, שהגיעו עם קבוצות ממקום העבודה שלהם וסיפרו לחבריהם על הזוועות המזעזעות שעברו במחנות אושווייץ ובירקנאו.

זו השנה ה-23 ברציפות בה מתקיים מצעד החיים וב'גשר' כבר עובדים על המצעד ה-24.

מצעד החיים 2011


מימין: הרב ישראל לאו, חיים טופול, ברונו לוסטיג, שלמה גרופמן


נחמן קידר על רקע אלפי משתתפי המצעד, הסועדים.


הטקס במחנה בירקנאו

----------------------------------------------------------------------------------------

קרקוב – פוטנציאל לתיירות ישראלית

אין לי כוונה לערב את השואה עם העיר קרקוב, אבל אלפי משתתפי 'מצעד החיים' היו חשופים לעיר קרקוב ולהיסטוריה היהודית שלה.

בעיר יש מספר בתי כנסת שמורים היטב, המשמרים את ההיסטוריה של הקהילה היהודית עם כל האותנטיות הקשורה לכך.

לא בכדי בשנת 1978 הכריזה אונסקו על המרכז ההיסטורי של קרקוב כאתר מורשת עולמית. מצד אחד, הכיכר המרכזית באזור העיר העתיקה, מה שנקרא החלק הישן. זוהי כיכר מלבנית, שנחשבת אולי לגדולה באירופה, ומוקפת בניינים בעלי ערך היסטורי. מנגד, המקום שוקק חיים. אלפי תיירים לצד בתי קפה, מסעדות, בארים, חנויות, גלריות. כיכר שוקקת חיים, מיצגי רחוב מגוונים, כנסיות ופוסטרים ענקיים של האפיפיור. נראה שכל תושבי קרקוב לצד התיירים מגיעים למקום המפגש בכיכר.

העיר קרקוב, לעניות דעתי, היא יעד מפוספס. בלי קשר למצעד החיים זוהי עיר תיירות לכל דבר. יש בה בתי מלון ברמה גבוהה, מסעדות, חנויות, חיי לילה. עיר תוססת שיש בה מה לעשות, מה לראות, ולהיות מרוצה.

נחמן קידר מעריך כי בסופו של דבר קרקוב תהיה התחליף לפראג. אין לי ספק שהוא כלל לא טועה.

השאלה היא מי יהיה הסיטונאי, הצ'רטריסט, שיקח את הכפפה הזו וירים טיסה עם חבילה לקרקוב וסביבתה?

הכותב היה אורח טיולי 'גשר'