ארמניה - מסע אחר ומרתק המשלב היסטוריה מגוונת ונופים מרהיבים

ארמניה היא ארץ מרשימה ויש לה היסטוריה מרתקת, תרבות עשירה ונופים עוצרי נשימה. בארמניה מתנשאים להם הרים גבוהים וסלעיים ולצדם יערות עבותים ואזורי טבע פראיים המרוחקים מישובי אדם. ניתן למצוא בה מנזרים עתיקים מבודדים, אך גם חיי תרבות עשירים בערים. 
       

חברת 'אשת טורס' הוסיפה את ארמניה ליעדי הטיסות והתיירות של המטייל הישראלי. מחודש אפריל הקרוב מוזמנים המטיילים להמריא מנתב"ג לירוואן, בירת ארמניה, וליהנות משבוע מרתק של סיורים במדינה היפה והידידותית לישראלים. רק כשלוש שעות טיסה מפרידות בין שתי המדינות וההתרגשות מתחילה סמוך לנחיתה בירוואן, כאשר מחלונות המטוס נצפים הרי האררט כעל כף היד. על הרי האררט, כפי שמספר ספר בראשית, נחתה תיבת נוח. בהמשך, בפרק י' העוסק בלוח העמים, נזכר כי בנו של יפת הוליד את גומר שהוליד את ארמנך. על שמו של האחרון נקראת ארמניה.

עד המאה ה-6 לפנה"ס נכלל העם הארמני בין אותם השבטים שהרכיבו את ממלכת אררט . ממלכת אררט, הנזכרת במספר ספרים בתנ"ך, נשלטה בידי עם קווקזי קדום. לאחר שאשור החריבה אותה זכו הארמנים לאוטונומיה בחסות אשור ולאחר שזו נפלה זכו בעצמאות מלאה. מבחינה היסטורית, נזכרת אררט לראשונה בכתבי קסנופונטוס המספר על השתתפותו של טיגראן הראשון, מלך ארמניה, במסעות הכיבוש של כורש.

בסיס הטיולים והסיורים בארמניה היא עיר הבירה ירוואן, היושבת בעמק נהר הרזדאן, כ-20 ק"מ מצפון לשפכו של נהר אראס, הנהר החוצה את ירוואן לכל אורכה ביוצרו קניון עמוק באמצע העיר. ירוואן נבנתה עוד במאה השמינית לפנה"ס. לפי ממצאים ארכיאולוגיים עמדה במקום מצודה מרכזית בשם "ארבוני" ממנה נגזר שמה. המצודה שמרה על צומת הדרכים המרכזית באזור עוד במאה השמינית לפנה"ס. ירוואן היא בירת ארמניה מאז המאה השביעית לספירה. לעיר הייתה חשיבות אסטרטגית, ולכן נכבשה פעמים רבות הן על ידי הפרסים והן על ידי האימפריה העות'מאנית. ב-1921 נכבשה העיר על ידי הסובייטים ועברה פיתוח ענק תחת ידו של האדריכל אלכסנדר טמניאן. לאחר נפילת ברית המועצות הפכה ירוואן לבירת ארמניה העצמאית ב-1991. כיום מונה אוכלוסיית ירוואן כמיליון ומאתיים אלף תושבים, מתוך שלושה מיליון ומאתיים אלף תושבי ארמניה כולה.

הכיכר המרכזית של ירוואן היא "כיכר הרפובליקה", אשר בעבר את נקראה בשם הסובייטי "כיכר לנין". סביב הכיכר בנויים לתפארת בניני הממשלה. שם ממוקם מלון "מאריוט", בו התארחה גם המשלחת של 'אשת טורס', שהודרכה ע"י מתי גולדנברג. את המלון מנהל הישראלי עמי מירון. הכיכר מוארת בלילה וממנה יוצאים הרחובות המרכזיים של העיר היפיפיה, אשר רבים מבני המקום מכנים אותה בשם: פריז החדשה. בעיר נמצאת אוניברסיטת ירוואן, האקדמיה הארמנית למדעים ובית הספר לספורט. אזור מיוחד מאוד הוא "הקסקד", שהוא קומפלקס אומנות וגלריות שבמרכזו מבנה ענק בצורת מפל מים זורמים. בסיור רגלי מהנה ניתן לחלוף על פני בית הפרלמנט הארמני, בית נשיא המדינה, השגרירות האנגלית, האקדמיה הלאומית למדעים והאוניברסיטה האמריקאית.

השוק המרכזי של ירוואן הוא יריד צבעוני ויפה המחולק לאזורי ענק שונים בהם ניתן לרכוש הכול. השוק מחולק לפי סוג הסחורה הנמכרת. במקום אזור של אפיית הלחם הארמני , איזור למכירת פירות יבשים, ירקות מוחמצים וכבושים, אזור למכירת פירות וירקות, שוק הבשרים ושוק הדגים. רוב המוכרים בשוק הן נשים כפריות. במקום עדיין ניתן לפגוש בעלי מקצוע, אשר נעלמו ממקומותינו, כמו משחיזי סכינים, מתקני פרימוסים וסבלים מיוחדים הנושאים עבור תשלום סמלי את הסחורה לרכב החונה מחוץ למתחם השוק.

בסמוך לשוק נמצא בית הכנסת של חב"ד, אותו מנהל הרב גרשון בורשטיין. מבנה בין שלוש קומות המשמש את האוכלוסייה היהודית של ירוואן המונה היום כשלוש מאות איש. הקהילה היהודית במקום מורכבת בעיקר מיהודים, שהגיעו לארמניה החל משנות השלושים מרפובליקות שונות של ברית-המועצות לשעבר. בתחילת שנות השלושים ועד למלחמת העולם השנייה הייתה במקום קהילה יהודית תוססת בת כמה אלפי יהודים.

על הגבעה, בתחום פארק הרטאנאק, ניצבת 'אמא ארמניה'. זהו פסל ענק אשר הוצב במקום, בו עמד בעברו הסובייטי של המקום פסל סטאלין. 'אמא ארמניה' נושאת חרב בידיה ומוכנה בכל רגע לגונן על בניה היושבים למרגלותיה. ליד הפסל נמצא קבר החיל האלמוני ובתחתית המבנה נמצא המוזיאון הצבאי הענק, בו מוצגים מטוסי המיג לדורותיהם, טנקים, נגמ"שים, משאיות ומשגרי רקטות. במקום נמצאת שדרה הנקראת שדרת הידידות של ארמניה וישראל. בתצפית מן המקום נשקף נוף מרהיב המציג את העבר מול בנייני ההווה ואף את העתיד הבא לידי ביטוי בבנייה הנעשית בכול העיר. בעיר ירוואן מקומות בילוי רבים ומסעדות רבות פתוחות לבילוי עד השעות הקטנות של הלילה. לאלה האוהבים את אווירת הקזינו מוצעים בתי קזינו בפרברי ירוואן.

מדי שנה ב-24 באפריל נוהג העם הארמני לציין את יום השואה שלו. ההערכה היא כי מתוך כשני מיליון וחצי הארמנים, שחיו בתחומי האימפריה ערב המלחמה, נרצחו באכזריות בין מיליון למיליון וחצי ארמנים בידי חיילים טורקים ועמיתיהם הכורדים, ואחרים הורעבו והוגלו מארצם. הג'נוסייד הזה מעולם לא הוכר בידי מבצעיו הטורקים. בירוואן נמצא אתר הזיכרון המתעד את השואה הארמנית, מוזיאון המשרה אווירה כבדה בדומה ל"יד ושם" בירושלים. במקום ניתן למצוא תיעוד של רצח העם הארמני על ידי הטורקים, כשהשיא היה הטבח ב- 1915 במהלך מלחמת העולם הראשונה. במקום מוצגות תמונות ענק מזעזעות של קברים, השמדה, רעב וחורבן. בכניסה למוזיאון נמצא איזור מרשים בו דולקת 'אש התמיד' ובדרך אליו קבועים שלטים, בהם ציון שמם של מנהיגי מדינות העולם אשר ביקרו במקום.

אתרי הביקור ההיסטוריים, שכדאי לבקר בהם, נמצאים במרחק נסיעה קצרה מירוואן. במרחק 45 ק"מ מירוואן, לאחר נסיעה הנמשכת כשעה, ניתן להגיע ל'חור ויראפ נורבאנק', אתר מנזרים בו הייתה עיר בת 150 אלף תושבים במאה השלישית. העיר נהרסה ע"י המלך טירדת השלישי, אשר בנה אותה מחדש. במקום נמצאים בורות רבים בהם נכלאו אויבי המלך. הארמנים מספרים כי טירדת השלישי השליך לבור את גרגוריוס, שהיה אחד ממפיצי הנצרות ואשר נודע בזכות מעשי הניסים שלו. המלך האכזר, כך מספרים, נענש ופניו הפכו לפני חזיר מפחיד. כל הרופאים שנקראו אליו, לא הצליחו לרפאו. גרגוריוס היה בבור העמוק במשך ארבע עשרה שנים, ניצל על ידי אלמנה, אשר דאגה להעביר לו לחם ומים מבעד פתח בקיר. לאחר שאחות המלך, אשר הכירה את האלמנה, סיפרה על עלילותיו המופלאות של הכלוא, הוא הוצא מן הבור והובא אל טירדת, והצליח להשיב לו את פניו האנושיות. באותה שנה, 301 לספירה, בזכות הנס שקרה לו, החליט טירדת השלישי להעביר את דת עמו הפאגני לנצרות. כך הפכה ארמניה למדינה הראשונה, שקיבלה עליה את הנצרות כדת מדינה, שנים לפני שעשה זאת הקיסר הרומי קונסטנטין. גרגוריוס בנה ב'חור ויראפ' כנסייה מרשימה, הקיימת עד היום, והוא זכה לשם 'גרגוריוס המאיר', מפני שבזכותו הואר העם הארמני והפך לנוצרי. האתר נמצא על פסגת הר, מאות מטרים מהגבול הטורקי, באזור מפורז ריק מתושבי הכפרים, שחיו במקום בעבר. מהמנזר, אשר ליד הכנסייה, ניתן לראות את סיורי החיליים הארמנים. מהמנזר נצפים במלוא הדרם הרי האררט המתנשאים מעלה. מבט למטה מגלה ערוץ מרשים ביופיו ונהר גועש. למרגלות הדרך העולה למנזר נוהגים עשרות מקומיים האוחזים יונים צחורות ובתמורה לכמה מטבעות מקומיות מקבלים מהם זוג יונים, אותו מפריחים ברחבה שבין המנזר לכנסייה. הכנסייה היפה נבנתה ונהרסה מספר פעמים מהמאה השביעית ועד לעשירית ובמאה ה-17 נבנתה מחדש ע"י סוחרים, כיוון שהאתר היה מקום מרכזי בדרכם למסעותיהם.

ביציאה מירוואן, מיד לאחר מספר דקות, נכנסים לאזור הכפרי ונדמה למבקר כי הוא חווה חזרה בזמן. לצד הדרכים העתיקות והכבישים הישנים ממוקמים דוכני ממכר והרוכלים הכפריים מציעים לעוברים ושבים ממרכולתם הכוללת פירות העונה, ובעיקר תפוחים, ריבות ומרקחות שונות מעשה בית ויינות מעשה ידי הכפריים. רוב המשאיות והאוטובוסים הנראים בדרך נוסעים על בלוני גז המותקנים על גג הרכב. המעבר בכפרים מזכיר את סיפורי העיירות היהודיות באירופה שלפני 100 שנים ויותר. במקום חנויות משפחתיות קטנות המציעות, בין השאר, יין שמיוצר במרתפים ויקבים ביתיים זעירים. באיזור העיר ירוואן נמצא היקב המפורסם 'אררט' המייצר את הברנדי המפורסם הנושא את השם 'אררט' המוכר בכל העולם. מבקרים רבים באים ליקב הענק אשר הוקם ב-1876. הסיור מזמן למבקר צפייה בתהליך ייצור הברנדי, ביקור באולמות הייצור העתיקים ומוזיאון מקומי. במרכז הקניות אפשר לרכוש את הברנדי במחיר השווה לכל נפש. יש הטוענים כי זהו אחד מסוגי הברנדי הטובים בעולם.

אתר היסטורי, אשר חובה לבקר בו, הוא אתר גארני הממוקם על הר שולחן המתנשא לגובה של 350 מטרים מעל קניון הצר והמרהיב בעל צורות משושי הבזלת הענקיים מעל נהר אזאת. בגארני ישנו מקדש, אשר כפי שמספרים, חומרי הבנייה להקמתו נשלחו על-ידי הקיסר הרומי נירון. מדובר במקדש פאגאני בסגנון רומי ששרד עד ימינו. המבנה המרכזי המרהיב מעוטר בצורות צמחים מקומיים ובמרכזו בור שמעליו פסל. ביום הארוך ביותר בשנה נופלות קרני אור דרך תקרת המקדש על פסל ראש האל. באתר גארני נחשף בית מרחץ רומי מרהיב ועל אחד מקירותיו כתובת: "אנחנו הבונים עובדים ובונים כאן בלי שכר". מדובר, ככל הנראה, בעבדים שנאלצו לבנות את המבנה. בבית המרחץ התגלו פסיפסים יפים, בהם נראים האל פוסידון ואשתו, מלאכים, דולפינים ובעלי חיים שונים. בעבר היה המקום מוקף בחומות ומגדלים, אשר נהרסו ברעידת האדמה הגדולה, אשר פקדה את המקום בשנת 1679. האתר שוחזר ע"י השלטונות הסובייטיים והם הקימו אנדרטה לציון מפעל זה. כאשר נכנסו אנשי 'אשת טורס' למקדש, הם הופתעו כאשר גילו כי למקום הובא נגן מקומי, שהפליא בנגינתו העצובה לזכר הימים שעברו ואינם עוד. באזור תצפית על הנהר הזורם במעמקים וחורץ את הקניון ועל הרים רמים ונישאים.

כפר ארמני טיפוסי נמצא בסמוך למקדש, ואליו ניתן להגיע ברגל. נציגי 'אשת טורס' פסעו בשבילי הכפר הציורי והוזמנו לבית כפרי מקומי לארוחת צהרים מסורתית. בבית צפו חברי בקבוצה בנשות הכפר אופות את הלחם המקומי בתנור בחצר, בהכנת בשר הכבש והדגים על האש בחצר ובשאיבת המים הצוננים מן הבאר. עבור ילדי הכפר הוו האורחים מישראל אטרקציה ורבים מהם נאספו וליוו את האורחים בסיורם במרכזו של הכפר. במרחק קטן משם נמצא הכפר ירגיס, בו בית קברות יהודי, שעל פי התאריכים החרוטים על מצבותיו, הוא מן המאות 13 - 14. המצבות נראות דומות למצבות ארמניות, אך הכתובות העבריות, הכוללות פסוקים מן התנ"ך, הן המסגירות את ייחודו. על אחת המצבות חרוט תאריך הפטירה שנת קע"ח לבריאה, שהיא שנת 1418 לספירה. הסברה הרווחת היא כי הקהילה היהודית בימי הביניים ישבה בכפר ירגיס ויתכן שגם בעיר הסמוכה, ירגנדזור.

ביקור מרשים עשתה המשלחת במנזרי 'נור אוואנק' . באזור קניון קארסטי ארוך ומרהיב ביופיו, שמעליו מתנשא מנזר והרי גיר גבוהים, בהם נחצבו מערות רבות בהן התגוררו הנזירים. המנזר נחצב בסלע והכנסייה מצוייה במקום, בו הוקמו מצבות אבן ענקיות של צלבים שונים . באתר זה, לפי המסורת, הייתה במשך שנים החרב של החייל הרומי, אשר פגע בישו כשהורד מן הצלב. החרב נמצאת היום במוזיאון הקתדראלה באצ'מיאדנין. במקום מסעדה ביתית מעולה ובכניסה ניצבים רוכלים המציעים לחם ועוגות מתוקות ומזכרות לבאים.

בסמוך לירוואן, במרחק נסיעה קצר, נמצאת אצ'מיאדנין, הבירה הדתית העתיקה של ארמניה, שם קיבל טירדת השלישי את הנצרות כדת המדינה בשנת 301. הקתדראלה, שהוקמה במקום במאה הרביעית, הוכרה ע"י אונסקו כאתר מורשת עולמי. בכניסה לאצ'מיאדינין נבנה שער גדול מימדים חדש, אשר נחנך ב- 2001 לציון 1700 שנה לקבלת הנצרות על ידי טירדת השלישי. הפסל על השער מתאר את המלך מקבל את הצלב הקדוש משליחי הנצרות. הכנסייה במקום היא מן היפות בעולם. הסיפור מאחורי הכנסייה הוא סיפורה של הנזירה ריפסימה היפיפיה, שהמלך טירדת השלישי ביקש לשאת לאישה. ריפסימה סירבה באומרה כי גופה שייך לאל. טירדת השלישי ציווה להרוג את ריפסימה ואת שאר הנזירות, וכתוצאה מכך הפכו פניו לפני חזיר, עד ששונו ונרפאו ע"י גרגוריוס המאיר, מעשה שהוביל את המלך לקבלת הנצרות. אחת הנזירות אשר נרצחו הייתה 'גאיינה' הקבורה בכנסייה סמוכה. דמותה של 'גאיינה' וסיפורה שימשו השראה למלחין הארמני, ארם חאצ'טוריאן, שחיבר את היצירה הנקראת בשמה, 'גאיינה'. במוזיאון הנמצא במקום מוצגים אוצרות שונים: כתרים, חרבות וחפצי דת נוצריים עתיקים. לכנסייה מגיעים מבקרים רבים המאמינים כי יש בה סגולה להגשמת משאלות ובקשות.

לישראלים המבקשים לגלות את ארמניה ולשלב ישן עם חדש, מומלץ להגיע לעולם אחר, ייחודי ושונה, אשר לא רבים הגיעו אליו. 

- הכותב היה אורח חברת 'אשת טורס'