המלצת הסלב: לימור גולדשטיין חופשת

הקיץ כבר כאן, זמן להחליף את מלתחת הבגדים לקצרים, לחטב את הגוף וכמובן להתכונן לקראת חופשה מפנקת שתשכיח את צרות היומיום. בדיוק לשם כך חונך השבוע "פספורטניוז" את מדור הסלבס שיעניק מדי שבוע נקודת מבט אישית מצד בכירי הסלבריטאים בישראל על החופשה האולטימטיבית עבורם.

והשבוע: השחקנים לימור גולדשטיין מתחבטת בבחירה בין לונדון ואיטליה, מאוהבת באילת ומפנטזת על איי סיישל.

תעודת זהות: לימור גולדשטיין (45), תל אביבית, שחקנית (כרגע משתתפת בהצגה "קיזוז" של תיאטרון הקאמרי".

יעדים מועדפים: יש לי שניים. נתחיל בלונדון המדהימה אליה אני מוצאת את עצמי חוזרת שוב ושוב. לונדון הוא יעד מועדף עליי ועל בעלי לגיחות של סופי שבוע ארוכים בהם אנחנו אוהבים לשלב הופעות מוסיקה, הצגות (כמה שיותר) וכמובן אוכל טוב. יש משהו מאוד צעיר, נעים ובעיקר נגיש שהופך את לונדון למקום המושלם לחופשה בשבילי. היעד השני הוא איטליה. זו מדינה יפהפייה, סקסית ורבת פנים. כל עיר שונה מהאחרת וזה תענוג צרוף. אני לא שבעה ממנה לעולם. אם הייתי יכולה לבחור, הייתי שמחה להיוולד שם. יש שם שילוב נפלא של אסתטיקה וגינונים אירופאיים בשילוב עם חום מזרח תיכוני שמאוד מדבר אליי".

חופשה זכורה: "אלך על אילת מהסיבה הפשוטה שהיא האחרונה. לאילת אני תמיד שמחה לקפוץ, אם אין לי את הזמן או הממון לקפוץ לחו"ל. מזג האוויר עושה לי טוב לשלוות הנפש ומכבה לי את כל המחשבות. אם אנחנו יורדים עם הילדים זה תמיד יהיה ל-"יו קרל ביץ' קלאב", מהסיבה הפרוזאית שיש להם מועדון ילדים, שם אנחנו מפקידים את שני אוצרותינו בבוקר ושבים "להזדכות" עליהם לפנות ערב. כשכל הצדדים מרוצים ומרגישים בחופשה ולא במחנה עבודה. אם אנחנו יורדים לבד, זה בדרך כלל יהיה ל-"מרידיאן". לא יצליחו להזיז אותי מהדק שנמצא שם ממש על הים, למעט לחדר האוכל או לאיזה מסאז' טוב".

מלון מועדף: בפעם האחרונה שהגעתי ללונדון התארחנו במלון שנקרא "שרלוק הולמס". אהבתי מאוד את העיצוב. לא מודרני מדי, כזה שאיפשר להרגיש שאנחנו בכל זאת בלונדון. גם הגודל לא היה ענק במיוחד. הרגיש לנו כמעט בוטיקי. בכלל, אני אוהבת מלונות בוטיק, כלומר מלונות קטנים, עתיקים או לפחות כאלו שיישאו הניחוח המקומי שבו הוא ממוקם. חשוב לי שהמלון יהיה מעוצב גם ברוח המקום ושייבלע באלגנטיות במרקם הסביבתי. יש כיום הרבה מלונות מודרניים שכשאתה נכנס אליהם, אין לך מושג אם אתה בניו יורק, ברלין או טוקיו. זה יכול להיות מאוד אסתטי, אבל זו ממש לא האסתטיקה שמדברת אליי".

חברת תעופה מועדפת: "אין לי העדפה מיוחדת. לרוב אבחר בזאת שיש לה את השעות הכי נוחות. אני שונאת להפסיד לילה של שינה, כי אז אני קמה הפוכה לגמרי ביום שלמחרת וזה אומר שהפסדתי יום. ככה שמי שמציע לי טיסה ישירה בשעה ידידותית, אני קונה בלי לחשוב פעמיים. אני לא מאלו שמצליחים להירדם בטיסה, לכן אני תמיד מצטיידת במגזינים ועיתונים וחורשת עליהם עד הנחיתה. אני סובלת נורא מרעש סביבתי. בקושי יש לי סבלנות לרעש של הילדים שלי, מה שאומר שתמיד ימצאו אותי מתפללת לא לשבת בקרבתו של תינוק צרחן. לגבי האוכל, אני צמחונית. מבחינתם של חלק מחברות התעופה זה אומר שאני כנראה סוג של חייזר שאוכל דשא. אין לי ציפיות לגורמה. תמיד אני מקפידה להביא עימי כמה פריכיות או איזה נשנוש בריא לדרך".

מקום בו לא דרכתי מעולם וארצה לכבוש: "אבא שלי הוא קונסול של כבוד מטעם איי סיישל. אני לעומתו מעולם לא ביקרתי שם, אלא רק שמעתי סיפורים ממנו ומאימא שלי וראיתי צילומים. אין לי ספק שהמקום הזה הוא גן עדן עלי אדמות, אבל הוא מסוג המקומות שמצריך חופשה ארוכה ולי, בגלל העבודה, קשה למצוא את הזמן הדרוש לשם כך. החופשות הארוכות שלי הן מקסימום בנות שבוע. זה קצת מצחיק או עצוב במקרה שלי שעדיין לא הייתי שם, מה גם שמדובר בחופשה מופלאה, אבל זה עוד ייקרה".

צילום: ארז בניסטי.