מנכ"לית השבוע של "פספורטניוז": יוליה פרידמן

עושים כבוד. כמדי שבוע "פספורטניוז" ממשיך לפרגן למנכ"לי השבוע בענף המלונאות, התיירות והתעופה. והפעם, קבלו את יוליה פרידמן, מנכ"לית כפר הנופש נווה אטיב הסמוך לחרמון שמוכיחה כי העבודה הקשה משתלמת.

את הראיון עימה ערכנו השבוע מספר ימים לאחר לידת בנה השני, אולם שיחה קצרה עימה הבהירה לי כי מדובר לא פחות מאשת חיל, כזאת שעל אף צירים וטראומת חדר לידה, מסוגלת להמשיך ולנהל ביד רמה מלון בישראל דרך הטלפון הסלולרי. בשתי מילים, פשוט מדהים."זה האופי שלי, אני פשוט וורקהולית", היא מסבירה בקול רך ומרגיע. "אמנם אני נמצאת בשלושה חודשים של חופשת לידה, אבל מתעדכנת כל יום בהמון טלפונים במה שנעשה ומשתדלת לנהל ולפקח על הדברים מרחוק. 

היא נולדה לפני 36 שנים בעיר דונייצק שבאוקראינה ועלתה ארצה בגיל נעורים. אל המלונאות כפי שהיא מעידה, הגיעה די במקרה. "גרתי באותה תקופה בדימונה ולפני הגיוס לצבא הייתה לי חצי שנה חופשית. חיפשתי עיסוק לפרק הזמן הזה ומצאתי עבודה בתור מלצרית במלון מוריה פלאזה בים המלח (הרודס  כיום). הסתבר שמאוד אהבו אותי במלון וביקשו ממני לחזור אליו אחרי השחרור שלי וכך היה, הפעם בתור פקידת קבלה".

ומאז הכול היסטוריה, פרידמן התאהבה במלונאות והמלונאות התאהבה בה. במשך כעשור הספיקה לכהן האחרונה במגוון רחב של תפקידים החל מעבודה במחלקת הזמנות רשתית של רשת שרתון הישראלית לשעבר, מנהלת תשואה, מנהלת ערב במלון.

בדצמבר 2007 לאחר סגירת הרשת הישראלית החליטה פרידמן לבצע הסבת מקצוע עת עברה לשמש כסוכנת נסיעות, אולם הגעגוע לענף המלונאות דיגדג גם לה. בראשית 2008 הגיע הטלפון המיוחל עבורה. על הקו הייתה, חברתה ענת אהרון (מנהלת השיווק של רשת רימונים) שהפצירה בה להצטרף לרשת בתור מנהל תיירות נכנסת, מה שאכן קרה. מאז היא ברימונים וכפי שהיא מעידה, היא מאושרת עד הגג. 

"אני חייבת  את ענת אהרון שנכנסה לי ללב מהרגע הראשון שהכרנו וגם את המנכ"ל לשעבר, ראובן אלקס שמאוד תמך בי. למעשה הגעתי לרשת ממש בשלבי ההקמה הראשוניים שלה. הכרתי רשת משפחתית וחמימה בצורה יוצאת דופן ובעלת אנשים מקסימים. לא כל אחד זוכה להגיע למקום העבודה שלו עם חיוך כל בוקר, כך שבאופן אישי בורכתי".

ובכל זאת, מה הופך את הרשת לכל כך מיוחדת לטעמך?

הגדולה שלה טמונה בעובדה שהיא יודעת לתגמל את עובדיה ולהעניק להם חזרה. זו גם הסיבה שאני רואה את עצמי ממשיכה ומתקדמת עם הרשת בתקווה גם לעתיד הרחוק".

החשש: "מלונות קטנים ילכו וייסגרו"

כברת הדרך הארוכה שעברה פרידמן במהלך כ-15 שנים בענף נשאה עבורה לפני כשנתיים פירות משמעותיים ראשוניים. המאורע המכונן: הצעה לניהול מלון הנופש נווה אטיב של רשת רימונים מקבוצת הכשרת הישוב בסמוך לחרמון, אותה לקחה בשתי ידיים. 

"ראיתי בהצעה הזו כמקפצה ענקית לקריירה שלי", מסבירה פרידמן את ההחלטה לעלות צפונה ולקחת על עצמה את התפקיד. "מטבעי אני בן אדם ששואף תמיד לאתגרים חדשים. עבורי ניהול מלון הוא תפקיד שהעבודה בו אף פעם לא נגמרת. אמנם לא מדובר בג'וב של חיים או מוות, אלא במתן שירותיות והנאה לאורח, אבל העבודה היא כמעט סביב השעון. אני אוהבת את האפשרות ליצור וליזום ולשמחתי בנווה אטיב אני בהחלט מצליחה להגשים את עצמי".

כפר הנופש אגב יוצא דופן בייחודיותו ומורכב מ-44 בקתות עץ אליו מתווספות בריכה מחוממת, ג'קוזי, סאונה, מתחם חדר אוכל רחב היקף, לובי, מועדון ילדים, גינת תבלינים לצד אטרקציות מרובות באזור לרבות מרחק נסיעה של כרבע שעה מאתר החרמון. אגב, סופת השלג האחרונה שפקדה את ישראל בחודש דצמבר האחרון הותירה כמויות שלג אדירות ברחבת המלון שהגיעו עד לכחצי מטר והעלו את תפוסת החדרים בו משמעותית. "אמנם השלג הוא לא משהו יוצא דופן באזור שלנו, אבל כמות של כחצי מטר מזמן לא ראינו. עבור כל האורחים שהגיעו אלינו זו בהחלט הייתה חוויה מדהימה שלא רואים כל יום".

כיצד את רואה את העתיד לגבי המלונאות הישראלית?

"כמו שאני רואה כיום את הדברים המצב לא אופטימי במיוחד. כמובן שאני רוצה לראות את המלונאות הישראלית מתפתחת וצוברת תאוצה בדמות פתיחת מלונות נוספים, עלייה בתפוסות וירידה במחירים עבור האורחים, אבל בפועל ההגבלות הרבות, הרגולציה, הוספת תקנים ומשרות חדשות המוטלות עלינו, עשויות לגרום לו דווקא להידרדר.

חוששני שבסיטואציה הנוכחית ולמרות מאמציו של משרד התיירות למנוע זאת, מלונות קטנים רבים ייסגרו עקב חוסר רווחיות או שלחלופין אלו יימכרו לרשתות הגדולות. כך למעשה המלונות הקטנים ילכו ויעלמו וזה משהו שצריך לעשות כדי למנוע מבעוד מועד. הלוואי שאתבדה והמגמה הזו תשתנה, אבל שוב אני לא בדיוק אופטימית בנושא הזה".

מילים קשות. נדמה שהחזקת זאת הרבה זמן בבטן.

"שמע, במדינת ישראל לצערי אין הבנה של חשיבות התיירות. הרי מדובר באחד הענפים היותר לא מושקעים וזה חבל מאוד. תוסיף לזה את בעיית כח האדם שנוצרת מהמשכורות הנמוכות שמשולמות בענף ומובילות לחוסר היענות משוועת לעבוד במלונות ותבין עד כמה המצב לא פשוט. 

יחד עם זאת, חשוב להתייחס לטעמי לבעיה שלי אישית מאוד מפריעה. בעידן המדיות החברתיות המתקדמות, הלקוח מסוגל בהינף דעת לקטול או להלל מלון באמצעות לחיצה קצרה על המקשים והעלאת פוסט או בלוג. הקלות שבה הם מפרסמים דברים שלעיתים עושים עוול עם המלונות היא מקוממת בעיניי ומחזיקה את המלונאים באיזשהו מקום כמעין בני ערובה".

איך היית מגדירה את עצמך בענף?

"את האמת, אולי זה לא הכי פוליטיקלי קורקט, אבל אני מרגישה שלכל אורך הדרך אני צריכה להילחם על המקום שלי. בכל זאת אני נמצאת בענף גברי במיוחד שאין בו כמעט נשים ובמקביל גם לא צברית. לצערי בענף המלונאות הישראלי לא רואים כמעט יוצאי ברית המועצות לשעבר בתפקידים בכירים וזה משהו שלקחתי על עצמי לשנות, לפחות לגבי עצמי. אני מעוניינת להיות מחלוצות הענף מהמגזר שלנו. זו המטרה שהצבתי לעצמי וביחד עם עבודה קשה, אני מאמינה שאוכל להגיע לגבהים חדשים ולקטוף את פירות העבודה הכה סיזיפית"

אז מה נאחל לך?

"מעבר להרבה בריאות, אני מקווה לראות את עצמי מתקדמת למלונות גדולים יותר. תרשום שהייתי שמחה לנהל מלון פאר בדרגת חמישה כוכבים באזור המרכז. הייתי אומרת שזהו החלום הכי גדול שלי בקריירה המקצועית, אבל לפני כן יש עוד הרבה עבודה. אני בהחלט רואה את עצמי משתפשפת גם בתפקידי ניהול נוספים, כמו מנהלת תפעול וסמנכ"לית מלון. מבחינתי השמים הם הגבול"

פרידמן על רקע השלג בנווה אטיב בחודש שעבר. "זו הייתה חוויה יוצאת דופן". צילום: פרטי