שדה דב – לא מטרד, הזדמנות

נפתח בסיפור קצר. בשנת 1982 נוסד ארגון לניהול אזור הרציפים שבמזרח לונדון. המנהל הטרי זיהה אזור בו ניתן להשתמש בו לטובת הקמת נמל תעופה קטן שיהיה קרוב למרכזים הפיננסיים בבירה הבריטית. על מנת שייקחו את הרעיון ברצינות הוא שכר מטוס דאש 7 – ממש כמו זה שטס שנים לאילת – והנחית אותו בסמוך רק כדי להראות שהרעיון להנחית מטוס בלב לונדון אפשרי בהחלט. שלוש שנים אח"כ גם בווסטמינסטר השתכנעו – וכך נולד נמל התעופה לונדון-סיטי, המשמש היום כחלק אינטגרלי ממארג התחבורה בעיר.

בישראל אנחנו עוברים תהליך הפוך: בעוד שהבריטים הפכו עולמות כדי לפתח נמל תעופה קטן ומרכזי שיסייע לפיתוח הכלכלה, בישראל יש נמל תעופה זעיר לא רחוק ממרכז תל אביב - שדה דב, אולם במקום להרחיבו לטובת הכלכלה הישראלית – מחליטים לסגור אותו.

ההיסטוריה ידועה: שדה דב נבנה בזמן המנדט רחוק מהעיר. עם השנים תל אביב התפתחה והשדה נשאר. במקום לראות בו כפוטנציאל תעופתי לטובת כל המדינה, מקטלגים אותו כמטרד אותו המדינה פועלת לפנות תוך שנתיים, לתוך נתב"ג, ובכך להגביר את המצב המאוד לא בריא בו המדינה כולה מסתמכת על נמל תעופה יחיד ובודד, ללא אלטרנטיבות ראויות.

כבר היום, מסלול הנחיתה בשדה דב מתמודד עם מטוסים אזוריים (אמבראר 195) שיכולים לטוס ממנו לכל יעד באירופה, זולת סקנדינביה ובריטניה. המסלול מסוגל להתמודד עם מטוסי בואינג 737 ואירבאס A-320 המשמשים לרוב מוחלט של הטיסות מנתב"ג. הבעיה למעשה מתנקזת לטרמינל, אשר הקיבולת שלו מוגבלת מאוד ואין בו מערך ביקורת דרכונים קבוע.

הפתרון הפשוט לאורך שנים היה לא אופטימלי: להשתמש בו לטיסות הקצרות לאילת, שלא דורשות את הרחבת התשתיות בשדה או הקמת מערך ביקורת דרכונים ומכס. כעת, העובדה שלא מימשו את הפוטנציאל שלו הפכה להיות הנימוק מדוע יש לסגור אותו. במקום להשתמש בתשתית הנדירה של נמל תעופה קילומטרים בודדים ממרכז העסקים של מי שמכנה את עצמה "סטארט אפ ניישן" מחליטים לחסל אותו בלי שום אלטרנטיבה ראויה.

השורה התחתונה היא כי משדה דב ניתן להפעיל ללא כל בעיה טיסות ישירות לאירופה ולהוביל בנוסף את הנוסעים ארצה מרחק נגיעה ממרכז תל אביב. מהלך שכזה יפחית משמעותית את העומס מנתב"ג, יסייע לחברות התעופה הישראליות ובסופו של יום יוסיף כסף לקופת המדינה ממיסים ומאגרות.