העולם הלא נודע של דרום טנזניה

טנזניה, ארץ פראית ומיוחדת, ממוקמת במזרח אפריקה, דרומית לקו המשווה, בין איזור אגמי ויקטוריה ומאלאווי ולחוף האוקיינוס ההודי. המדינה היוותה בעבר מקור למריבות בין עמים רבים, שרצועת החוף קרצה להם. במרוצת השנים שלטו במדינה עמים רבים, שנלחמו על הזכות להחזיק באחד האזורים עם השוני הגיאוגרפי הכי מגוון ומיקום מעולה.

שבטים מוסלמים, פורטוגל, גרמניה ואחרונה בריטניה שלטו בטנזניה עד לקבלת העצמאות בשנת 1961. השלטון הזר של העמים הרבים הותיר בה בליל של טעמים ושפות. טנזניה היא אחת המדינות העניות ביותר בעולם אך יחד עם זאת, ואולי דווקא בגלל חוסר המערביות והמודרניזציה, כרבע משטחה הן שמורות הטבע היפות והמיוחדות על כדור הארץ.

בעולם שבו המרחבים הולכים ומצטמצמים ושרובו כבר נחקר ותוייר, קשה למצוא אזורים נידחים באמת. חלקה הדרומי של טנזניה הוא אחד מהם. טנזניה נעלמה ממפת התיירות הישראלית מזה יותר משני עשורים, וחלקה הדרומי של המדינה אף לא מוכר על ידי שאר מדינות העולם. החל מסוף חודש יולי תחל יציאת קבוצות מאורגנות לאיזור למפגש עם הטבע, כפי שנוצר ונותר בין הבודדים - ללא התערבות של אדם ומכונה.

היום ישנם מקומות בודדים בעולם, שבהם מטייל האדם הלבן ועדיין זוכה למבטי השתוממות וסקרנות כה עצומה כמו בדרום טנזניה. דרום טנזניה לא מיועד למטייל המתחיל. המקום בעל חוקים משלו והוא מיועד לאלו שכבר היו באפריקה, בשמורות טבע ויערות גשם פראיים ורוצים לגלות מקומות חדשים ויפים ביבשת אפריקה ובכדור הארץ בכלל.

מגוון בעלי החיים בדרום טנזניה הוא עצום. באיזור מצטופפות אלפי חיות ומינים שונים של בעלי חיים. פארק "רואהה" הוא הפארק הלאומי הגדול ביותר בטנזניה ובאפריקה החל מאפריל 2007. ההגעה אליו עוברת דרך עיירות אפריקאיות טיפוסיות וכפרים קטנים וציוריים. הדרך לפארק מיוחדת וחולפת על פני נופים מיוחדים, המעניקים לתייר הזדמנות נדירה להשקיף לעבר יער באובבים ענקי. יומיים שלמים נדרשים כדי לנסות ולפענח את סוד קסמו של הפארק, המשתרע על פני 22,500 קמ"ר.

הודות למיקומו הנידח ולמספר המבקרים המצומצם שבו, הביקור בפארק מקנה תחושה של פרטיות וניתוק מהעולם ומעניק חוויה מיוחדת במינה של טיול באתר טבע פראי ובראשיתי. בפארק כמות מרשימה של חיות בר ונופים רבי חן. מצויים בו אלפי פריטים של עדרי פילים, המונים ריכוז אדיר של תאו , טורפים גדולים כמו תנינים, אריות, צ'יטות ונמרים ויותר מ- 400 מיני ציפורים. נהר רואהה הגדול חוצה את השמורה ומתפתל בין גבעות, גאיות ומישורים עטורי צמחיה ייחודית, דקלי בורסוס תמירים ואין ספור באובבים הדורים. בנסיעה לאורך גדותיו ניתן לראות חבורות גדולות של היפופוטמים רובצים במים, קרוקודילים נחים על הגדות ובבונים צהובים משחקים בעליזות.

כמו כל הרפתקה, ביקור בפארק טומן בחובו גם סכנה לא קטנה. כדאי לשלב את הביקור בפארק בנסיעה בספארי וגם בסיור רגלי, כשחובה להיות עם ליווי צמוד של מדריך מקומי מנוסה וכן מלווים עם נשק להגנה מפני טורפים.

גולת הכותרת במקום הוא יציאה לספארי לילה ייחודיי ולספארי רגלי. הלינה, המתבצעת אי-שם בסבך האפריקני במחנה אוהלים מפואר, שאותו פוקדים, כמעט מדי לילה, פילים, אריות ומיני אנטילופות, היא חוויה מרתקת מפני עצמה, שאפילו מטיילים ותיקים לא יוכלו לעמוד בקיסמה.

שמורת טבע נוספת הקיימת בדרום טנזניה היא שמורת ה"סלו" , המשתרעת על פני 55,000 קמ"ר והיא שמורת הטבע הגדולה ביותר בעולם, שהוכרזה ע"י אונס"קו כאתר מורשת עולמי. השמורה קרויה על שם פרידריך סלו, הרפתקן וחוקר אפריקה בריטי, שחקר את האיזור ונהרג במהלך הקרבות על השליטה באיזור שהתחוללו בין הבריטים לגרמנים. כיום מתחזקת הממשלה הגרמנית את האיזור כולו ואת איזור השימור בפרט.

עושר מיני בעלי החיים ב"סלו" גדול במיוחד, שכן הודות למיקומו יש בו הרכב ייחודי של מינים מזרח אפריקניים ומינים דרום אפריקניים, מקומיים ונודדים ומגוון גדול במיוחד של ציפורים . בשמורה זו נמצא אחד הריכוזים הגדולים ביותר של פילים וניתן למצוא בה אנטילופות סוס ייחודיות כגון הרואן, הקודו והסייבל וכ- 150 אלף באפלו וכן תת מין של גנו. ב"סלו" חיים כ- 5,000 אריות וגולת הכותרת הם כ- 1,300 הזאבים הטלואים. זהו מין נדיר הנמצא בסכנת הכחדה, כשלעיתים אף אפשר לראות בשמורה חבורות המונות עשרות פרטים! הזאבים הטלואים מפסידים בקרב מול האריות והצבועים ולכן נשארו בעולם ריכוזים בודדים בלבד, שבהם עדיין ניתן למצוא את החיה הנדירה הזאת, כשבדרום טנזניה נמצא הריכוז הגדול ביותר.

אחת מהאטרקציות בביקור בשמורה הוא שייט על נהר הרופיג'י העצום . במשך השייט אפשר לצפות מקרוב בקבוצות היפופוטמים של יותר מ- 40 אלף פרטים, קרוקודילים וכוח הנילוס. כמו כן אפשר לרדת לאי קטן בלב הנהר, עליו מקננים מאות עופות מים כגון כפנים, חסידות פסוקות מקור, קורמורנים, אנפות ומיני מגלנים. בזמן השייט פוגשים היפופוטמים, אשר לפעמים מנסים להפוך את ספינות השייט המהירות.

הרבה כפרים קטנים, לא מתויירים פזורים בדרום טנזניה. במקום מתגוררים שבט המסאי ושבט ההֶהֶה והדטוגה. השבטים מאוד אותנטיים ומנהלים אורח חיים קדום ביותר שהמילים "קידמה" ו"טכנולוגיה" הן שתי מילים לא מוכרות לבני המקום. הפרנסה של התושבים היא מחקלאות קיומית, כשהם חיים מתוצרת עצמית. יחד עם זאת, הם מאוד מסבירי פנים לתיירים הבודדים המגיעים לאזורם.

למרות חדירת תרבות המערב לאיזור מחייתם ממשיכים בני שבט המסאי לנהל את אורח החיים המסורתי של חיי נוודים למחצה. לבושם המסורתי – שמלות אדומות, הוא סימן ההיכר הבולט שלהם.

המסאי מונים כ- 900 אלף איש, וחלקם חי גם בקניה. את אורח החיים החצי נוודי שלהם סיגלו לעצמם בני שבט המסאי בגלל הצורך בחיפוש אחר שדות מרעה לעדרי הבקר שלהם. יחד עם זאת הם חיים בכפרים, בבקתות העשויות בוץ, עץ וגללי בקר, שמהם הם יוצאים לאזורי המרעה.

כל עושרם מוערך על פי מספר ראשי הבקר שיש לכל אחד מהם כפרט. הערכת העושר המיוחדת הזאת, היא אשר מאפשרת לגברי השבט לשאת יותר נשים - בחברה הפוליגאמית, שבה הם חיים.

מהבקר מוצאים אנשי השבט את רוב מזונם. ניזונים מבשרו, כשמשקה התאווה שלהם הוא דם הבקר מעורב בחלב. גם רוב בגדיהם עשוי מעור הבקר. בני השבט הם לא רק רועי צאן מוצלחים, אלא גם ציידים מומחים, היודעים ללכוד את החיות הניצודות בדרכים ערמומיות ומוצלחות.

כך חיים בני המסאי את המסורת התרבותית העתיקה שלהם, למרות הקושי בשימורה, ב- 100 השנים שחלפו, בגלל הפיתוח הטכנולוגי שחדר לאזורי המחייה שלהם. כדי לאפשר להם, בכל זאת, לשמר את תרבותם ואופי חייהם, השכילו ממשלות טנזניה וקניה לאתר עבורם טריטוריות מחייה מיוחדות.

בני המסאי מנהלים, מדורי דורות, טקסים מסורתיים רבים. כמו טקסי החתונה הססגוניים, המושתתים כאמור על עושר הבקר שיש לנישאים. אירוע ידוע נוסף הוא טקס הבגרות של הנערים הצעירים, המכונה "ריקוד הקפיצות", שבו צריכים הנבחנים לזנק מנקודת עמידה לגובה רב. כך מפגינים הצעירים את חוזקם הגופני, מה שמזכה אותם, בגמר הטקס, להסתופף בחברת הבוגרים.

באיזור אגם אייסי ובטנזניה חי שבט הדטוגה המונה כ- 100 אלף איש. הם הגיעו עם עדריהם לאזורי המחייה האלה, לפני כ- 1,500 שנה מדרום סודן ורמות מערב אתיופיה. כרועים, הם המשיכו לחיות על פי אורח החיים הזה, שאליו הם הורגלו, אך במרוצת השנים שחלפו מאז הם החלו לעסוק גם בחקלאות. מושפעים מאוד מאופי הסוואנה שבה הם חיים היום. כך למשל, צבע לבושם, חצאיות עור ועדיים ססגוניים, שמעטרים את ידיהם וצווארם, מתמזג יפה בצבעי הסוואנה.

תרבותם דומה לתרבות המסאית. אומנם הם מגדלים עיזים, כבשים, חמורים וגם תרנגולות, אך הבקר מהווה עדיין את הגידול העיקרי שלהם. גם הם אוהבים לשתות דם מעורב בחלב ולהשתמש בעורות כחומר גלם ללבושם. הם גם משתמשים בהפרשות הבקר לצורכי מאכל או מנהגים טקסיים. גם בני השבט הזה פוליגאמיים, אך אצלם מדורגות הנשים בהיררכיה הנקבעת על פי מועד נישואיהן, ותמיד חייבים הנישואין להיות בין שתי חמולות שונות. טקסי הלוויה של בני השבט ארוכים מאד ויכולים להימשך עד שנה. היום טקסי ההתבגרות שלהם לא כוללים את מעשי ההריגה, שאותם הם ביצעו בעבר – אדם שאינו משתייך לשבט, או בעל חיים מסוכן – כמו פיל, אריה ובאפלו.

המטיילים ישהו בתוך שמורות הטבע בלודג'ים המורכבים מאוהלים מפוארים, המשתלבים היטב בנוף, כשמרובם אף אפשר לצפות בבעלי חיים בסביבתם הטבעית. תנאי המגורים בלודג‘ים האלה, בתנאי הטבע הפראיים, הם ברמת תיירות הגבוהה ביותר בטנזניה. האוהלים מרוצפים ברצפת עץ ובהם שירותים ומקלחת צמודים , ברמה של מלונות דה לאקס. גם השינה היא על גבי מיטות נוחות מאוד.

הנסיעות בתוך אזורי הספארי בטנזניה מתבצעות באמצעות רכבי שטח 4X4, המצוידים במכשירי קשר כשגגותיהם נפתחים, על מנת לאפשר דרכם לצפות מקרוב בבעלי החיים.

הכותב שלמה כרמל הינו מדריך טיולים ותיק ומנוסה ומנכ"ל חברת "עולם אחר" המתמחה בטיולים וחופשות למגוון יעדים אטרקטיביים ואקזוטיים.