טוס ורוץ

עבור ישראלים רבים השם "אוסלו" מתכתב קודם עם הסכמי השלום או האי-שלום ורק אחר כך עם הבירה הנורבגית, ואפשר להבין. אוסלו היא לא העיר הראשונה שרוצים לפקוד באירופה. אבל אם כבר עשיתם וי על כל הבירות האירופאיות הקלאסיות, כולל סלפי עם הביג בן השותק, מגדל אייפל ובגשר קארל בפראג - אוסלו היא בהחלט אופציה מהנה ונעימה לטיול בן ימים אחדים. יש בה כל מה שבירה אירופאית ראויה יכולה להציע: מבנים יפהפיים, רחובות עתיקים ורחבי ידיים, הרבה ירוק בעיניים, מסעדות עם אוכל משובח וחנויות יקרות להחריד ואפילו מרתון אורבני ברחובות העיר. כיאה לבירות אחרות. כחובבת ריצות ארוכות, ועדיף במסלולים חדשים שטרם כבשתי, השתתפתי במרתון BMW אוסלו, בהזמנת שגרירות נורבגיה בישראל. לרוץ במרתון ודרכו להתוודע אל העיר. להכיר אותה דרך הרגליים, פשוטו כמשמעו. אין טיסה ישירה מישראל לאוסלו, אבל יש לא מעט טיסות המשך נוחות, רובן טיסות לילה. וכך הגעתי לבירה הנורבגית השכם בבוקר חמישי, יומיים לפני המרתון, מה שהשאיר לי זמן לבקר בכמה מוזיאונים שווים, ויש הרבה כאלה, אבל עוד נגיע לזה. מרכז העיר לא עצום, אבל יש הרבה מה לראות בו. מסלול הריצה שלנו עבר בלא מעט נקודות תיירות מעניינות, ונתן לנו הזדמנות ליהנות מהאטרקציות המרכזיות. נקודת הזינוק הייתה בניין העירייה, ממש בחזית הפיורד המפורסם והיפהפה של אוסלו. את בניין עיריית אוסלו המרשים, שנחנך בשנת 1950 - ביום ההולדת ה-900 לעיר, סובבת כיכר ירוקה ומטופחת ובתוכו יצירות אמנות של מיטב היוצרים הנורבגים. הבניין מוכר בעיקר מטקס הענקת פרסי נובל לשלום המתקיים בחלל המרכזי שלו, מדי חודש דצמבר. סמוך לשם חלפנו בריצה על פני מרכז נובל לשלום. פרסי נובל מוענקים בשטוקהולם, כפי שקבע שאלפרד נובל השבדי כשייסד את הפרס הקרוי על שמו, ורק פרס נובל לשלום מחולק באוסלו, בירת נורבגיה, מכיוון שזו הוכרה כמדינה שמעולם לא יזמה מלחמה. המוזיאון מגולל את סיפוריהם של זוכי פרס נובל לשלום, ובו תערוכות קבועות ומתחלפות המוקדשות לזוכים, פועלם והסיבה בזכותה קיבלו את הפרס. הקילומטרים מצטברים ואנחנו חולפים ליד מוזיאון מונק שנבנה לזכרו של אדוארד מונק, אולי הצייר הנורבגי המפורסם בעולם, שיצירתו המוכרת ביותר היא ככל הנראה "הצעקה". הציור הנודע נגנב מהמוזיאון כבר פעמיים, לכן אל תופתעו מבדיקת הביטחון הקפדנית בכניסה. משם רצנו, שלא לומר טיפסנו, אל שכונת פרוגנר הצעירה והטרנדית שבליבה פארק פרוגנר. פארק ציבורי מוריק ובו גם גן הפסלים של ויגלנד, פארק הפסלים הגדול ביותר בעולם, על שמו של הפסל הנורבגי המפורסם ביותר, גוסטאב ויגלנד. אל תחמיצו את הפסלים המרשימים העשויים ברזל וברונזה ועוסקים ביחסים האנושיים, בהם פסל התינוק הבוכה הפופולארי. גם הפארק עצמו עושה חשק לעצור להפוגה קלה אל מול הנוף הירוק. לנו לא הייתה הפוגה, אבל סוף סוף זכינו לרוץ במורד ולהסדיר קצת את הנשימה שנעתקה הפעם לא בגלל הריצה, כי אם בגלל עוצמתו ויופיו של הפיורד של אוסלו. רצנו לאורך המפרץ, לפתחו של חצי האי ביגדוי (Bygdøy) המוכר גם בשמו אי המוזיאונים. הפופולריים שבהם הוא מוזיאון הספינה הוויקינגית: הנורבגים גאים מאוד במורשת הוויקינגית שלהם, שאחד מסמליה הן הספינות. המוזיאון מציג את שתי ספינות העץ הוויקינגיות השמורות בעולם. מוזיאון פופולארי נוסף הוא מוזיאון קונטיקי, על שמה של הרפסודה שעליה חצו הנורבגי תור היירדאל וארבעה אמיצים נוספים (או משוגעים, אם תרצו) את האוקיינוס במסע בן ארבעה חודשים על רפסודת עץ והוכיחו שזה אפשרי. הספר שכתב היירדאל על המסע תורגם לכ-70 שפות והיה לרב מכר. הרפסודה ניצבת ממש בכניסה למוזיאון, ומהווה אטרקציה היסטורית וחווייתית. לביגדוי אפשר להגיע באוטובוס ואם מזג האוויר מאפשר, מומלץ יותר לקחת מעבורת (מזח 3 באקר בריגה בניין העירייה). מי אמר שאחרי כל עלייה מגיעה ירידה? אנחנו כבר מריחים את הסוף. חוזרים לעיר דרך אקר בריגה (החלק התיירותי של הנמל) מצדו השני של הפיורד. מסלול הריצה עובר משני צידי המפרץ, ומאפשר לנו הצצה לנופים מרהיבים, שכמעט משכיחים מאיתנו את העלייה המפרכת למצודת אקר שוס, אחד האתרים הקדומים והגבוהים באוסלו, שהיווה נקודת תצפית והגנה על העיר מפני פולשים. 2 קילומטרים לסוף, אוסלו מפנקת אותנו בירידה במורד רחוב קארל יוהן. הרחוב המרכזי שחוץ משלל החנויות בו, בקצה שלו ישנו ארמון המלך וסביבו פארק ירוק רחב ידיים. הארמון משמש גם היום מעונו הרשמי של המלך הנורבגי, אבל רובו פתוח לקהל הרחב שמוזמן לסייר בחדרי הארמון ובגנים סביבו. בכל יום בשעה 13:30 מתקיים בארמון טקס חילופי המשמרות, לחובבי הז'אנר. בדרך אל קו הסיום, הספקנו לחלוף על פני בניין הפרלמנט ומשם למשפך הסיום, סמוך מאוד למקום בו התחלנו, מול בניין העירייה, ממש ליד אקר בריגה, נמצא רציף הנמל ובו אינסוף מסעדות ובתי קפה הומים. בקצהו הדובדבן: המוזיאון לאומנות מודרנית, אסטרופ פירנלי. מבנה המוזיאון המרשים מחולק לשלושה וחוצה אותם תעלת מים שיוצאת מהפיורד לתוך השכונה. כפי שכבר הבנתם, אוסלו עשירה במוזיאונים, וגם מי שלא חובב גדול של הז'אנר מרחיב האופקים, ראוי שיפנה זמן למקצתם. מדובר במבנים מרשימים ששווה לראות, וגם התצוגות שבהם בהחלט מצדיקות ביקור. לי הייתה הזכות לרוץ באוסלו, אבל לתייר מהמניין, התחבורה הציבורית: אוטובוסים, חשמליות (טראם), מטרו ומעבורות - יעילה ולא יקרה לעומת מוניות. אם תחליטו לבקר במוזיאונים, ממליצה לרכוש "אוסלו פאס" שנותן נסיעה חופשית בתחבורה ציבורית וגם כניסה חינם למוזיאונים ולאתרים נוספים. זהו. חצינו את קו הסיום. קצת עייפים אך מאוד מרוצים. המסלול היה מוצלח אם כי לא קל. מי אמר שאחרי כל עלייה מגיעה ירידה? הנורבגים ניצלו את השבת החמימה, במונחים אירופאיים כמובן, לצאת לרחוב ולעודד את הרצים בקריאות "haya haya" קצביות. אגב, למרות קור הרוח והאיפוק הנורבגי האופייני, מארגני האירוע סיפרו שגם התושבים באוסלו מקטרים ש"סוגרים" להם את העיר בגלל הריצה. הסוגיה האחרונה שנותרה לפתחנו הייתה לבחור איפה להשלים את הקלוריות שאיבדנו. אוסלו משופעת אופציות קולינריות בכל טווחי המחירים, ובעיקר מתגאה במאכלי ים טריים, דגים (סלמון כמובן) וגם מנות טבעוניות כיאה לטרנד העולמי. תם ונשלם. חזרנו בשלום מאוסלו. אמנם בלי שלום באמתחתנו אבל לפחות עם מדליה. הכותבת הייתה אורחת שגרירות נורבגיה בישראל באוסלו