איטליה בימי קורונה – יומן מגיפה
475 איטלקים מתו ביממה האחרונה מהקורונה - שיא במס' המתים מאז התפרץ הנגיף. ינון דנון, המתגורר עם משפחתו באיטליה, מתאר תמונת מצב מבעיתה. איך זה לחיות במדינה עם מס' חולים/מתים מפלצתי? ואיך שומרים על שפיות? לא רק שירה במרפסות. תיעוד מיוחד לפספורטניוז
ינון דותן באיטליה חדשות. עדכונים. מבצעים ✈️ פספורטניוז ב-WhatsApp >> וב-Telegram >>
רוב הדברים שאכתוב כאן הם אפילו לא טיפה בים המלל, המחשבות, הדעות, התמונות והסרטונים שמציפים את העולם בימים אלה של חוסר ודאות בגלל השתוללות של מגפת הקורונה בעולם. אני כותב אליכם מאיטליה. איטליה בסגר. המילה סגר באיטלקית היא QUARANTENA, זה מגיע מהמילה QUATTRO, הספרה 4, זכר לסגר של 40 ימים שהשלטונות הוונציאנים הטילו על ספינות הסוחרים שהגיעו לנמל וונציה במאה ה-14 בימי המגפה השחורה שגבתה את חייהם של מחצית מאוכלוסיית אירופה של אותה תקופה. בטרם הם הורשו לעגון ולפרוק את הסחורה בעיר, השלטונות כאמצעי של הגנה על תושבי העיר, רצו לוודא שהמלחים אינם נושאים עמם גם את המגפה. לפני מספר חודשים, בגלל כמות המבקרים והתיירים ברומא, העירייה אסרה ישיבה על המדרגות הספרדיות המפורסמות בעיר. מי שישב הסתכן בקנס. היום ברומא, ובמדרגות הספרדיות, אין נפש חיה. המוזיאון הפתוח הגדול בעולם בעיר הנצחית, סגור. צילום: ינון דותן. כך נראים היום כבישי איטליה איטליה, מדינה שלמה שחדלה לחיות, לנשום ולתפקד כמו שהייתם מצפים ממדינה מתפקדת במאה ה-21 (אני שומע את הצחוק והגיחוך על התפקוד של איטליה עוד בטרם הגעת הקורונה למדינה אבל בכל זאת...). כולכם עוקבים אחר הידיעות המגיעות מפה, האנשים נמצאים בבידוד, בסגר, בבתיהם עם אפשרות לצאת אך ורק לקניות של מצרכים נחוצים, לצרכים רפואיים או לעבודה המוגדרת כמותרת. מי שמסתובב בחוץ, ברכב או ברגל, חייב לשאת עמו עותק של נוסח הצהרה מוכתב מראש על ידי הרשויות בו הוא מצהיר מה מטרת יציאתו מהבית, במפגש עם הרשויות, שוטרים לרוב, עליו לחתום בפני השוטר על ההצהרה ולהניחה בידי השוטר. אין פה פאניקה, פחד, חוסר או אלימות בינתיים (דגש על המילה בינתיים כי הכל יכול להשתנות פה בשניות), הווטאסאפ והפייסבוק מלאים בהודעות על אנשים ששרים במרפסות, מצטלמים ומצלמים תמונות וסרטונים הומוריסטיים על המצב. כל אחד וחוש ההומור שלו. מה שכן יש פה, והרבה, זו תחושה של חוסר ידיעה על המתרחש באמת ותחושת חוסר אונים שגוברת מרגע לרגע. כרגע הבידוד, הסגר, שנכפה עלינו הוא עם תאריך תפוגה, ממש כמו של החלב במקרר, אבל, וזה 'אבל' גדול, אף אחד לא באמת מאמין שזה באמת יסתיים רק בזה, והסגר הנוכחי הוא רק יריית הפתיחה במאבק של איטליה בנגיף שנראה שיימשך חודשים. אנשים ניזונים מכותרות בעיתונים, מצפייה והאזנה לראיונות עם מומחים כאלה ואחרים, מהחלטות השלטונות, מדברים ששמעו ממכר או שכן או ממחשבותיהם בלבד, הכל בעלטה. הרי אף אחד, לדעתי לפחות בשלב זה, לא יודע כל כך מה ילד יום. הרבה תהיות מרחפות באוויר, בעיקר מה יקרה אם יאסרו על עובדי המפעלים המייצרים את המזון להגיע לעבודה? או אם יאסרו על תנועה של סחורות? מה יקרה במקרה של סגירת הגבולות הבינלאומיים ובאיחוד האירופאי? כרגע נראה שאף אחד לא באמת רוצה לענות על שאלות אלה. אנשים סגורים בבתיהם אך יש להם חיים שלמים מחוץ לאותו בית או דירה. משפחה הגרה באזורים היותר נגועים באיטליה ואין להם שום דרך להגיע אליהם או לארח אותם בביתם, הורים לילדים אשר אין להם מענה על מה יקרה אם חלילה יצטרכו לגשת לבית החולים ושם ימנעו את כניסתם מרוב עומס על המחלוקות השונות, עבודה שנעצרה בין רגע, חיי חברה, חיי קהילה, מסחר - הכל נעצר.
corona in italy
corona
{{ comment.number }}.
{{ comment.message }}
{{ comment.date_parsed }}
{{ reply.message }}
{{ reply.date_parsed }}





