אירית במבצר
קטעים מהספר "בוקר ראשון באירופה". רשמי מסע בפרוזה ובתמונות מאתרים שמחוץ למפת התיירות. הסופרת תלמה אדמון ביקרה בעשר ארצות ובכולן הגיעה אל מקומות שבהם מיטיבים לשמוע את הטבע, את האדם היחיד, את לחישות העבר
אירית במבצר. צילום: תלמה אדמון גרנדה (Granada), ספרד
זאת היא אירית היושבת בחצר מבצר אלקאסאבה. שרידי המבצר עומדים על אותה גבעה הנושאת את ארמון אלהמברה. אל המבצר הולכים בנחת. מכאן נשקפה העיר גרנדה לפני שהמוּרים הגיעו לכאן והקימו במאות ה-13 וה-14 את אחד מפלאי העולם. הם יצרו מחול עיצובי מַפְעים מאבן, עץ, מים, מקרמיקה ומערוגת פרחים כדי ששליטיהם ינהלו את הממלכה מתוך מרחב אסתטי, מוקפים יפעה מאופקת. הסימטריה של פיתוחי העץ תבעה עידון וצייתנות, אלא שהסך הכול – ההיכלות, המזרקות והגינות, פתחים מקושתים, קמרונות ומדרגות, מרפסות ועמודים מעוטרים בקפידה – עלול היה להעתיק את נשימת מגיני הארמון ולהסיח את דעתם. האם בגלל היופי המחושב נסוגו המורים מפני הנוצרים, שלא ידעו להעריך את שכיית החמדה שנגלתה להם על גבעת גרנדה? האם התהלכו בכירי המוסלמים בין הערוגות, סגורים בתוך שקט שרק פכפוך המזרקות נוגן בו, ושכחו שהאויב אורב תמיד, ממתין לתנומתם על שפת בריכה, שחזית היכל מתהפכת במימיה הצלולים? לפני הכניסה לאחד המעברים המקורים המוליכים אל בריכה עטורה אכסדרות מוצללות, יש לבקר בחצר הפנימית של המבצר. האביב תקף אותנו כשעלינו ברגל מן העיר, והייתה בו תערובת סואנת של רוח חריפה וקרה עם שמש נוקבת. באותם משבים נבללו ניחוחות עזים של פריחת הדרים. ארמון אלהמברה. צילום: 123RF קודם לכן ישבה אירית על ספסל בכיכר מרכזית בעיר (מכוניות רעשו והצחינו סביב), וקראה לפנינו מתוך ספרה של רנה ליטוין "חלום וברונזה", ביוגרפיה רוחנית של פדריקו גרסיה לורקה. המשורר והמחזאי המזוהה עם הנוף והלך הרוח הכפרי של דרום ספרד, נולד בעיר קטנה (פואנטה ואקרוס), כשלושים ק"מ מגרנדה. אירית התמסרה לספר בנסיעתנו על פני מישורי אנדלוסיה, וכשקראה מתוכו בקול לכדה אותנו בהתלהבותה. לורקה נרצח בידי פאשיסטים ב-1936 בבית קברות בגרנדה. אומרים שגווייתו הושלכה לקבר אחים מחוץ לעיר. עכשיו היתה אירית מרוכזת בספר ירוק מתוצרת מישלן, וקיר עתיק גונן עליה מפני הרוח. תפרחות מורן גחנו לקרוא איתה. בגבה נגה אור אדמדם מתשבץ האבנים השונות בצורה ובגוון, ובתוכן נתפרו שורות של לבנים מסותתות בעדינות. אני אוהבת את הרגע שבו אירית קוראת על הספסל בחצר מבצר עתיק מעל העיר של לורקה. זהו מן הרגעים נעדרי המאמץ שבהם הכול תואם. ידיה של אירית אינן מניחות לספר להימלט, גון מעילה דבק באבנים שמאחוריה, העפר שמתחת לנעליה שוקט עכשיו. לפנים רמסו אותו חיילים שבאו מהדרום או מהצפון, בהבזק הרגע הזה מותר להאמין שהנצח שייך לאמנות ולא למלחמה. הספר יצא לאור ב-'זמורה ביתן'
{{ comment.number }}.
{{ comment.message }}
{{ comment.date_parsed }}
{{ reply.message }}
{{ reply.date_parsed }}