הנובר עכשיו: הצצה לבירת חבל סקסוניה התחתונה

העיר הנובר שבצפון גרמניה, יושבת על נקודת מפגש חשובה של מסילות ברזל במרכזו של אזור תעשייתי, וככזו שימשה מטרה אסטרטגית למפציצי בעלות הברית במלחמת העולם השנייה.

יותר מ-%90 מהמבנים במרכז העיר נהרסו ב-88 הפצצות. בית העירייה החדש, בניין מרשים בעל כיפת ענק ירוקה, הוא מהבודדים ששוקמו לפרטיהם לאחר המלחמה. המבנה דמוי הטירה, שנחנך ב-1912, הוא סמלה של העיר. באולם הכניסה שלו מוצבים ארבעה דגמים של העיר בתקופות שונות. אחד מהם מציג אותה כפי שנראתה מיד לאחר המלחמה. בית הכנסת הגדול של העיר לא נמנה על המבנים שהופצצו. הוא נהרס כבר בליל הבדולח והדבר מצוין בצורה בולטת בדגם העיר הממוזער, המשקף את הנובר כפי שנראתה ערב המלחמה. מרכזה של העיר שוקם אך לא שוחזר, כפי שנעשה בערים גרמניות אחרות. למרות זאת, יש להנובר היסטוריה ארוכה והיצע עשיר דיו למטיילים בה, וכאלה יש די והותר בזכות ירידים מסחריים המתקיימים במתחם ירידים עצום, הגדול מסוגו בגרמניה, הממוקם בעיבורה של העיר. תערוכת אקספו 2000 התקיימה כאן, ומדי שנה בשנה נערכים בעיר ירידים שונים.

מה לראות בעיר? הנובר רשומה בדברי הימים של אנגליה בזכות הדוכסים המקומיים שהעניקו לבריטניה את משפחת המלוכה (בית הנובר). אמרתם בית מלוכה ודוכסים, אמרתם ארמונות וגנים רחבי ידיים. גני ה-Herrenhausen הם הגנים המלכותיים המרשימים. אם אתם מזדמנים להנובר בספטמבר, בגנים היפים הללו מתקיים בין התאריכים 13-27 בספטמבר, פסטיבל אורות - אחרי השקיעה, המזרקות, מפלי המים והפסלים המרשימים בגני הרנהאוזן בוהקים באורות ומלווים במוסיקה בארוקית המוסיפה לאווירה המיוחדת.

גני Herrenhausen, הנובר. צילום: 123rf ממול לגנים בעלי הדם הכחול, ממוקם גן בוטני עשיר. אלה וזה, מצויים בטווח הליכה מן המרכז (יש גם קו טראם).

בנתיב ההליכה או הנסיעה ממרכז העיר לגנים חולפים ליד המבנה המרכזי של האוניברסיטה, שעד לשימושו הנוכחי היה משכנם של המלכים המקומיים. האוניברסיטה נושאת את שמו של גוטפריד לייבניץ, פילוסוף, מתמטיקאי ופיסיקאי בן המאה ה-17. שמו מעטר גם את הביסקוויטים הפריכים עם העטיפה הצהובה המיוצרים בעיר.

בית העירייה החדש משקיף על אצטדיון הכדורגל המקומי, שאירח את משחקי אליפות העולם ב-2006 וגם על פארק רחב ידיים שבמרכזו אגם שנחפר בעידן הרייך השלישי, כשלא היה קושי להשיג כ"א זול. בקיץ האגם שוקק פעילות ביום ובערב, ובחורף קפוא ברובו.

מהתצפית שבבית העירייה אפשר להשקיף על העיר העתיקה, תחנת הרכבת המודרנית שמצפון לעיר העתיקה ועל הרחובות הנושקים לה השוקקים פעילות מסחרית. מבנים רבים בחלק זה של העיר נבנו אחרי המלחמה ושוכנים בהם בתי כלבו וכל רשתות האופנה המוכרות. זהו קניון פתוח במובן הטוב של המושג.

אפשר לבלות שם בשיטוט מול חלונות הראווה, קניות סוף עונה ושתיית קפה או בירה. אבל בלי קניון אי אפשר, וכזה ניצב סמוך לתחנת הרכבת שוקקת החיים. תחנת הרכבת בהנובר. צילום: 123rf במרכז העיר העתיקה ניצבת כנסיית "מרקט", השוק, הבנויה לבנים אדומות. הכנסייה הפרוטסטנטית הזאת נבנתה במאה ה-14 ושוקמה לאחר המלחמה. בקרבתה ניצבים בית העירייה הישן ומבנים נתמכי קורות עץ (טימבר) - בני המאות-16-17 ששוקמו. הסמטאות בחלק הזה של העיר, שוקקות בזכות בתי הבירה, בתי הקפה, המסעדות והבוטיקים. כדי להתרשם מהרובע העתיק של העיר אפשר לצעוד לאורכו של "הפס האדום", מסלול הליכה עם 36 אטרקציות, הנמתח לאורך 4,200 מטרים.

הנובר ממוקמת מצפון־מערב לשרשרת הרי ההרץ ולשם נוסעים בני העיר כדי ליהנות מהטבע בימי השמש וכדי לגלוש בחורף. Brocken הוא הגבוה בהרים ועד איחוד גרמניה היה "העיניים" של הרפובליקה הדמוקרטית. עד 1989 היה האזור סגור לתנועה אזרחית. מאז האיחוד, מעפילים לפסגה 1.3 מיליון תיירים מדי שנה. אל פסגת ההר מוליכה מסילת ברזל שאורכה כ-20 קילומטר. רכבת קיטור עולה במסילה המתפתלת בין עצי המחט, והמסע בקרונותיה נועד להקנות תחושה של נסיעה רומנטית במאה ה-19.

תיירים גרמנים שבאים לטייל ולנפוש בהרץ מתמקדים בגוסלר כעיר המרכזית שממנה יוצאים לטיולים באזור, אך ההרים כולם ראויים לתיור. הם רקומים בכבישי נוף ויש בהם אף פארק לאומי. הרי ההרץ עשירים באוצרות הטבע והם שימשו את הנאצים לצורכי מכונת המלחמה שלהם. עבור עובדי הכפייה הוקמו מחנות אחדים, והמפורסם שבהם הוא דורה, בקרבת העיר נורדהאוזן. כשבקיץ 1943 התעצמו הפצצות האוויר של בעלות הברית על מתחמי התעשייה באדמת גרמניה הוחלט להעביר את ייצור טילי ה-V שנחשבו אז נשק אסטרטגי שובר שוויון - למנהרות. במפעל הטילים עבדו 60 אלף אסירים ושליש מהם מצאו שם מותם. הצבא האמריקאי שחרר את המחנה ב-11 באפריל 1945. ההוראות האחרונות של מפקדו נגעו לארגונן של צעדות המוות. כבר ב-1944 החלו הנאצים להעביר אל המחנה אסירים ממחנות ההשמדה במזרח, בעיקר מאושוויץ. המחנה לא היה ערוך לקליטתם של עשרות אלפי האסירים שנשלחו אליו. אלפים מתו ממחלות ומרעב, ובהם אנה פרנק. לקראת שחרורו בידי הבריטים, ב-15 באפריל 1945, פרצה שם מחלת הטיפוס. 14 אלף אסירים נפטרו לאחר השחרור ונקברו בקברי אחים.

המחנה הועלה באש ובקרבת מקום הוקם מחנה עקורים שבו התרכזו רבים מן הניצולים היהודים מרחבי גרמניה. כיום זהו אתר הנצחה שעיקרו קברי האחים. במקום גם מרכז מבקרים עם תערוכה מתמדת.