העלייה לקברו

בית הקברות פֶּר לאשֶז Pere Lachaise, פריז, צרפת. דווקא ביום הגשום ההוא, בסוף יוני, נכנסנו בשערי עיר המתים. עלינו ברחובות עפר רטובים ואותיות מפת הקברים שבידי ניטשטשו. צעדנו בין היכלות קבר מעוטרים בפיתוחי אבן וברזל ופסלי שיש פנו אלינו כמבקשים על נפשות שכּלו מן העולם לפני יותר ממאתיים שנה. יצאנו לבקש את קברו של מרסל פרוסט. באותו יום לא היה אלא הוא במחשבות, ופרטי ילדותו ונעוריו בקומברה, ונוף הכפר שבו התגורר בחופשות הקיץ, והאופן שבו התייחס לאותם פרטים שהיו לחשובים בחייו. באמצעות פרוסט חדרתי לנפש העצמים והמחוות. מתוך אלה למדתי על העולם המעוצב ועל בני האדם הנעים בין הרהיטים. הפרט המסוים זכה לערכו לבסוף, והעניק ממשות ולגיטימציה לכל הפרטים שהתקבעו על רקע הנצח. כל מה שאדם נאחז בו בחייו כדי להיות הוא ולחוש עצמו בעולמו שלו, כל זה נמצא אצל פרוסט. ובעלותנו בסימטאות הקברים שנשטפו בגשם, תערוכה עשירה של סגנונות התייחסות למת, לא חדלתי להודות להלית ישורון שאפשרה לי את "בעקבות הזמן האבוד" בעברית. חיפשנו את חלקה מספר 85. חלפנו על פניה פעמים אחדות ולא מצאנו את קברו. הגשם גבר. כהות מעמעמת ירדה על המצבות. לבחור שלי הייתה מטריה אבל נעליו נרטבו וגם גרביו. הוא לא סובל מצבים כאלה. אני עצמי הייתי רטובה על פני כל עורי שמתחת למעיל. נמלאתי חדווה. רציתי להמשיך ולחפש את קבר פרוסט בגשם, זה היה עצם העניין. מדי פעם קרא לי הבחור, וקולו נשמע דאוג מתוך הגשם. לפתע צעק: מצאתי! הוא היה רחוק ממני וקולו התרסק בתוך סאון המים הנופלים. כעסתי. אני רציתי למצוא את הקבר. הייתי שקטה כשהגעתי אליו, סמוך לצומת אָוֶונוּ דה תוּיָה ואָוֶונוּ טראנסוֶורְסאל. הקבר שלו נסתר מאחורי מצודת מצבה משפחתית בהירה וגבוהה. פרחים הרקיבו על חלקת השיש השחור. שמו של פרוסט נחקק בזהב עמום בחזית. בצדדים הופיעו שמותיהם של אחיו רוברט וגיסתו, ושל אמו האהובה. קבר משפחתי לא מתבלט, אומר כבוד ורצינות בקווים החלטיים, מודרניים. פרוסט מת ב-1922 מהתקף אסתמה וזיהום ריאתי בהיותו בן 51 בלבד. כשחזרתי לקברו ביום סתווי כעבור עשר שנים, רופדו השבילים בעלי זהב ונחושת. על הקבר של ז'ילבר בקו הציבו פסנתר כחול מיניאטורי, ושמותיהם של איב מונטאן וסימון סניורה נחקקו לנצח על אבן מצבה אחת. בית הקברות נמלא אהבה. הנחתי על קברו של פרוסט עלה ירוק, כששמעתי את הבחור שלי קורא ממרחק בקול חרד, כאילו לא חלפו עשר שנים. הספר יצא לאור ב-‘זמורה ביתן’