טיול עם צלילים

טג'יקיסטן, הקטנה והענייה במדינות מרכז אסיה, קיבלה את עצמאותה עם התפרקות ברה"מ וכמעט מיד שקעה במלחמת אזרחים עקובה מדם. בשנים האחרונות, המדינה המוסלמית, בה חיים כיום כ-8 מיליון תושבים, מתחילה להתאושש ולצעוד אל הקידמה, אבל עוד ארוכה היא הדרך. הביקור במדינה הגובלת בסין-אפגניסטן-אוזבקיסטן-קירגיסטן, הפגיש אותי עם נופים הררים דרמטיים, אנשים חמים ותרבות איסלאמית רבת שנים. 5 המלצות שלי על טג'יקיסטן:

1.הכפר שהפך לעיר: לגלות את דושנבה

דושנבה הפכה מכפר לעיר עם הפיכתה של טג'יקיסטן לרפובליקה סובייטית. משהושב השלום למדינה, הרשויות החלו בפיתוח שאפתני של מרכז העיר: ארמון נשיאות חדש נבנה, משרדי ממשלה רבי קומות הוקמו וגם פארק רחב ידיים על שמו של המשורר הלאומי רודאקי. בלב הפארק מתנוסס עמוד אדיר ועליו דגל המדינה. בקצה הפארק - פסלו הענק של איסמעיל סמאני, אבי האומה, שליטה המוסלמי הראשון של מרכז אסיה שתמך במדעים ואומניות לפני כאלף שנה. פירוש שמה של דושנבה הוא "יום שני", על שם השוק שהתקיים בה כשעוד הייתה כפר קטן. כיום, השוק המרכזי של דושנבה, פועל כל ימות השבוע וטוב שכך. השוק המדהים הזה מזמן למבקרים בו חוויה אותנטית ססגונית. השוק מקורה והדוכנים בו רבים: ירקות, פירות, תבלינים, קטניות, לחם, בשר, נקניקים, גבינות ממתקים ותה. דוכני מזכרות – אין. המוכרים והקונים מעניינים וצבעוניים לא פחות מהסחורה שהם מוכרים: נשים בבגדים מסורתיים או מערביים וגברים חבושי כובע מרובע צבעוני. טג'יקיסטן. צילום: ינינה זסלבקי אפק

2. לכו על זה: טרקים בהרי הפאן

טג'יקיסטן ידועה בזכות חבל הרי הפמיר ופסגותיו הגבוהות. אבל אני רוצה לספר דווקא על הרי הפאן. חבל ארץ קטן בצפון מערבה של המדינה, נמוך יותר אבל מרתק. הוא היה חלק מממלכת סוגדיאנה העתיקה, שבניה היו טובי הסוחרים על דרך המשי. צאצאיהם עדיין חיים שם בעמקים נסתרים. מסלולי ההליכה עוברים תחת פסגות מושלגות, כפרים נידחים, מצוקים דרמטיים ונהרות שוצפים. האזור זרוע אגמים. כל אחד בעל מראה ואופי משלו. שמותיהם נושאים קולות מהעבר. אגם מוטניי (עכור ברוסית) נמצא בלב עמק שחור לבן. אגמי אלאודין הכחולים כשמים. אגמי קוליקלון שמקרום בקרחון ואגם אבולחי בצבע הטורקיז. מי שמתקשה בהליכה, תמיד יכול להצטרף לשיירת חמורים. טג'יקיסטן. צילום: ינינה זסלבקי אפק טג'יקיסטן. צילום: ינינה זסלבקי אפק

3.Airbnb גרסת טג'יקיסטן: לינה בבית טג'יקי מסורתי

ללון בבית טג'יקי מסורתי בכפר, זאת חוויה אחרת. השירותים עלולים אומנם להיות בול קליעה ובמקלחת תאלצו להתקלח בעזרת דלי, אבל חווית האירוח היא בלתי נשכחת. את הארוחות סועדים על שולחן האוכל המסורתי "דסטארחאן". וליתר דיוק, מפה המונחת על הרצפה ועליה מוגשת הארוחה: סלטים, פירות, מרק, לחמים, גבינות וכמובן הפלוב – מאכל האורז והבשר המרכז אסייתי. השפע והמגוון הם מאושיות התרבות במרכז אסיה. גם משפחה ענייה שמארחת, תעשה כל שביכולתה כדי שהאירוח יראה עשיר, מלא ומגוון. הסועדים יושבים על מזרנים המונחים על השטיח סביב מפת האוכל. גם הלינה היא על גבי מזרנים המונחים על שטיחים בחדרים גדולים.

4.הנקודה היהודית: ביקור בבית כנסת מקומי

יהודים נמצאים במרכז אסיה מאז גלות בבל. במאה הקודמת ובמיוחד בזמן מלחמת העולם השנייה, הגיעו לדושנבה יהודים מפולין ואוקראינה. הקהילה היהודית נהנתה מיחסים טובים עם שכניהם המוסלמים ושגשגה כלכלית ותרבותית. עם התפרקות ברית המועצות ואי השקט במדינה, מרבית היהודים עזבו לישראל, קנדה ואוסטרליה. בית הכנסת העתיק של דושנבה, בן 200 שנה, ביחד עם השכונה סביבו נוכסו לטובת ארמון הנשיא, למרות מאבק משפטי בינלאומי. הקהילה היהודית קיבלה מתחם חלופי הממוקם בשכונת מגורים שקטה. שער כחול המותקן בגדר ברזל לבנה מוביל אל חצר פנימית מטופחת עם גינה קטנה. מסביב לחצר מבני הקהילה הקטנה: בית כנסת, בית הקהילה ובית אירוח. בכניסה לבית הכנסת, כמו לכל בית בטג'יקיסטן, חולצים נעליים. אולם התפילה צנוע: שטיח, כסאות, ארון קודש וקירות מעוטרים בפסוקים מהתנ"ך.יש משהו מאוד מרגש במאמצים של הקהילה הקטנה המונה פחות מ-300 חברים, לשמור על אמונתה ומנהגיה. הנסיבות מחייבות פשרות: כדי להיכנס למתחם יש לצלצל בפעמון - גם בשבת. בקהילה יש נישואי תערובת - אבל כל המשפחה מתקבלת בברכה. לא תמיד יש רב לקהילה - אבל ממשיכים להתפלל בחגים ובשבתות והשחיטה אינה כשרה לפי חוקי היהדות המחמירים.

5.בתופים ובמחולות: מוזיקה טג'יקית

כשתטיילו בטג'יקיסטן, הטו אוזן למוזיקה. היא נמצאת בכל מקום: מתנגנת ברדיו, בדוכני הדיסקים בשוק, בוקעת מטרנזיזטור ישן במטבח הביתי או מפיהם של חבורת טג'יקים סביב מדורה. המוזיקה הטג'יקית הקלאסית המסורתית מתבססת על מלודיות בסיסיות המורכבות מה"מקאם", סולם המכיל שבעה תווים בסיסיים. על הבסיס הזה מוסיפים קישוטים וסלסולים כיד הדמיון הטובה. מילות השירים נגזרות מהפילוסופיה הסופית ועיקרן אהבה שמימית, געגועים ומוסר השכל לחיים. המוזיקה מנוגנת בכלי מיתר מסורתיים ובתופים. את מוזיקת הפולקור הטג'יקית נהוג לשיר בשמחות, בהלוויות ובעבודה. השירים מלווים בריקודים. מקובל מאוד לרקוד בזוגות - גברים עם גברים, נשים עם נשים או במעגל. טג'יקיסטן. צילום: ינינה זסלבקי אפק חשוב לדעת: נכון להיום אין טיסות ישירות לדושנבה, בה נמצא נמל התעופה הבינלאומי היחיד במדינה. אפשר לטוס דרך איסטנבול, טשקנט ומוסקבה. ישראלים זקוקים לוויזה. המטבע המקומי הוא סומוני, שער ההמרה הוא כ-10 סומוני לדולר. במלונות הגדולים יש wifi, וניתן לקנות כרטיסי sim בדושנבה, אבל בהרים הקליטה לא טובה. באזור ההרים מומלץ להיעזר בחברות טיולים מקומיות. הכותבת היא בעלת בלוג הטיולים "אפקים מטיילים" טג'יקיסטן. צילום: ינינה זסלבקי אפק