יאקימונו: לאכול בתל אביב ולהרגיש בטוקיו

ישראל כבר למעלה מעשור נחשבת למיני מעצמה בכל הקשור למסעדות אסיאתיות בכלל ויפניות בפרט. בשנים האחרונות ניתן לראות, כי החך הישראלי אימץ את המטבח האסיאתי לחיקו ומסעדות אסיאתיות וסושיות נפתחות כמו פטריות אחרי הגשם. המטבח האסיאתי הוא מטבח עשיר מאוד בטעמים עזים ומנוגדים, מלא בצבעים ומתובל חזק. זה גם המטבח היחיד בעולם שיכול להוציא מנה שיהיה בה חריף, מתוק וחמוץ בו זמנית. הסוד שלו די פשוט, פרודוקטים פשוטים אבל סופר טריים ודיוק – על זה יקום ויפול דבר. עם כל השפע זה וכל המסעדות שנפתחות ונסגרות בשנים האחרונות, יש מסעדה אחת שנשארת יציבה ובמשך 25 שנים ממצבת את עצמה כאחת היפניות המובילות בישראל: יאקימונו. לפני כשנתיים הכניסה המסעדה תפריט טעימות חדש ב-190 שקל, שהנגיש יותר את המסעדה והצליח למשוך אליה אנשים מכל הסוגים. אז קפצנו גם אנחנו לטעום ולהרגיש את יפן מקרוב. יאקימונו היא מסעדה שמשדרת יוקרה. היא ענקית, עם בר גדול וחללים גדולים שנותנים לך הרגשה של עוצמה כבר כשאתה נכנס אליה. המטבח הוא חצי פתוח ויש בו כמות סושי-מנים יפנים שלא רואים בכל יום בארץ. התפריט שלה הוא מגוון מאוד ואפילו די גדול, וגם המחירים הם לא הכי זולים, אבל המוטו של יאקימונו מורגש בכל מנה: דגש על חומרי הגלם הטובים ביותר והטריים ביותר ועל כך לא הייתה בינינו מחלוקת. את הארוחה פתחנו ב3 מנות ראשונות. המנה הראשונה שהזמנו הייתה 'הורנסו מאקי מושי'. זוהי מנה שנמצאת תחת תפריט 'הדים סאם', אך מזכירה יותר 'ספרינג רול': גלילי נייר אורז מאודים במילוי תרד. מנה קלילה, בריאה שיכולה בקלות להיות אופציה נהדרת למי שמחפש מנה צמחונית.   הורנסו מאקי מושי. צילום: אסף שקד   'קאיסו ספיישל' הייתה המנה השנייה שטעמנו: חתיכות סלמון נא טריות, מונחות על אטריות שעועית, אצות, מלפפונים ואבוקדו. האמת? אי אפשר שלא להתענג על המנה הזאת. את הטריות של הסלמון מרגישים כבר בנגיסה הראשונה וזה בעצם מה שהופך את המנה הזאת למוצלחת מאוד. המנה השלישית היא מנה שכולנו מכירים מכל מסעדה אסיאתית: סלט סשימי המורכב מפרוסות דקות של דגים נאים על מצע של אטריות. בסלט נחו להן חתיכות של סלמון יחד עם מס' סוגים של טונה. כבר בביס הראשון מרגישים את החגיגה ואת הבידול של יאקימונו אל מול המתחרים: חומרי הגלם טריים מאוד, הדגים היו רכים ועסיסיים ולמרות תג מחיר של 98 שקל למנה, היא שווה כל שקל. אין ספק שביאקימונו יודעים מה הם עושים.   סלט סשימי. צילום: אסף שקד   מהמנות הראשונות, קפצנו למנות הסושי. הסושי כידוע, הוא מאכל מסורתי יפני, אשר דורש, הקפדה ודיוק מרבי ורק לאחר מסלול לימודים שאורך שנים רבות (למעלה מעשור) בהן נדרש התלמיד למיומנויות גבוהות ניתן לקבל את תואר הסושי מאסטר. ביאקימונו בניגוד למסעדות סושי אחרות, יש רולים מיוחדים ומקוריים מאוד. הרול הראשון שהזמנו היה 'גומה סושי מורי', שהוא בעצם אינטרפרטציה לרול רק שבמקרה דנן מדובר דווקא בכדורי אורז עטופים בדגים. בהחלט מנה יפיפייה ומקורית שלא רואים בכל מקום. כמובן שלקחנו גם את גרסת הטונה האדומה וגם את גרסת הסלמון. המנה מגיעה כך שכדורי האורז העטופים מונחים על רוטב השף, שבאופן מפתיע בחר בטחינה. (וכן זו לא טעות בעריכה מדובר בטחינה). בהתחלה עיקמנו פרצוף, אבל אחרי הטעימה הראשונה הבנו שהשילוב הזה דווקא מפתיע. לטחינה היה טוויסט יפני מעניין כאשר במקום להוסיף לה מלח הוסיפו לה את המלח האסיאתי, הלא הוא הסויה. זה עדיין לא אומר שנחליף את הסויה או הספייסי מיונז בטחינה, אבל לפעמים שווה לנסות דברים חדשים ומקוריים.   גומה סושי מורי. צילום: אסף שקד   על מנת ה'הגונקאן סקאנה' שמענו הרבה המלצות. ולמרות שכבר התחלנו להרגיש מלאים מהמנות הראשונות, הזמנו גם אותה. המנה מורכבת מאצת נורי העוטפת כדור אורז ומעל מבחר דגים נאים קצוצים. הרולים היו נהדרים. השילוב של ביצת שליו באחד מהרולים יחד עם אפילו שדרג אותם. אין מה לומר: בכל מה שקשור לסושי, רולים ודגים, יאקימונו יודעת לעשות את העבודה בצורה הטובה ביותר. יאקימנו היא לא עוד סושייה שבאים לאכול בה רול אינסייד-אווט של סלמון אבוקדו, ביאקימנו לוקחים את הסושי כמה צעדים קדימה וכבר בביס הראשון מבינים שהיפנים עם החלוקים האפורים והסרט על הראש, אשר ניצבים מאחורי הוויטרינה הנוצצת של הדגים הם סושי מאסטרים מיומנים שלמדו את רזי הסושי אי שם במזרח. הרולים ביאקימנו הם בהחלט למיטבי לכת.   גונקאן סקאנה. צילום: אסף שקד   ואז הגיעו המנות העיקריות. בשלב הזה הבנו שיאקימונו היא לא רק מסעדת סושי מצוינת, היא מסעדה אסיאתית שמצטיינת בכל הגזרות. ה'קורומה אבי' היא מנה המורכבת ג'מבו שרימפס או דג לבן (לאלו שלא אוכלים פירות ים) ברוטב ווסאבי ושמנת, מנה שחובבי הווסאבי יעופו עלייה ואילו מי שנמנע מווסאבי, יתרחק ממנה. הזמנו, גם הוורסיה עם הדג וגם את הוורסיה הג'מבו שרימפס. המלצר עדכן אותנו כי זו למעשה אחת ממננת הדגל של יאקימונו. שתי המנות היו מפתיעות בטעם. אבל עם זאת, חייב לציין כי לא כל אחד יתחבר אליהן בגלל השילוב של הווסאבי והשמנת. אז אם אתם מסוג האנשים שלא מחפשים הרפתקאות - וותרו על המנה הזאת. המנה העיקרית השנייה שהזמנו הייתה 'שירומי זאקנה בזיל': גראי מאלט מבושל בחלב קוקוס, בזיליקום וצ'ילי חריף בתוספת אורז דביק. הדגים שקיבלו את הדומיננטיות של חלב הקוקוס היו נהדרים והשילוב עם האורז, הפך את המנה הזאת לאחת מהמנות המנצחות של יאקימונו. שירומי זאקנה בזיל. צילום: אסף שקד   בין כל המנות המצוינות, יש גם קוקטייל סודי בשם AC שהפך לשיחה המרכזית של כל מי שמגיע למסעדה. את הקוקטייל המיוחד הזה שמרכיביו סודיים והמסעדה לא מוכנה לשתף אותנו אפילו בחלק מן המרכיבים, רקח אלכסנדר כהן לזכר אביו, אבי כהן ז"ל, שלשניהם במשותף חיבה לאלכוהול ובפרט לאילו מהם מורכב קוקטייל ה-AC. כאתגר ללקוחותיה מציעה יאקימונו קוקטייל נוסף ע"ח הבית לאילו שיצליחו לזהות את מרכיבי הקוקטייל. אז ניסינו גם אנחנו את מזלנו וידיעותינו, אבל הצלחנו לזהות רק שני מרכיבים מתוך החמישה. בשורה התחתונה יפן זה כאן! יאקימונו היא בהחלט מהמסעדות האסיאתיות המוקפדות והטובות ביותר בישראל. השירות בה הוא מקצועי וללא רבב ונראה כי מהמלצרים ועד הטבחים המקצועיות והדיוק שולטים כיאה למטבח היפני המסורתי. תוחלת החיים למסעדה בארץ היא לא מהארוכות שיש אבל יאקימונו היא כבר דינוזאור בנוף המסעדות הישראלי והיא מוכיחה, כי ניתן להישאר רלוונטיים גם אחרי 25 שנה. מי שמבין באוכל ורוצה לחוות מטבח יפני אמיתי, זה המקום בשבילו! עושים חשבון (שולחן של 3 סועדים): קאיסו ספיישל –75 שקל הורנסו מאקי מושי –50 שקל גומה סושי מורי –60 שקל סלט סשימי – 98 שקל גונקאן סקאנה – 26 שקל ליחידה (4 רולים) קורומה אבי – 85 שקל שירומי זאנקה בזיל –125 שקל סך הכל: 597 שקל.   קורומה אבי. צילום: אסף שקד