יהודה זפרני: "זה הזמן לנסות אולי תחומים אחרים"

כאשר יהודה זפרני, בן ה-22, החל לעבוד כשליח בסניף אופיר טורס בקריית שמונה בתחילת חודש אוגוסט 1986, הוא לא שיער, שזו תהיה הקריירה המקצועית שלו לשלושים השנים הבאות. הילד מקריית שמונה, שנולד בצריף של 2 חדרים, כאחד מ-12 ילדים, שאחד מהם כנראה נחטף בגיל חודש, להורים דידה ודוד ז"ל, התקדם והגיע לעיר הגדולה ת"א, והפך עד מהרה ליד ימינו של בועז וקסמן, הבעלים של אופיר טורס, וליווה אותו צמוד במשך עשרות שנים. היום, לאחר כשלושים שנה, החליט זפרני לצאת לדרך חדשה ולהיפרד מבית אופיר טורס. יהודה, בוא נתחיל מההתחלה. לפני 30 שנה, כשהתחלת לעבוד כשליח בסניף אופיר טורס בקריית שמונה, חשבת שתישאר בחברה כל כך הרבה שנים? "לא. בהחלט לא. הגעתי במקרה. ההתחלה הייתה בסניף בקריית שמונה בה גדלתי. אני זוכר עד היום את חדירת המחבלים לקריית שמונה. אני בן 9 וגרתי צמוד לבניין, שבו נרצחו חברי הילדות שלי והוריהם, באפריל 1974. הייתי ילד ראשון מקריית שמונה, שסיים את מקווה ישראל, ואחרי הצבא נסעתי לטיול בחו"ל. חשבתי בכלל ללמוד משפטים והחלטתי לעבוד כמה חודשים לפני תחילת הלימודים. התחלתי לעבוד כשליח בסניף של אופיר טורס בקריית שמונה וכמה חודשים הפכו לשנים, לשלושים שנה. במהלך השנים עשיתי כמעט כל תפקיד אפשרי בחברה. שליח, סוכן, מנהל אופיר ת"א בגיל 27, ואחרי כן מנהל שיווק ומכירות, סמנכ"ל שיווק ומכירות ומשנה למנכ"ל". אז מה גורם לך אחרי 30 שנה לעזוב? "תחושת מיצוי, שצריך משהו חדש. לקחתי על עצמי בזמני החופשי לעשות פעילויות שונות. אני משמש קדנציה שנייה כדירקטור ויו"ר בפועל של נמל ת"א. במסגרת זו הקמתי את הפרויקט "לזכור ולצמוח" להענקת רגעי אושר לאלפי שורדי השואה מכל רחבי הארץ. אני גם דירקטור במקווה ישראל, סגירת מעגל עבורי, השקעה בתחום החינוך, עם הצלחה של 98% בבגרות וכמעט 100% גיוס לצבא ולשירות לאומי, וזה נותן מבט אחר לחיים". מה הכיוון שלך לאחר אופיר טורס? "אחרי אופיר טורס אני פתוח לרעיונות במגוון אפשרויות, גם בענף וגם מחוצה לו, וחושב גם על אפשרות להשתלב בפוליטיקה הארצית". מה רגע השיא מבחינתך באופיר טורס? "אין רגע אחד. היו הרבה רגעים. תמיד היה הרצון לעשות מקסימום בכל התפקידים ובתפקידי הניהול כמנהל ת"א, כמנהל הסניפים. ב-24 שנות הניהול שלי בחברה סוד ההצלחה הוא שיתוף העובדים, מקצוענות, נאמנות, אמינות וחמלה. לראות את אופיר טורס צומחת מ-3 סניפים לעוצמה שיש לה כיום זה הסיפוק הכי גדול מבחינתי". יהודה, אומרים שבועז וקסמן איש לא קל. אתה עבדת איתו לאורך שנים רבות, היית גם יד ימינו לא מעט זמן... "נולדתי בקריית שמונה. כנראה האוויר שם אחר והאנשים בנויים שם אחרת. לא בגלל ששמי יהודה זפרני פעלתי כל השנים באמינות, הגינות ויושר. בכל תחום, אם אתה פועל נכון, אין סיבה שלא תחזיק מעמד במקום כמו אופיר טורס, שמכוון לעשייה עצומה. נגעתי במגוון תחומים, שיווק ומכירות, מו"מ. אין נושא בתיירות שלא נגעתי בו. בועז וקסמן מקצוען, ולא פשוט לנהל חברה בענף תיירות, ענף קשה מבחינת רווחיות ולהחזיק מעצמה כזו". איך נוצר הקליק ביניכם? "אספר לך סיפור קצר. בשנה ראשונה, כשהייתי שליח בקריית שמונה, בועז בא לבקר. פעם ראשונה ראיתי את הבוס הגדול שבא לבקר. בצהריים הייתי צריך לנסוע לחיפה, אזרתי אומץ ושאלתי אותו, אם הוא נוסע לחיפה ומוכן להסיע אותי ולחסוך את כרטיס האוטובוס. הוא בשמחה לקח אותי לחיפה. הייתה נסיעה מעניינת, וכתוצאה ממנה בועז הסכים לממן חצי משכר הלימוד שלי באוניברסיטת חיפה". אם בועז לא היה בא לביקור, אולי כל החיים שלך היו במסלול אחר? "כן. יכול להיות. הייתה בינינו מערכת יחסים מושתתת על משפחתיות. לא פשוט לעזוב. זו החלטה אמיצה מבחינתי". ואיך הייתה העבודה עם וקסמן? "הייתה הפריה הדדית. למדתי ממנו הרבה. בתקופות מסוימות היה חופש פעולה לעשות דברים. עברנו תקופה מעניינת, מסקרנת. העבודה המשותפת עם בועז הייתה מרתקת, מערכת יחסים מאד מיוחדת עם עליות וירידות. לרוב היו עליות. באמת למדתי ממנו הרבה". לפני שהחלטת לעזוב, היו לך נדודי שינה? "החלטה לא פשוטה. אתה מגיע לגיל שאתה אומר לעצמך, זה הזמן לעשות, לנסות אולי תחומים אחרים. זו חברה משפחתית. יש משפחה שממשיכה בדרך ומאחל לה מכל הלב רק הצלחה, ובעיקר לעובדים. ההחלטה לא נלקחה לבד. התייעצתי עם ילדיי המקסימים, שחר החייל ודנה הסטודנטית למשפטים, עם אסנת וישינסקי, זוגתי המדהימה שתומכת ועוזרת בהחלטות ברמה אישית וזוגית". אגב, איך זה להיות פתאום חשוף למדורי הרכילות בזכות בת הזוג? "בסך הכל במדורי הרכילות הייתי גם בעבר, בכובעים של תפקידי האחרים. הרכילות לא מעניינת. מה שחשוב זה היחסים בינינו ברמה האישית והמשפחתית". התחלת ללכת יותר להצגות? "בטח. הצגות, הרצאות, חיים מגוונים ועשירים בתחומים שונים. מגיל אפס אני הולך לתיאטרון וכל מה שקשור לכך. אני כיום בהחלט רואה יותר הצגות ותיאטרון. רק כיף". מה דעתך על מה שעובר כיום על ענף התיירות ואיך אתה רואה את העתיד? "ענף התיירות עובר תהפוכות גדולות. יש אינטרנט ואנשים חוששים. הסוכנים צריכים להבין שחייבים ליזום, ללכת עם המהפכה ולא נגדה. מי שלא יקרא את המפה נכון וילך עם השינויים וישתלב, תהיה לו בעיה. הטכנולוגיה בענף חייבת להשתפר. העולם צועד עם הטכנולוגיה. לא ימחקו את סוכן הנסיעות. יש אוכלוסייה שנעזרת במשרד הנסיעות: תרמילאים, מבוגרים וקהלים שונים. יהיה צמצום משרדים, אבל ימשיכו למכור. אני מאמין בעתיד סוכן הנסיעות, שיידע להשתנות ולפעול נכון". תמשיך לפעול בוועד ההתאחדות, בו אתה עדיין חבר? "אני עדיין חבר ועד, וכל עוד אני בענף, אמשיך לפעול. יש שינוי לטובה, כאשר חני סובול עושה עבודה טובה מאד בהתאחדות. כיוונים נכונים עם הזרוע של ש.ע.ל. ההתאחדות תמיד צריכה להיות לוחמנית למען ציבור סוכני הנסיעות. מורגשים השינויים שחני עושה בעניין הזה. זה מתחיל עם המהפכה, שהסוכנים הגדולים הצטרפו לתוך פעילות ההתאחדות, לופטהנזה עם התביעה, סיפור המע"מ. להזכיר לכולם שרוב הענף היה סקפטי בתחילת המאבק מול חברות התעופה, ובימים אלה, אחרי הסכם הפשרה, הסוכנויות מקבלות מיליונים, עשרות מיליוני שקלים". צריך לתבוע את כל חברות התעופה? "עם כל חברת תעופה צריך להגיע לסוג הבנה. אם לא, בהחלט ללכת לתביעה. הפשרה הזו עם לופטהנזה מרתיעה. זה סמן ימני. אני מאמין שאל על עם דוד מימון תמשיך להיות עם הסוכנים ולא תוריד את העמלה. אל על עושה מהפכה, הפכה לרווחית, לפני הסכם עם הטייסים, וזהו שינוי נכון". מה מדאיג אותך בענף? "רווחיות נמוכה, היחסים בין החברות השונות, לא התחרות. צריך להשקיע יותר בהדרכה, להשקיע במשאב האנושי החשוב. מה שאני לא אוהב זו התופעה של גניבת עובדים אחד מהשני בצורה מכוערת. יש קווים אדומים, ואנחנו עדים בתקופה האחרונה למשפטים של חברות מסוימות אחת נגד השנייה. מדאיג אותי שהיו בשנים האחרונות 11 שרי תיירות. אין אסטרטגיה תיירותית במדינה. בספרד ובאנגליה שרי התיירות הם בין השרים המובילים במדינה. יש פוטנציאל ל-25 מיליון תיירים בישראל. היה לא מכבר משאל באירופה, ו-80% מהנשאלים אמרו שהם חולמים לבקר בארץ הקודש. אנחנו חייבים כמדינה לחשוב תיירות, אבל זה לא קורה". מה הכי אהבת בענף התיירות? "בניגוד למה שכולם חושבים, שנסיעות זה הדבר הכי מושך, אצלי זה תמיד היה בעדיפות נמוכה. הכי אהבתי את העשייה והעבודה עם אנשים. אין כמעט עבודה דומה. זו עבודה שדורשת ידע בפסיכולוגיה, גיאוגרפיה, מתמטיקה ומסחר. כמעט כל הדברים נמצאים בענף אחד, ואם אתה פועל בצורה אמינה והגונה, אפשר גם ליהנות". אמרת שאתה חושב ללכת אולי לפוליטיקה. השתגעת? "יש מחשבות. לא השתגעתי. אני מאמין שצריך לתרום ולהירתם. ראיתי זאת בפרויקט ניצולי השואה שאני עושה, או עזרה בפנימייה למען ילדים נזקקים. אני מאמין שאפשר להילחם במיעוט המושחתים, שיש לנו במדינה, כי בסך הכל יש לנו מדינה צעירה וטובה. אין כמעט תחום שאי אפשר לשנות בו. 86% מהישראלים אמרו לא מכבר, שהם מאושרים לחיות פה. הסביבה שלנו שהיא המסוכנת בעולם, היא שמדאיגה. יש את הנושא הביטחוני, מדיני, כלכלי, ובעיקר חברתי, שאני חושב שבנושא הזה אני יכול לתרום. לכן אם אחליט ללכת לפוליטיקה, זה יהיה לכיוון הכנסת. אני ארצה אז לשנות". יהודה, ספר קצת על נושא הכתיבה שלך... "לאורך כל השנים אני אוהב לכתוב. כתיבת מאמרים במקומון בנתניה במהלך שנתיים, במקומון בקריית שמונה. אני מקווה בעתיד להוציא ספר שירים. כתבתי 150 שירים, וגם ספר לבני הנוער, שכתבתי לא מזמן. סיפור מאד מעניין". במה מדובר? ספר עליו... "הגעתי להרצות בפנימייה לילדים, גילאי 6-18, שנמצאים בה בצו בית משפט. נחשפתי לראשונה לסיפורים מזעזעים. אחד הסיפורים היה על ילד שבגיל 8 קוראים לו 'יוסי מאפרה', כי ההורים שלו היו משתמשים בגוף שלו כמאפרה. פשוטו כמשמעו. דבר מזעזע. לאחר שנחשפתי לכך, החלטתי לכתוב סיפור דמיוני לבני הנוער המשלב את הסיפור הזה וסיפור חיי. אני מקווה להוציא אותו בקרוב לאור".