ישראל VS אוסטריה: בלבול וחוסר מדיניות מול מיליוני תיירים ותיירות פורחת. על השוני בינינו לבינם
באפריל 2021, החליטה ממשלת אוסטריה על מיזעור ההגבלות על האזרחים ובעיקר על התיירים. נקבעה מדיניות של כניסת מחלימים ומחוסנים למדינה ללא הגבלה וללא צורך בבדיקות ובידודים. ואילו בישראל, חזרת התיירות עולמית כנראה לא תתקיים כל זמן שפרנסי המדינה לא יכירו בחשיבות התיירות. הגיע הזמן לקביעת עקרונות חדשים ושינוי פרדיגמות ומוטב שעה אחת קודם. רפי בארי, טור אישי
וינה בימי קורונה. צילום: 123rf המאמר כאן שתקראו, לא יעסוק בהשוואה בין זיגמונד פרויד האוסטרי לישעיהו ליבוביץ, הישראלי, או הסופרים פרנץ וורפל מול סמי מיכאל. הקורונה העלתה שני נושאים שונים שמאפיינים את השוני בינינו "לבינם": האזרחים והמדיניות הממשלתית. רבות דובר על חוסר המשמעת הישראלית בסגנון ה"סמוך" לעומת הציות והמשמעת האוסטרית. חזרתי מביקור קצר בuוינה ומצאתי עיר בה האזרחים מנהלים אורח חיים שגרתי מול המגפה אך עם כבוד וציות להנחיות. כניסה לחנויות, מוזיאונים, מלונות, משרדים היא רק לאחר בדיקת סטטוס החיסון ועטיית מסיכה. האוסטרים עצמם מקפידים וכך גם התיירים הרבים המטיילים בעיר. זו לא הפתעה לגלות רמת הקפדה וציות כזה באוסטריה. לעומת זאת מאז שובי לישראל, מצאתי את עצמי מתווכח אפילו עם עובדים בחנויות בנושא אי עטיית המסיכה ומגיע לעימות כמעט אלים עם אזרחים מהשורה המסרבים לעטות מסיכה במקומות ציבוריים סגורים. ההפתעה היא הפער בין המדיניות הממשלתית האוסטרית וזו הישראלית לנושא התיירות. כ-25 מליון תיירים ביקרו את אוסטריה ב-2019 מתוכם כ-14.5 מליון בווינה עצמה. התיירות הנכנסת היוותה כ- 10% מהתוצר הגולמי של המדינה ומכאן חשיבותה הכלכלית הגדולה. באפריל 2021, החליטה ממשלת אוסטריה על מיזעור ההגבלות על האזרחים ובעיקר על התיירים. מתוך הבנה לחשיבות הכלכלית של התיירות, נקבעה מדיניות של כניסת מחלימים ומחוסנים למדינה ללא הגבלה וללא צורך בבדיקות ובידודים. הדרישה היחידה היא לאישור לשני חיסונים מוכרים. הגדילה לעשות עיריית וינה, שהעמידה מאות מרכזים לבדיקת פי.סי.אר בחינם גם לתיירים. בדיקות אילו, ניתנים מביתנים, סופרמרקטים וקיוסקים ייעודיים עם תשובה מובטחת תוך 24 שעות (ומניסיוני האישי תוך 9 שעות). המדיניות נשאה פרי, וכבר ביולי- אוגוסט נרשמו כ-9.4 מליון כניסות של תיירים. זו ירידה מינימלית של 15% משנת השיא הקודמת . ההרגשה בווינה היא של חיי תיירות הומים – הרחובות והאטרקציות מלאים בתיירים ושפות רבות כמו אנגלית, ספרדית ואפילו סינית ויפנית נשמעות בכל מקום. כישראלי, מצאתי שהעברית שולטת ולפעמים נדמה היה שהגרמנית היא רק השפה השנייה בפופולריות שלה אחר שפת הקודש מישראל. כלומר מדיניות השקעה שהניבה תשואה מיידית. ומה המצב בישראל? בלבול, חוסר מדיניות, אי ודאות לגבי ההנחיות, ומדיניות מאוד נוקשה שמנסה לאמץ ללא הצלחה גישה של "אפס סיכונים". למעשה עד היום לא מאושרת כניסת תיירים מאף מדינה וללא קשר לסטטוס המדינה, כמות וסוג החיסון או החלמה. כל פניה לאישור מופנית לועדת חריגים ששוקלת בדרך כלל רק נושאים אישיים סוציאליים. כך למעשה אין תיירות לישראל כלל! לינות התיירים במלונות ישראל בינואר –אוגוסט 2011 ירדו ב 95%, ובאזורי תיירות מובהקים כמו נצרת, ים המלח ואילת יש ירידה של 99%. עסקים קרסו עובדים נותרו ללא תקווה ומחויבות צינורות השיווק בחו"ל לישראל אבדה. גמגומי פיילוט במהלך 2021 הופסקו כמעט מיידית והכל במסגרת מדיניות ונסיון לעצירת הנגיף ע"י "אויבי משרד הבריאות" – התיירים. זאת בשעה שהנגיף המשיך להגיע מחו"ל למרות ההגבלות, באמצעות ישראלים שהגיעו מחו"ל שבחלקם לא היו מחוסנים ובחלק אחר הפרו הנחיות בידוד ומגבלות בפרהסיה וללא מורא. היום מבטיחים לנו שהמצב משתנה. האמנם? ראשית, המתווה שמוצג כעת עדיין לא אושר ואינו סופי. הדרישות נשארו בירוקראטיות ופחות ידידותיות לתייר הפוטנציאלי. במקום לדרוש רק הוכחה להחלמה או לחיסון כפי שנדרש, ובצדק" מכל אזרח ישראלי, מפעילים מנגנון של בחינת הדדיות בין מדינות. כלומר אם מדינה מסוימת מכירה באישורי החיסון הישראלי, נעשה להם ג'סטה ונכיר באישור שלהם. כך מדינות מקור חשובות לתיירות הישראלית כמו ארה"ב, בריטניה הן מחוץ להסדר, בעוד מדינות מכובדות כמו איי פארו, סאן מרינו ואנדורה מאושרות. אפילו מדינות שכרגע נגועות יותר בקורונה כמו תורכיה אוקראינה כלולות בפלטפורמה הדיגיטלית "ההדדית". במתווה זה לאחר שהתייר עומד ברף המינימלי של 2-3חיסונים, ובדיקה טרם יציאתו ממדינתו; הדרישות הנוספות כוללות: בדיקה שלילית 72 שעות לפני ההמראה לישראל, בדיקה בנתב"ג בנחיתה, בידוד ל-24 שעות לקבלת התוצאה, טופסולוגיה מורכבת. לאחר כל הדרישות הללו עדיין לא ברור האם התייר האומלל. שצלח את כל המדורים הללו יורשה במהלך ביקורו להיכנס לאתרים, מלונות, מסעדות, תחבורה ללא תו ירוק "כשר" ישראלי. העולם כולו חוזר לחיות לצד הקורונה, וכך גם החזרה של התיירות העולמית. יעידו על כך עשרות אלפי הישראלים שגדשו את יוון, קפריסין, אוסטריה ואחרות, לצד הרבה תיירים אירופאים והתחלת חזרת תיירים מצפון ודרום אמריקה. בישראל חזרת תיירות עולמית מאוד רחוקה וכנראה לא תתקיים כל זמן שפרנסי המדינה לא יכירו בחשיבות התיירות, ואזרחי ישראל לא יעלו את נושא התיירות כמנוע צמיחה כלכלי, לסדר היום הלאומי. הגיע הזמן לקביעת עקרונות חדשים ושינוי פרדיגמות ומוטב שעה אחת קודם. רפי בארי הוא מומחה תיירותי ששימש כנספח תיירות באירופה ובארה"ב, סמנכ"ל לשיווק של משרד התיירות, סמנכ"ל שיווק ומכירות של רשתות בתי מלון ישראליות ובינלאומיות. מכהן כיום כיועץ להתאחדות המלונות, ודירקטור בחברות ציבוריות.
{{ comment.number }}.
{{ comment.message }}
{{ comment.date_parsed }}
{{ reply.message }}
{{ reply.date_parsed }}