לגעת בעננים: בכדור פורח מעל עוטף עזה

למרות שחלפו 233 שנה מאז המריא בשמי פריז הכדור הפורח הראשון בהיסטוריה ו-153 שנה מאז פרסם ז'ול ורן את ספרו הנודע "חמישה שבועות בכדור פורח" - מעט מאוד השתנה בתחום. זה עדיין סל קש כבול לכדור עצום הנוסק בעזרת לשונות אש המחממות את האוויר הלכוד בתוך הכדור. השילוב של מבערים היורקים להבות אש ושני בלוני גז גדולים המזינים אותן, גרמו לי, להחסיר פעימה-שתיים. לרגע, לא הייתי בטוחה שזה רעיון מוצלח כל כך להיתלות כך בין שמיים וארץ בגובה 5,000 רגל. גם ערפל סמיך, עננים, העיר עזה רבתי באופק ושני משוגעים שהתכוונו לצנוח מהכדור (ובסוף לא צנחנו בגלל הערפל) – לא הוסיפו לי הרבה בריאות. אבל, כשהשמש הפציעה מעל השדות החקלאים של חבל אשכול ועוטף עזה, והשקט הנעים שהשתרר אחרי ההמראה - גימדו את הכל: את הפחד, את המחשבות ואת דאגות היום-יום שפינו מקום למופע מרהיב מעל ומתחת לעננים.   מנפחים לפני המראה. צילום: ספיר פרץ זילברמן   רגע, לפני הניפוח בואו נבדוק אם אין חורים בבלון. צילום: ספיר פרץ זילברמן   ממריאים. צילום: ספיר פרץ זילברמן   ועוד ממריאים. צילום: ספיר פרץ זילברמן   רואים את הצל של עצמנו על העננים. צילום: ספיר פרץ זילברמן   כמו שני משוגעים. שוקלים אם לקפוץ ולצנוח מהכדור או לא בגלל הערפל. בסוף לא. צילום: ספיר פרץ זילברמן   גם אנחנו אוהבים אותך. אמיר שמר, הטייס של הכדור הפורח של חברת sky trek. צילום: ספיר פרץ זילברמן   ובא לציון גואל. נחתנו. צילום: ספיר פרץ זילברמן   כשעה אחרי ההמראה וטיסה מעל החממות והשטחים החקלאים של האזור - הטייס הכין אותנו לנחיתה על שדה חקלאי שנקצר. הכדור החל בהנמכה, ואחרי שתחתית הסל גירדה במפתיע לול של תרנגולי הודו, ניתנה ההוראה: "אחזו בידיות הכחולות וכופפו ברכיים" ו... טאץ' דאון. הסל נגע קלות בקרקע, נגרר עוד כמה מטרים ונעצר סופית. כמה דקות לאחר מכן, הכדור נפח את נשמתו וצנח על הקרקע מחוסר אוויר. ללא ספק, חוויה אדירה שמצדיקה יקיצה מוקדמת והתייצבות בשעה 05:00 בבוקר. לטיסה הזו בכדור הפורח בנגב, יש סיבה: פרומו לפסטיבל הכדורים הפורחים שיתקיים ב-22-23 באוגוסט בגן הלאומי פארק הבשור בצפון הנגב. אומנם, במסגרת הפסטיבל לא ניתן להמריא בכדורים הפורחים, אך כן לראות את תהליך הניפוח וההפרחה השמימה של כדורים בשלל צבעים וצורות מהארץ ומהעולם, חוויה נהדרת לכל המשפחה. לזה תוסיפו, אקרובטים שיבצעו פעלולים מתחת לכדור פורח וצנחני BASEJUMPING משוגעים שיצנחו מכדור פורח בגובה 120 מטר בלבד, ובכלל קיבלתם סיבה חזקה להדרים. מה עוד צפוי בפסטיבל? עמותת תיירות שקמה בשור, המפיקה את הפסטיבל זו השנה ה-8 בסיוע משרד התיירות, הרשות לפיתוח הנגב, קק"ל, מפעל הפיס ורשות הטבע והגנים, תקיים גם מופעי קרקס עם להטוטנים, נערות גומי וחישוקים, אומני בועות ובלונים שיצבעו את המתחם בשילוב ג'אגלינג וליצנות. שיאו של הערב במופע NIGHT GLOW מרהיב, בו הכדורים מחוברים לקרקע ולצלילי מוזיקה קצבית נדלקת בהם אש בשלל צבעים. כמו כן, יהיו במקום בריכות שכשוך ואפשרות ללון בשטח. למחרת עם שחר, יוכל הקהל לחזות, כאמור, בתהליך ניפוח כדורי הענק על גבי הקרקע והפרחתם לאוויר במפגן צבעוני. כמה זה עולה? 149 שקל לאדם מעל גיל 3 או 125 שקל לאדם ברכישת 4-6 כרטיסים. 20 שקל לבני 0-3. הכרטיס כולל לינת שטח בפארק, צפייה במופעים ובמטס ושאר הפעילויות. הכרטיס אינו כולל טיסה בכדור פורח.   וכך זה נראה בשנה שעברה. פסטיבל כדורים פורחים בנגב 2018. צילום: תמרה כהן   וגם זה משנה שעברה. צילום: תמרה כהן

מה עוד לראות ולעשות בצפון הנגב? 5 המלצות

ואם כבר הדרמתם לפסטיבל, יש עוד כמה דברים מומלצים לעשות באזור:

1. מוזיאון מורשת צאן ברזל, תרתי משמע

ועל זה נאמר לא יאומן כי יסופר. מוזיאון "מורשת צאן ברזל", שנפתח לפני כשנה, אוצר בתוכו סיפורים שלא ייאמנו על הקמת המדינה. סיפורים מרגשים, מצמררים ומרתקים מזווית אחרת על המפעל הציוני - מהזווית של סמלים ומדליות. נסביר: בתחילת המאה הקודמת הקים אדם בשם שמאול קרצ'מר מפעל קטן בירושלים לייצור מדליות וסמלים, שהפך לספק המדליות והסמלים של מדינת ישראל. 85 שנה לאחר מכן הקים נכדו, בועז קרצ'מר, את אחד המוזיאונים היותר מיוחדים בארץ, מוזיאון "מורשת צאן ברזל" בקיבוץ צאלים. חובה, אבל חובה, להגיע לשם ולשמוע את ההסברים המרתקים של בועז. ותאמינו לנו, מאחורי כל חותמת/מדליה/סמל, מסתתר סיפור עם חתיכת היסטוריה.   היסטוריה חקוקה בפלדה. צילום: ספיר פרץ זילברמן

2. מלבבונים ויונות דואר

לא, אין זו טעות כתיב. "מלבבון" הוא מלפפון בצורת לב שגדל לו בכיף בחממות של "שביל הסלט" - מתחם חקלאי/תיירותי במושב תלמי יוסף בניצוחו של האגרונום, אורי אלון. ולא רק "מלבבון". אלון מגדל שם, מאז הקים את המקום ב-2004, גם מלפפון בצורת כוכב, עגבניות המכונות פרוסטטה וגם גזר לבן המקורי שקדם לזה הכתום המוכר לנו, שאותו פיתחו מדענים הולנדים אי שם במאה ה-17 כמחווה למלכתם ולצבע הלאומי של הולנד. לדברי אלון, לא מדובר בחווה לקטיף עצמי. "מאצלנו יוצאים עם סלים של חוויות. כל מה שקוטפים פה זה לאכילה במקום. אנחנו יותר בקטע של להסביר, להראות וללמד ולא קחו שקית ויאללה צאו לקטוף הביתה". ועוד אנקדוטה על האיש המיוחד הזה, דודתו, הייתה היונאית של הפלמ"ח וספרו של מאיר שלו, "יונה ונער", נכתב בהשראתה. לכן, ב"שביל הסלט" אפשר גם להפריח יונים כחלק מהסיור במקום הנמשך 3 שעות.   מלפפון מאוהב. צילום: ספיר פרץ זילברמן

3. הנגריה שהפכה למסעדת בר במדבר

האמת, לא ציפיתי למצוא אוכל מצוין במקום "שכוח אל" שכזה עם בלי הרבה תחרות מסביב, אבל התבדיתי ביג טיים. אני מדברת על מסעדת "הנגריה" במושב דקל שבעוטף עזה, שהחלה כבית קפה קטן שזכה להצלחה כבירה והפך מהר מאוד למסעדה עם תפריט עשיר ומגוון. בשנתיים וחצי האחרונות, דודי גרינס, חבר קרוב של בני הזוג שהקימו את המקום, משמש כשף של המסעדה. ומה הקשר לנגריה? הבעלים, חגי, היה נגר. סלטים, מנות בשריות, קישים, פסטות, קינוחים. הכל, ממש, אבל ממש, טעים.

4. הגבינות של צאלה

עוד מקום מצוין לאכול בו, היא מחלבה צאלה. מדובר בחוות בודדים סמוך לנחל ומעיין הבשור. במקום אפשר ומומלץ לקנות ולאכול גבינות מצוינות המיוצרות מחלב כבשים גולמי ומפוסטר, חלקן על בסיס מתכונים קלאסיים וחלקן פיתוח עצמי של המחלבה. במקום פועל בית קפה קטן המגיש בכל יום שישי ארוחות בוקר, רק ארוחות בוקר, אבל איזה ארוחות בוקר. שקשוקות, לחמים, גבינות, סלטים, מטבלים ועוד ועוד טרי וטעים. "פשטות זה סוד הקסם אנו מאמינים שאוכל פשוט יכול להיות מעולה, אם חומרי הגלם הם איכותיים", אומרים שם. ובימי הפסטיבל, אפשר לקנות במקום סלסילת פיקניק עם כל טוב של המקום.   ויש גם את השקשוקה של צאלה. לחיים. צילום: ספיר פרץ זילברמן

5. isis זה לא רק דאע"ש. זה גם בירה

לא הרחק מ"הנגריה" במושב דקל שבקצה הנגב המערבי ליד גבול מצרים, פועלת מבשלת בירה קטנה בשם isis. הם היו כאן לפני דאע"ש, כך שאי אפשר להאשים אותם במיתוג. המבשלה מייצרת בירות מסוג אייל עשירות בטעם, המאזנות בין מתיקות הלתת, המרירות הריחנית פרחונית של הכישות והפירותיות וטעם "הלחם" של השמרים. לחיים.   הם היו פה לפני isis. מבשלת הבירה isis במושב דקל. צילום: ספיר פרץ זילברמן   לחיים. צילום: ספיר פרץ זילברמן