הספר יצא לאור ב-'זמורה ביתן'
מדרון קדוש וטמא
קטעים מהספר "בוקר ראשון באירופה". רשמי מסע בפרוזה ובתמונות מאתרים שמחוץ למפת התיירות. הסופרת תלמה אדמון ביקרה בעשר ארצות ובכולן הגיעה אל מקומות שבהם מיטיבים לשמוע את הטבע, את האדם היחיד, את לחישות העבר
איטליה, קומו. צילום: תלמה אדמון איטליה, אוסוקיו (Ossuccio), מצגרה (Mezzegra), מעל אגם קומו. פעמיים עלינו במדרון ההר הזרוע הילות קדושים. פעם אחת, לפנות ערב, יצאנו מהכפר אוֹסוּקֳיוֹ (Ossuccio) אל מעלה הקאפלות של יסורי ישו. בעוד הדמדומים לוכדים באיטיות את עצי הזית ושיחי הגפן סביבנו, נשאנו עיניים לעבר מגדל הפעמון המתנשא מעל המקלט הקדוש. המבנה הנסתר שנוסד במאה ה-16, יושב על כתף הר, 400 מטרים מעל פני הים. בין קאפלת הצליבה לקאפלת ההורדה מהצלב פגשנו את אנריקו, שטיפס בקלילות בחברת כלבו. הוא הושיט יד אבירית כדי לסייע לי במעבר מעל גדר אבן והצביע על ביתו שבעמק. בחצר המקלט הקדוש על שם מדונת העזרה, שתינו בירה בחברת שתי גרמניות כחושות כמקלות ההליכה שלהן. בחסות המדונה דל סוֹקוֹרסוֹ (Soccorso) שוחחנו על סיכויי השלום במזרח התיכון. בינתיים ירדה חשיכה דלילה. הגרמניות נעלמו מעבר לעיקול השביל ואנו גיששנו דרכנו מטה, מקאפלה לקאפלה, עד לכיפת הקאפלה שבתחתית השביל, שיוחדה להולדת הנוצרי. למחרת עלינו בשביל מקביל המוליך אל מנזר סאן בנדטו, 800 מטרים מעל פני הים. שביל האבנים המסותתות מעפיל בשיפוע מאתגר ומתמשך. האם רק בגלל הקושי הפיזי לא הגענו אל המנזר הגבוה? התיישבתי לנוח בצל תאנה עמוסת פירות. לא רק בגלל סיבולת לב-ריאה מוגבלת הוחלט לשוב אל התחנה הקודמת במעלה ההר. מעל הכפר מֶצֶגְרָה (Mezzegra) שוכן מנזר עם כנסיה עתיקה. אבאציה דל אַקְוּוָאפְרֶדָה. מנזר המים הקרים. שתיתי שם את המים המתוקים והמרווים בעולם. הם יוצאים מן ההר דרך צינור ברזל פשוט ללא הפסק, בלי ברז, סמוך לקאפלת אבן קטנה. בחסות מלאך האבן שהזמן חזר ונגע בו, באים תושבי הכפר למלא בקבוקי פלסטיק גדולים. המים האלה, הם אומרים, באים מלמעלה, מסאן בנדטו. חזרנו למנזר המים הקרים ושתינו עוד ועוד. ומילאנו את הבקבוק. ואז ירדנו אל שער הווילה שלפתחה נורו בנדיטו מוסוליני ואהובתו קלארה. הפרטיזנים הרגו אותם לפני השער ב-28 באפריל, 1945. אחר כך התעללו בגופות. זר פרחי נייר מעטר את השלט. מסגרת שחורה מקיפה את תמונות המנהיג ואהובתו. יש איטלקים שעדיין מתאבלים על מות הפאשיזם. הסוף היה מחריד כמו כל השנים שקדמו לו. שתיתי אקווה-פרדה מהבקבוק. אחר כך אולי אחשוב על כל זה. יסורי ישו, מקלט קדוש, צעקות בשער הווילה. הגופות נתלו ברגליהן בתחנת דלק במילאנו. באותו מקום נרצחו בשנות המלחמה עשרות פרטיזנים בידי אנשיו של הדוצ'ה. שתיתי אקווה פרדה וחיפשתי במרחק את התכלת בחלקת מימיו החיוורים של האגם.
{{ comment.number }}.
{{ comment.message }}
{{ comment.date_parsed }}
{{ reply.message }}
{{ reply.date_parsed }}