מהאוטובוסים של 'דן' למטוסים של 'יוסי טורס'

יוסי אנגלנדר נחשב לאחד מאושיות ענף הנסיעות בישראל. אנגלנדר, 84, היה מחלוצי טיסות השכר בישראל, הגה את הטיסות לאנטליה ב-99 דולר, הקים בשעתו את 'יוסי טורס' ועשה שורה של צעדים, שאחרים הסתכלו, למדו וחיקו אותם. על החלוציות, המקוריות ותרומתו לענף הנסיעות, 'פספורט' מעניק פרס מפעל חיים ליוסי אנגלנדר. לאורך השנים ובעיקר כשעבד בענף התיירות, נחשב יוסי אנגלנדר לאחד מהאנשים האהובים על הבריות, הן בשל מזגו הנוח והן בשל האמינות ששידר, לצד המקצועיות שהפגין. תמיד נתן אוזן קשבת לכל אדם, אם זה לעובדיו ולקוחותיו ואם לסוכני הנסיעות, חבריו ומתחריו, ידע להעניק את תשומת הלב המרבית לפרטים הקטנים, שהפכו להיות גדולים ומשמעותיים, נחשב לחבר של כולם וכולם היו חברים שלו, נמנע מרדיפה אחר כבוד ויוקרה וכאשר סגרו בפניו דלתות או ניסו לפגוע בו ו/או בעסקיו, ידע תמיד להשיב בחיוך ונועם. לאורך השנים נחישותו וחריצותו של יוסי היו מעבר לכל. 1933 - יוסי נולד בחודש מאי אותה שנה בשכונת בורוכוב בגבעתיים, בן בכור לנחמן ורות אנגלנדר ונכד ליהודה וציפורה אנגלנדר, שהיו בין עשרת המשפחות הראשונות שהתיישבו ברמת גן. סבו וסבתו עלו לישראל מאנגליה בשנת 1921, שם ניהלו מפעל לכפתורים, לאחר שהיגרו לשם מפולין. עם הגעתה לארץ עסקה משפחת אנגלנדר בחקלאות בפרדס גולדברג (שדרות רוקח ברמת גן ואזור 7 תחנות על גדות הירקון), ובחלוף השנים החלו לרכוש נדל"ן והתיישבו באזור ז'בוטינסקי / ארלוזורוב של היום. השכונה נקראה אז שכונת אנגלנדר ושם רוכזו מגורי ועסקי המשפחה, כמו תחנת הדלק פז של היום והמוסך שלצידה, חנות אתא בהמשך הרחוב וכד' (כיום מאחורי תחנת דלק פז, ישנו רחוב יהודה, שנקרא ע"ש סבו של יוסי). ההורים, נחמן ורות אנגלנדר, בחרו להתיישב בשכונה הצמודה, שכונת בורוכוב בגבעתיים, שם נולד יוסי. בילדותו התחנך בבי"ס בורוכוב, הלך לתנועת הנוער העובד בקן בורוכוב, ואת התיכון סיים בבי"ס מקס פיין. 1951 - יוסי התגייס לצה"ל, למודיעין קרבי, עבר קורס קצינים (מיטה ליד מאיר הר ציון האגדי), וסיים את שירותו הצבאי בדרגת סגן (נחשב לקצין צה"ל הזקן ביותר בדרגת סגן וסירב לעלות בדרגה עד יומו האחרון במילואים). נסיעתו הראשונה לחו"ל הייתה כשהשתחרר מצה"ל והפליג עם שני חברים לנאפולי שבאיטליה ומשם לצרפת ואנגליה. כשחזר כעבור מספר חודשים התקבל כחבר בקואופרטיב "דן" בזכות אביו, שהיה חבר דן מס' 103 (בימים ההם, חלומה של כל אם פולניה היה להשיא את ביתה לחבר "דן"). יוסי היה חבר מס' 957 ואת רוב שנותיו כחבר דן בילה בקווים 68 ו-69 שנסעו מהתחנה המרכזית הישנה לקריית אונו. במקביל לעיסוקו כנהג אוטובוס, יוסי, שהיה חובב ספורט, אימן במשך 4 שנים את הנוער של הפועל ר"ג ואת הבוגרים של הפועל רעננה והפועל שדרות, נסע איתם לטורנירים באנגליה והולנד, והיה חבר אישי של טומי דוקרטי, שהיה אחד מהמנהלים האגדים של קבוצת מנצ'סטר יונייטד. רגעי השיא של יוסי בכדורגל היו כשהיה חבר באגודת הפועל ר"ג, שזכתה באליפות ישראל בשנת 1964 כשבהרכבה היו יעקב חודורוב האגדי, צבי היימן ומאמנה היה דוד 'דוביד' שוויצר. יוסי היה בקשר הדוק לאורך כל השנים עם לא מעט אנשי כדורגל מפורסמים, שחלקם גם היו חברי "דן", בהם: יצחק (איציק) שניאור, יעקב גורנדמן, יצחק ויסוקר וצבי היימן. 1958 - יוסי נישא ללאה לבית דודקביץ, אותה הכיר באמצעות חבר ילדות, שהיה אף הוא חבר "דן". ב-22.10.1960 נולד בנם הבכור ארנון וכעבור 4 שנים, ב-08.07.1964, נולד בנם השני, ירום. חיידק התיירות החל לפמפם אצל יוסי בשלהי הסיקסטיז, לאחר נסיעה לטיול מאורגן עם חברים. 1969 – יוסי עשה את טבילת האש הראשונה בענף התיירות, במקביל לעבודתו בקאופרטיב "דן", כשנכנס כשותף בחברת נסיעות ברמת גן, שנקראה "טיולי רמה". שותפיו דאז היו משה רפפורט ומירון עין גד, ועיקר עיסוקם היה טיולים מאורגנים. הם התחרו עם חברות כמו: אירופה טורס, תור עולם, בוא ניסע ועוד. 1970 - סמי רוזנברג, שהיה אז הבעלים של קופל טורס ויריב עסקי, הציע ליוסי ושותפיו להיכנס אתו לשותפות בסניף שרצה להקים ברמת גן, וכך תוך שנתיים, יוסי ושותפיו כבר חלשו על שני משרדי נסיעות ועברו לפסג' רמה ברחוב ביאליק 77 בר"ג. 1973 - יוסי קיבל הצעה מחברה ספרדית לנהל עבורה את מחלקת הטיולים המאורגנים. לחברה, שלא הייתה מוכרת בארץ אך הייתה אחת מחברות התיירות הגדולות באירופה בכלל ובספרד בפרט, קראו "מליה". למליה היו מאות משרדי נסיעות ובתי מלון בספרד, ותוך 5 שנים יוסי הביא את מליה למעמד של אחת מהחברות הגדולות והמצליחות בישראל בטיולים מאורגנים. הצלחתו לא נעלמה מעיניהם של בעלי החברה בספרד. 1978 - יוסי הוזמן לפגישה עם הבעלים של חברת מליה, דון פפה מליה במרבייה שבדרום ספרד (שיוסי היה אחד האנשים האהובים עליו) דון פפה מליה הציע לו לעבור לעבוד במליה לונדון ולפתח את התיירות מאנגליה לישראל. יוסי, שהיה אז עדיין חבר "דן", לקח חופשה של שנה על חשבון שעות חופשה שנצברו לזכותו עם השנים, ובאוגוסט 1978 עבר עם אשתו ובנו ללונדון. בנו הבכור, ארנון, שירת באותה עת בצה"ל בנח"ל מוצנח. יוסי כמו יוסי, לקח את השליחות ברצינות האופיינית לו וכעבור שנה הביא לישראל כ-7,000 תיירים. בנוסף, יוסי הביא תיירים גם מגיברלטר, שטיסות אליה היו רק מלונדון. ב-06.07.1979 נולד בנו הצעיר קובי, ושיא השליחות של יוסי היתה בדצמבר 1979, כשחנך את טיסת הצ'רטר הראשונה שהגיעה לישראל עם חברת פרדי לייקר. 1980 - יוסי חזר לישראל לאחר שבנה מסד תיירותי יציב בלונדון ובעקבות לחץ מסיבי מצד מליה ישראל, שבאותן שנים החלה לאבד מההגמוניה. יוסי החליט לפרוש מקואופרטיב "דן" ולהתמקד בענף התיירות. החלטה זו הדהימה את הסובבים, שכן יוסי היה במרחק של שנה מהפנסיה לאחר 25 שנות עבודה. יוסי פדה את המנייה שלו, צעד שעזר לו בהמשך, וכך במשך 5 שנים עמד בראש חברת מליה והחזיר אותה לימיה כקדם, כשמתחרותיה הראשיות היו אירופה טורס וחברת נתור. 1985 - יוסי החליט לצאת לדרך חדשה ולהקים חברה, שתתבסס על טיסות שכר שעד אז נחשבו הילד החורג של ענף התעופה. כבר בתקופת עבודתו במליה נהג יוסי לשכור מטוסים, בעיקר לרומניה ופלמה דה מיורקה ועם הניסיון שצבר, החל לחלום על חברה לטיסות שכר. בהתחלה לא ידע איך לקרוא לחברה, ואז עלה במוחו רעיון לשאול את החברים. במהלך אדיוקשנל פרידה לפלמה, הפיץ שאלון בין חבריו הסוכנים, וכך נולד השם "יוסי טורס". יוסי אסף את 250,000 הדולרים הדרושים לערבויות למשרד התיירות לצורך פתיחת משרד נסיעות וקבלת רישיון לטיסות שכר ממשרד התחבורה על ידי משכון כל רכושו ועזרה מחבריו הקרובים. בתחילה הוא קנה מקומות בטיסות מקולגות, שכבר פעלו בשוק, כמו: סופר צ'רטר, איסת"א וקשרי תעופה. הפרויקט הראשון שלו היה רכישת מושבים מת"א ללונדון בתקופת חנוכה וחג המולד. היו אלו טיסות של צליינים שהגיעו לארץ וחזרו ריקות (מה שנקרא Empty Legs). ביחד עם בנו ארנון הוא טס ללונדון, אותה הכיר היטב, ויחד הם דאגו לנוסעים שהגיעו מהארץ, הן בטיולי בחירה והן במכירת כרטיסים למועדונים ומשחקי כדורגל. בהמשך יוסי קיבל את נציגות חברת קומפאס היוגוסלבית, להנפיק אשרות כניסה ליוגוסלביה, וכך פיתח את החבילות לשם עד פרוץ מלחמת האזרחים במדינה. המקפצה העסקית של חייו היתה בתחילת שנות ה-90. יוסי היה מהראשונים שעלו על ביצת הזהב שנקראת נופשונים בכלל ובטורקיה ואנטליה בפרט. הוא החל להפיץ את היעד והיה הראשון שפרסם את אנטליה ב- 99 $ בלבד. הוא גם היה הראשון בשוק התיירות, שהפיץ בחנויות הסופרמרקט את כרטיסי הגירוד יחד עם עיתון מעריב ע"ה. 1993 - ההצלחה לא נעלמה מעיני המשקיעים וכך הונפקה יוסי טורס בבורסה. החברה המשיכה לשגשג, פתחה חברות בנות ופיתחה יעדים חדשים. 1998 - יוסי מכר את יוסי טורס למשקיעים אולם המשיך לכהן כנשיא החברה עד שנת 2000, אז החליט לחפש אתגרים חדשים. 2000 - יוסי פתח חברה חדשה, שנקראה "אל יוסי" ועסקה ביזמות ופיתוח יעדים, שהמפורסם בהם הוא ורנה שבבולגריה. בסופי שבוע הוא היה מוכר את המושבים בטיסות למהמרי קזינו ובאמצע השבוע היה מוכר בזול לכל דכפין. החברות הגדולות בארץ, שראו כי טוב, הצטרפו "לחגיגה" והשאר היסטוריה. יוסי המשיך לעשות חיל כאשר סיכם עם ממשלת מקדוניה על פתיחת נציגות של חברת התעופה הלאומית שלה MAT בישראל, אך הנושא לא יצא לפועל. יוסי המשיך לייעץ לחברות תיירות בארץ ועזר לבניו בעסקי התיירות (ארנון מבעלי קווי חופשה וירום בעליו של רוזנמן נסיעות). 2009 - החלה הדרדרות במצבו הבריאותי של יוסי ואובחנה אצלו דמנציה שהתפתחה עם השנים לאלצהיימר. בשנת 2016 נפטרה אשתו לאה ממחלת הסרטן.