מוזיאון העיר חיפה: תערוכת ענק על הזמר מייק בראנט

מוזיאון העיר חיפה יקיים תערוכה גדולה ומקיפה על חייו של הזמר מייק ברנט. התערוכה בשיתוף יואב קוטנר, שייצר יחד אוצרות המוזיאון תערוכה בה לראשונה יסופר גם סיפורו של הזמר הישראלי בשנות ה-60 וה-70 באותם השנים, ביחס לחייו של ברנט. בתערוכה שתיפתח ב-21.5.22 ותתקיים עד ה-30.5.23, יוצגו בין היתר, סרטים של נועם סמל - אמרגנו הראשון של ברנט עם סיפורים שטרם סופרו, אריאל זילבר וליאורה עופר שהיתה זמרת הליווי שלו. בנוסף יוצגו פרטי אספנות פרטיים מביתו של אחיו, צביקה ברנד, מזכרות, מכתבים בכתב ידו לאמו, ועוד. התערוכה ״עַד כְּלוֹת הַגּוּף״, על חייו ודמותו של הזמר הבינלאומי הישראלי, נולדה בעקבות תרומת אוסף נדיר של צביקה ברנד, אחיו הצעיר של מייק וביתו יונה ברנד, אחייניתו של מייק למוזיאון העיר חיפה: קטעי וידאו נדירים מהופעותיו, תמונות נדירות מאלבומי משפחה, פרטי לבוש, אלבומי מעריצים, שערי מגזינים מקומיים ובינלאומיים שהוקדשו לו, פריטי אספנות, מזכרות, פתקים ומכתבים בכתב ידו של מייק ועוד. התערוכה, המשתרעת על כל חלליו של מוזיאון העיר – חיפה, שופכת אור על דמותו המורכבת ועל חייו הסוערים של ברנט, יחד עם סיפורה האחר של ישראל באותם שנים, ועל הירארכיית המוזיקה והבידור הישראלית של אותם עשורים. מייק ברנט נחשב עד היום לאחד מהזמרים הישראלים המצליחים ביותר בכל הזמנים ולאגדה בינלאומית־ישראלית. במשך הקריירה הבינלאומית הקצרה שלו הוא הצליח להוציא עשרות להיטים שכבשו את פסגות המצעדים, לככב על שערים של מאות מגזינים ולהופיע מול אלפי מעריצים ומעריצות. כארבעה עשורים אחרי מותו הטראגי תקליטיו ושיריו עדיין נמכרים בעותקים רבים בארץ ובעולם. התערוכה נולדה בעקבות תרומת אוסף ייחודי ונדיר של צביקה ברנד, אחיו הצעיר של מייק וביתו יונה ברנד, אחייניתו של מייק, לאוסף של מוזיאון העיר חיפה. האוסף כולל פריטים מקוריים שנשמרו ונאספו במהלך חייו ולאחר מותו של מייק ברנט. התערוכה בוחנת את האוסף ואת סיפור חייו של מייק ברנט – משה ברנד במקור – על פני התפתחות התרבות והמוזיקה המקומית בארץ, וביחס לאירועים מכוננים שקרו במדינת ישראל. התערוכה סוקרת את מסלול חייו: שנות ילדותו והתחנות המשמעותיות שלו, כדור שני לניצולי שואה בחיפה, העיר שבה גדל בשנות החמישים; התפתחות הקריירה המוזיקלית שלו בארץ והופעותיו עם להקות שונות בחיפה, תל אביב ואילת בשנות השישים, בעודו מלהטט בין בלדות איטלקיות וצרפתיות לבין להיטי פופ אמריקאים ורוק'נרול בריטי, שבזמר העברי שולט סגנון מוזיקה של זמרים וזמרות יוצאי הלהקות הצבאיות; הפיכתו לכוכב־על בשנות השבעים, שזכה להצלחה מסחררת בצרפת ושאלבומיו נמכרו במיליוני עותקים, כשנסיעה לחו"ל לא הייתה דבר מובן מאליו, אלא משאת נפש של אזרח ישראלי, וכן שלבי חייו האחרונים – עד לתאריך 25 באפריל 1975, היום שבו שם קץ לחייו בפריז בהיותו בן 28. לצד הפריטים ההיסטוריים מוצגות בתערוכה יצירות אמנות, איורים וכרזות שנוצרו במיוחד כתגובה לאוסף על ידי האמנים.ות: עובדיה בנישו, דייב יעקב, פוגי נעים מלול וטל פוגל; קטעי וידאו נדירים מהופעותיו בארץ ובאירופה; ראיונות עם נעם סמל, מנהלו האמנותי ואמרגנו הראשון של מייק בארץ, אריאל זילבר, שהיה חלק מלהקת החימום של מייק בפריז, וליאורה עופר, שהייתה חלק מלהקת הליווי של מייק בהופעותיו בארץ. ראיונות אלה שנערכו במיוחד לתערוכה מוצגים לצד קטעים מהסרט "לס מואה טמה" של הבמאי ארז לאופר. ברוח זו, התערוכה בוחנת את כניסתו של אוסף פרטי לחללי המוזיאון הציבורי ואת הדרך בה אפשר לפרש סיפור חיים אישי ממספר נקודות מבט שונות. עבודות האמנות ופריטים היסטוריים לצד פרטי האספנות, המזכרות ומרצ'נדייז, שנוצרו הן במהלך חייו של ברנט והן אחרי מותו, יוצרים יחדיו חללים צבעונים ורבי-קסם. לצד ההקשרים הנוסטלגיים וההיסטוריים נוצרות משמעויות חדשות בעקבות הצבת האובייקטים יחדיו שנוגעים בסוגיות דרמטיות בחייו של מייק ברנט. סיפור חייו של מייק ברנט הוא סיפור ייחודי, מרשים וטראגי, יחד איתו, זהו גם סיפורה האחר של ישראל באותם שנים, על עולמם של בני הדור השני לפליטי השואה, על הסגירות התרבותית שלנו ועל הירארכיית המוזיקה והבידור הישראלית של אותם עשורים. יואב קוטנר, שדרן, עורך המוזיקה המיתולוגי וזוכה פרס אקו"ם היועץ המדעי של התערוכה, ממקם לראשונה את סיפורו של מייק ברנט בתוך עולם המוזיקה והבידור בישראל באותן שנים לצד מגמות עולמיות במוסיקה, בחברה ובתרבות בכלל. "אצל מייק ברנט הכול הפך זוהר ונוצץ "כמו באמריקה": המראה החיצוני, הלבוש, ההתנהלות האמנותית, היחס אל התקשורת והקהל, ומעל הכול – הקול, דרך השירה והשירים ששר. הוא גדל והתעצב באווירה שבה הזמרות, הזמרים וההרכבים הגדולים בזמר העברי לא היו "כוכבים". הם היו חלק מהחבר'ה, לא מתבלטים, לא "משוויצים", לא מתחפשׂים ומאמצים תדמיות כדי להפוך לאחרים כשהם עולים לבמה. הביטוי התנכ"י "והצנע לכת" לא היה רק הסיסמה של בית הספר הריאלי בחיפה אלא קו מנחה למיינסטרים הישראלי, ולא בתחום התרבות והבידור בלבד אלא בחיים עצמם. מייק ברנט רצה להיות שונה – לא להיות חלק מהתרבות הישראלית העממית, לא להשתייך לקבוצת "הילדים הטובים" שהולכים לתנועות הנוער ורוקדים ריקודי עם. הוא נמשך אל המוזיקה שמחוץ לזרם המרכזי השולט, אל החדש, הנועז, השונה. הוא רצה להיות חלק מהמוזיקה שנחשבה במשך שנים רבות לנטע זר בתרבות הישראלית."

אל תפספסו

חורף חם: 3 מעיינות חמים מומלצים ברמת הגולן

הכתבה הבאה במדור

כמה כסף הישראלים הוציאו ביום הבחירות המקומיות?