מורשת צאן ברזל: סיפורו הלא יאומן של מוזיאון קטן בעוטף עזה

חדשות. עדכונים. מבצעים ✈️ פספורטניוז ב-WhatsApp >> וב-Telegram >>

 

בתחילת המאה הקודמת הקים אדם בשם שמאול קרצ'מר מפעל קטן בירושלים לייצור מדליות וסמלים, שלימים הפך לספק המדליות והסמלים של מדינת ישראל. 85 שנה לאחר מכן, הקים נכדו, בעז קרצ'מר, את אחד המוזיאונים היותר מיוחדים ומרגשים בארץ, מוזיאון "מורשת צאן ברזל" בקיבוץ צאלים שבעוטף עזה. המוזיאון, שנפתח לפני כשנתיים, אוצר בתוכו סיפורים שלא ייאמנו על הקמת המדינה. סיפורים מרגשים, מצמררים ומרתקים מזווית אחרת על המפעל הציוני – מהזווית של סמלים ומדליות. חובה, אבל חובה, להגיע לשם ולשמוע את ההסברים המרתקים של בעז. ותאמינו לנו, מאחורי כל חותמת/מדליה/סמל, מסתתר סיפור עם חתיכת היסטוריה. ועל זה נאמר, מוזיאון מורשת צאן ברזל, תרתי משמע.   מוזיאון נכסי צאן ברזל. צילום: ספיר פרץ זילברמן

סיפורו הבלתי ייאמן של שמואל קריצ'מר (1891-1972)

קריצ'מר נולד בשנת 1891 בעיירה בשם פופל שבפולין. מנעוריו גילה נטיות למלאכת מחשבת, עבד ולמד בבית מלאכה לחריטה שבו התמחה. כציוני נלהב, עלה לראשונה ארצה בשנת 1912, התיישב בירושלים, התקבל ל"בצלאל" שם למד ציור והחל לעבור כחרט אמן בבית הספר. הוא התמקם בחנות ירושלמית, כפי שפורסם במודעה בעיתון 'חרות' בירושלים 1913 באופן הבא: "נפתחה בירושלם בית מלאכה אומנותית לחותמות ופיתוחים של ש. קריצ'מר ברחוב יפו בחנותו של נ. קומרוב שם עשה קריצ'מר חתימות שונות ממתכת, מפתח בכסף ובזהב ציורים ואותיות... מונוגרמים ואותות של אגודות, שבלונים, מכונות לפלומבים. והעיקר, עבודה אירופית – מחירים נוחים".   עבד עד יומו האחרון. קריצ'מר. צילום: ספיר פרץ זילברמן   מחלת הקדחת הכריחה את קריצ'מר לעזוב את הארץ. תחילה נסע למצרים, אך שם לא הוטב לו, ובמצוות רופאיו חזר לווינה שם אושפז. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נעצר כנתין זר. למזלו שוחרר על ידי פירמה וינאית שייצרה מדליות ואותות הצטיינות, עבור הצבא האוסטרי-הונגרי. בתום המלחמה החליט קריצ'מר לחזור ארצה ולפתוח בית מלאכה משלו. "ועד העיר ליהודי ירושלם" פנה לשלטונות הבריטיים במכתב בקשה לתת לו רישיון לשוב לירושלים, בנימוק כי מר שמואל קריצ'מר הוא איש ישר וכשישוב יתפרנס מבלי ליפול למעמסה על הציבור. ב-1920 הוא חזר לניסיון מחודש של תרומה למערך ייצור הסובנירים בא"י. כך הוקם בירושלים ברחוב יפו, בית מלאכה אומנותי לחותמות ולפיתוחים בשם 'פתוח' של ש. קריצ'מר. מאורעות תרפ"א והמשבר הכלכלי בארץ הכריחו את קריצ'מר לסגור את חנותו ולשוב לווינה, שהיה בה אז מרכז ציוני שאפשר לו להמשיך בקשריו עם פרופ‘ בוריס שץ ולייצר גם בעבור מוסדות ההסתדרות הציונית רעיון לאומי המעוצב בחומר. ב-1933 עלה קריצ'מר עם משפחתו לארץ בעזרה 'סרטיפיקט' - אישור עלייה בריטי. קריצ'מר שהיה מוכר בירושלים, זכה להמלצתו של הרב הראשי לארץ ישראל, הרב יצחק הכוהן קוק, שביקש במכתב שהופנה לסוכנות, לכלול את קריצ'מר ומשפחתו במכסת הזכאים לרישיון עלייה. עם בואם ארצה פתחו קריצ'מר ובניו בית מלאכה. ב-1943 הוסב שם הפירמה ל "קריצ'מר ובניו", בית המלאכה שכן ברחוב הסולל (כיום חבצלת) ובשנת 1951 הוא עבר לאזור התעשייה במקור ברוך בירושלים. כאמור, נכדו, בעז קרצ'מר, שהצליח לאסוף ולהציל חלק מהמדליות והסמלים שייצר סבו לאורך השנים, נתן להם מקום של כבוד במוזיאון שהקים בקיבוץ צאלים תחת השם מוזיאון "מורשת צאן ברזל".   אוסף מרגש של מדליות וסמלים במוזיאון נכסי צאן ברזל. צילום: ספיר פרץ זילברמן   שמואל קריצ‘מר נפטר ב-7 באוגוסט 1972 ונקבר בירושלים.

אליהו קריצ'מר, בנו של המייסד, נפטר יממה אחת לאחר שהעסק נסגר סופית

אליהו קריצ'מר, בנו של שמואל המייסד, עלה לארץ בשנת 1933 עם הוריו אחותו ואחיו התאום כשהיה בגיל 13, ומיד החל הוא ואחיו אביעזר לעבוד בבית המלאכה של אבא, כנהוג בירושלים של אותם ימים. בשנת 1942 התגייס לצבא הבריטי ושירת ביחידה הנדסית. בין היתר בהכנת הציוד המלחמתי שנדרש לפלישה לנורמנדי בצפון צרפת. בהיותו ממוקם במצרים עבר אליהו יחד עם אחרים בהעברת יהודים פליטים מאירופה במכוניות הצבא, וסייע בהברחת 80 צעירים יהודים ממצרים לארץ ישראל בתעודות מזויפות וברכבים של הצבא הבריטי. בשנת 1946 הצטרף אליהו לפעילות ההגנה כנשק ועסק בבניית סליקים ובהברחת נשק. למחרת ההחלטה באו"ם בסוף נובמבר 47, הייתה התנקשות במרכז מסחרי בירושלים, תפקידו היה לספק נשק למגנים בכמה מקורות. עם קום המדינה שירות בחי"ר והשתחרר בשנת 1949, כקצין. את אשתו לעתיד, סוניה קריצ‘מר לבית שוחט, הכיר כששירתה כקשרית תחת פיקודו, כמפקד תלפיות ואבו טור במלחמת העצמאות. במשך כל השנים היה פעיל מאוד בשירות המילואים כמפקד פלוגה, לעתים מספר חודשים בשנה. במלחמת יום הכיפורים הוטלה עליו המשימה העדינה של הקשר עם משפחות החללים בענף נפגעים, וכך גם במלחמת ששת הימים. ב-1978 השתחרר סופית אחרי 30 שנות שירות בדרגת רב סרן. בשנת 1972 נפטר אביו, שמואל, 6 שנים לאחר מכן בשנת 1978 נפטר גם אחיו אביעזר, ואליהו המשיך ליצר הסמלים, המטבעות והמדליות עד יומו האחרון. בשנת 2001 הפיק אליהו את המדליה האחרונה שהוכנה במפעלו עבור וביוזמת 'החברה הממשלתית למדליות: מדליית 'הקהל' שהוצגה בטקס רשמי בבית הנשיא. המדליה המחישה את רעיון אחדות העם ומרכזיותה של ירושלים והוצגה כפרי עבודתו של גלף אמן אליהו קריצ'מר דור שני, לאמני מדליות. קריצ‘מר הבן המשיך לקיים את העסק למרות שכבר חלפו שנים רבות מאז ”הפנסיה“, ועשה זאת באותה מידה של אהבה ומיומנות מקצועית כפי שהיה בימים הטובים של אביו. הוא ראה ברכה וסיפוק בעמלו (גם בתקופה שה“פרנסה“ לא הייתה קלה). קריצ'מר נאלץ לסגור את מפעלו בשל העובדה שצה"ל שוב לא מייצר את סמליו בארץ אלא מעדיף לרכוש אותם בסין. העסק נסגר ב-16 ביולי 2003 ויממה אחת בלבד לאחר מכן אליהו קריצ'מר - נפטר. נקבר בירושלים והוא בן 83.

כל הדרך מהמזבלה למוזיאון שהפך אתר מורשת לאומית

באמצע חודש יולי 2003, נסגרו סופית שעריו של מפעל הסמלים, המטבעות והמדליות הוותיק ביותר בישראל. חלק קטן מהמכונות והמבלטים נמכרו ליצרנים אחרים, חלקם פונו אל המזבלה הקרובה וכמויות אדירות של מודלים, מבלטים ומוצרים מוגמרים מצאו את דרכם לכבשני התכה ומחזור. למחרת היום נפטר אליהו קריצ'מר, בנו של שמואל, ובכך תם פרק ארוך של עיצוב והפקה, פרק ציוני - ישראלי שתמציתו סיפור בית המלאכה של קריצ'מר ובניו. רק חלק קטן מן החומר הועבר לאכסון בידי בעז קריצ'מר, נכדו של שמואל המייסד, שהעביר כמה עשרות ארגזים גדושי חומר למחסן במקום מגוריו בקיבוץ צאלים. אך גם המעט שנותר מקיים תזכורת עשירה ומפוארת לעבר עשיר של עשייה. בשנים האחרונות עסק הנכד בעז, במיון ראשוני של חלק מן החומר וסידורו הראשוני כתצוגה באחד ממקלטי הקיבוץ שהועמד לרשותו. החל מתבליטים נושאי מראות ציוניים משנות העשרים, עבודות ארץ ישראל של מאבק לתקומה בשנות השלושים והארבעים, סמלי ישראל הריבונית, סמלי צה"ל ועד עשרות רבות של מטבעות ומדליות של דיוקנאות מנהיגים שהשתלבו במראות אירועים המספרים את סיפור המדינה עד לשנות אלפיים.   בעז קרצ'מר, נכדו של המייסד, שהקים את אחד המוזיאונים היותר מיוחדים בארץ - מוזיאון "מורשת צאן ברזל"   החומר המוצג מבליט את תהליך ההפקה המורכב, למן העיצוב המצויר, דרך תבנית הגבס, מודל הברונזה ועד לתוצר הסופי המוקטן של הסמל או המטבע. עוד במוזיאון כמה ממכונות החריטה והכבישה ששימשו במפעל לצד עשרות תיקי מסמכים המעשירים את סיפורו של המפעל ומעניקים גיבוי מתועד ואף תוספת נופך פיקנטית לסיפור מעשה רב שנים: סיפור עשייתם של קריצ'מר ובניו. רק באחרונה התברר לקריצ'מר נכד כי בתקופת מלחמת העולם השנייה ייצר בית המלאכה סמלים רבים לצבאות הזרים שעברו בארץ ישראל. כיום מוזיאון מורשת צאן ברזל הוא אתר מורשת אתר לאומית.   דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות. שלט במוזיאון נכסי צאן ברזל. צילום: ספיר פרץ זילברמן   זיכרון לאומי שהוטבע בפלדה. שלט נוסף במוזיאון. צילום: ספיר פרץ זילברמן