מרקש: אדום עולה

היא אקזוטית. שילוב של היסטוריה וקידמה בלתי צפויה, וברגע שנכנסים אליה מרגישים חלק מסצנה של סרטי אלאדין: תכירו את מרקש, העיר הכי אדומה במרוקו

לעיר מרקש שבמרוקו יש הרבה מה להציע: היסטוריה, שווקים, אוכל, נוף אנושי מרתק ושילוב מיוחד של עולם ישן-חדש. מה מציעה ה"עיר האדומה" ששובה את ליבם ודמיונם של רבים? שטיחים, תבלינים וצ'יזבטים: הקניות חוויית הקניות המפורסמת ביותר במרקש, ממוקמת בסמלה של העיר והלב הפועם שלה – כיכר/שוק ג'מע אל פנה. כאן תוכלו להתהלך שעות בין הסמטאות המציעות מכל וכל. מזון, כלי קרמיקה ונחושת, עורות, בגדים, שטיחים, תכשיטים, בשמים, תבלינים והיותר מעניין: מופעי להטוטנים, מאלפי נחשים, קוסמים וקופים אזוקים בשלשלאות לצרכי סלפי תמורת כמה דירהם (המטבע המקומי). לא מומלץ למתנדבים בצער בעלי חיים. בלילה האווירה בכיכר הופכת לעוד יותר סוריאליסטית ומהפנטת, אז מופיעים מגידי עתידות ומספרי צ'יזבטים. במרוקו יש עושר של תבלינים איכותיים. בבית המרקחת המפורסם של ד"ר חסן פיללי, יש מוכרת ממולחת, ספק סטנדאפיסטית, שמכרה לנו בעברית שוטפת ומצחיקה שיקויים ותבלינים כ"תרופות טבעיות" שאפילו לא ידענו שאנחנו צריכים במחיר מופקע: זעפרן אמיתי, כחל לעיניים ושפתון טבעי. ריאדים, בוטיקים וארמונות פאר: בתי המלון במרקש ניתן למצוא כמה מבתי המלון הטובים והמפוארים בעולם, האהובים על סלבריטאים ובני מלוכה. יש גם מלונות בסגנון אחוזות הפרושים על שטחים נרחבים, רזורטים עם פארקי מים ואף מלונות בוטיק קטנים ואינטימיים בעיר העתיקה (מדינה) במחירים נוחים, עם חצרות פנימיות מקושטות. הארכיטקטורה של רבים מהמלונות שובת דימיון. יש כאלו הבנויים כאחוזות עתיקות ועיצובן מושפע מהסגנון המורי ומהארט דקו. מה שבטוח הוא שהמלונות הם הזדמנות לתמונות אינסטוש מיוחדות. מצד שני, המלון שאני לנתי בו דומה לכל מלון מודרני סטנדרטי בישראל למעט גלריה מכובדת של תמונות מלך מרוקו שמביט על באי הלובי בחביבות. מופעי בידור עם אירוח מכל הלב: חיי הלילה על אף היותה עיר מוסלמית, כתיירים אין קושי לרכוש וללגום משקאות אלכוהוליים. המדריך המקומי סיפר שבמרקש יש סצנת לילה מפוארת ומרהיבה, עם מועדוני לילה יוקרתיים ודיג'ייאים ידועים מהעולם. אישית לא יצא לי לחוות את החיי הלילה הסוערים של המקומיים. במקום זה, נלקחתי למופע פולקלור תיירותי ססגוני מרהיב בשם "Chez Ali" המשלב ריקודים, תלבושות מסורתיות, אקרובטיקה על סוסים ויריות באוויר. אגב, הסוסים במרוקו הם מהיפים והאצילים למראה. עובדי המקום הובילו אותנו פנימה בכרכרות מפוארות, זרקו עלינו ורדים וניסו לתת לנו את התחושה שאנחנו האורחים הכי רצויים שיש. המופע כלל ארוחה באוהלים ענקיים. מי שמחפש אותנטיות, לא ימצא אותה כאן. בערב שלמחרת השתתפתי ב"חפלה" מרוקאית. עוד מופע בידורי, בקנה מידה קטן יותר. מה היה לנו שם? רקדנית בטן שרקדה ברחבת המועדון עם רוב גברי. ברברי קשיש וחסר שיניים בכושר גופני מעולה, רקד באנרגטיות והשתטח על הרצפה באקרובטיות מדהימה לקול תופים. הקהל נשבה בשמחת החיים שלו. ואילו זמר הבית עמד גאה, חנוט בחליפה ועניבה ושר לנו אום כולתום. בערב היה סוג של מופע לתיירים מערביים מדושנים. אך גם כאן, ניכר שהמארחים הנעימו את זמננו מכל הלב ופשוט יצאו מגדרם כדי שניהנה. קולינריה משמינה אך טעימה: האוכל האוכל במרקש לא דומה לאוכל המרוקאי שאנחנו מכירים בארץ. הטעמים שונים. מצד שני, גם כאן האוכל המסורתי לא מתאים לסופרי קלוריות. החל מסופגניית ספינג' לארוחת בוקר, עבור בתבשיל בשר כבש עם ירקות וקוסקוס בטאג'ין לצהריים או ערב וכלה בעוגיות לצד תה נענע הנמזג מגבוה. רובע יהודי, מסגדים, ארמונות וגנים: הארכיטקטורה הרובע היהודי בעיר נקרא "המלאח". חיו בו יהודים במשך מאות שנים. כיום מדובר בשכונת עוני מוסלמית, אולם חזיתות הבתים הלא מרשימות בשכונה צופנות סוד. אם יפתחו לכם את הדלתות הקטנות של מבנים שעברו שיפוץ, תגלו חצרות פנימיות מעוצבות של בתים מרווחים שלא ניתן להבחין בהן מבחוץ. חוויה מרגשת היא ביקור בבית הכנסת העתיק השמור "אל'עזאמה", שהקימו מגורשי ספרד ב-1492. נאמר לי שמהקהילה היהודית המפוארת של מרקש נותרו כיום כ-200 בלבד. על כל החשיבות ההיסטורית והפוטוגניות שלו, המלאח היה המקום היחידי בעיר בו הרגשתי מעט פחות בטוחה. המלצתי היא להעדיף להתהלך בסמטאות הרובע באור יום, ולו רק בשביל תחושת הביטחון האישי. לאן שלא תלכו במרקש, "ישגיח" עליכם באופן תמידי מסגד הקוטוביה. המסגד המקושט בסגנון אנדלוסי שהוקם במאה ה-12 ומתנשא לגובה של כ-77 מטרים. אין זה פלא שהוא נראה ממרחקים והפך לסימלה של מרקש. שמו לקוח מירידי הספרים שנערכו למרגלותיו והוא יכול להכיל עד כ-20 אלף מתפללים. הגנים סביבו בתאורת הלילה, מוסיפים לקסמו. אם אתם מתהלכים בגנים, תתכוננו נפשית לקבוצה של גברים לבושים בתלבושת צבעונית מסורתית של נושאי מים שינסו לגרום לכם להצטלם איתם תמורת תגמול כספי. אחד מאתרי החובה במרקש הוא לה באהיה - ארמון שהוקם במאה ה-19 ע"י שליט מרקש בו התגורר עם נשותיו ופילגשיו. אי אפשר שלא להתפעל מעיטורי הפסיפס העדינים, מלאכת המחשבת, עבודות השיש והתקרות בעלות הגילופים. החצר היא לוקיישן מצוין לסלפי של הנעליים החדשות שרכשתם בשוק, על רקע מוזאיקת הריצוף המורכבת. כמובן שלא הכל בניה היסטורית בעיר. אם תיסעו דרך האזורים החדשים של העיר, תראו שכונות של וילות ורדרדות מודרניות מפוארות. כזאת היא העיר, שילוב מרתק של עולם ישן-חדש. הכותבת היא בעלת בלוג הטיולים Adiseesworld   לקריאת כתבות נוספות ממגזין "סובב עולם 2019" של פספורט - הקליק/י כאן