ירוק עולה: מהיום, סדרת כתבות בפספורטניוז על המדינות הירוקות. והפעם, סלובניה. צפו

רשימת המדינות הירוקות, שהחזרה מהן איננה כרוכה בכניסה לבידוד, הולכת ומתכווצת למרבה הצער. אתמול (ג'), כידוע, נכנסו לרשימה המפוקפקת המחייבת כניסה לבידוד עם החזרה 18 מדינות נוספות. וכשמדינות ירוקות הולכות ונעשות מצרך נדיר על מפת התיירות של הנוסע הישראלי, נתחיל היום (ד') בסדרת כתבות על היעדים שנותרו בשלב זה ירוקים. נתחיל עם סלובניה היפה - המדינה היחידה שבשמה מסתתרת המילה love. היא קומפקטית כמו ישראל ונהנית, לפני הקורונה כמובן, משיעור תיירים דומה. ובכל זאת, מה יש בסלובניה, בלקנית יפיפייה, שאין אצלנו? או הו, הרבה: אפס בעיות ביטחוניות. אפס פליטים. דיור (קנייה/השכרה) במחירים ברי השגה שעושים חשק לרילוקיישן כאן ועכשיו. "מילקי" בזול. אתרי סקי ועצים יותר מאנשים (המדינה הירוקה השנייה באירופה אחרי פינלנד). אה כן, וגם שתי סלובניות מפורסמות במיוחד: הגברת הראשונה של ארה"ב, מלאניה טראמפ; והשפית הטובה בעולם, אנה רוס. מה עוד?

"רכשתם כבר ביטוח לנסיעתכם הקרובה? הזמינו עכשיו ביטוח Touch הכולל כיסוי לביטול!"

לובליאנה הנה אני בא

במרחק 3 שעות טיסה ישירה בלבד מנתב"ג, נוחתים בשדה התעופה של לובליאנה, בירת סלובניה שקיבלה עצמאות מיוגוסלביה ב-1991. שדה קטנטן עם דיוטי פרי פיצי וזול יחסית, במרחק כ-20 דקות מהצנטרום של העיר. במבט ראשון, לובליאנה נראית כמו עוד אירופה הקלאסית. אבל הרעשים ששומעים ברחובותיה המצוחצחים, הם לרוב של טפיחות נעליים על אבני הריצוף או צחקוקיהם של יושבי בתי הקפה. סיבה מספיק טובה לנו בלבנט המפויח, להוריק מקנאה. ב-2016, הוכרזה לובליאנה כ"בירה הירוקה של אירופה", ובצדק. האוויר שם צלול ואפילו המיני-אוטובוס הציבורי (kavalir) היחיד המורשה לנסוע במרכז העיר (בחינם אגב) - חשמלי. קסמה וכוח המשיכה שלה טמון גם באדריכלות מעניינת ובטירה אימתנית ( (Ljubljana Castle המשקיפה על העיר מגבוה ומספקת ספוט מהמם לסלפי פנורמי. גם נהר לובליאניצה (Ljubljanica river) שחוצה אותה, מוסיף לה שיק רומנטי. מומלץ לצאת לשייט בנהר גם כשמטפטף עם חברת Laker Craft, המציעה שייט בסירת עץ הום-מייד תמורת 8 יורו למבוגר וחינם לילדים עד גיל 12. ואם במים עסקינן, ברחבי העיר פזורות מזרקות עם מים בטוחים וטעימים לשתייה. ואם בכל זאת, תתעקשו לרכוש מים מינרלים, בקבוק קטן יעלה לכם 0.40 יורו וגדול 0.56 יורו. בבית מלון המחיר מזנק ל-2-1.70 יורו. בונוס נוסף: העיר קטנה ולכן ידידותית להולכי רגל ולמדוושים. ככלל, לובליאנה היא לוקיישן מצוין לטיולי כוכב ברחבי המדינה הקטנה. גם העיר המגניבה מריבור, השנייה בגודלה בסלובניה, יכולה להיות תחנת יציאה לטיולים בטבע. לובליאנה מספקת גם נקודה יהודית וישראלית. היהודים התיישבו בה עוד לפני 1213 וגורשו ב-1515, בצו של הקיסר מקסימיליאן הראשון. איסור התיישבותם מחדש בוטל זמנית בימי נפוליאון בין השנים 1809-1813. הקיסרות האוסטרו-הונגרית אפשרה התיישבותם מחדש של היהודים בעיר ב-1867. הקהילה היהודית נמחקה ברובה במלחמת העולם השנייה עם הכיבוש הגרמני. רבים נשלחו לאושוויץ-בירקנאו וחלקם למחנות ריכוז בשטחה של איטליה. אחדים הצטרפו לפרטיזנים. לוח זיכרון שעיריית לובליאנה הציבה על מבנה ברובע היהודי ששימש בית כנסת במשך 200 שנה, מספר בקצרה את תולדות יהודי העיר. במסעדת gujzina ברחוב 19‪Mestni trg במרכז העיר, המתמחה במאכלים סלובניים מסורתיים, מוגשת priprava - עוגה יהודית שעברה אדפטציה מקומית. תוך כדי נשנוש, אפשר לעלעל ב"שולחן אוכל עם יהודי פרקמוריה" – ספר בישול לפי כתבי קודש המוקדש למאכלים יהודים מקומיים וזמין במסעדה. הסיפור מרגש, העוגה פחות. עוגה מנצחת אחרת, גויה דווקא, היא ה"קרמשניטה". אחותה הסלובנית של הקרמשניט שלנו, בגרסה מאווררת יותר ומתוקה פחות. בקיצור, חובה לאכול. וכאמור, יש גם נקודה ישראלית בעיר: שוק האוכל של לובליאנה הוא מיזם של הישראלי, ליאור כוכבי. בכל יום שישי בין החודשים מאי-אוקטובר, עשרות דוכני אוכל מציגים שם את מרכולתם הזולה www.ljubljanskigrad.si www.visitljubljana.com www.barka-ljubljanica.si איפה לישון: בלובליאנה בתי מלון ברמות שונות. אחד היקרים שבהם, במונחים סלובניים, כ-100 יורו ללילה, הוא Grand hotel union הממוקם בלב ליבה של העיר ומציע בין היתר, חדרים נעימים, בריכה ומסעדת גורמה מצוינת (atelje restaurant) עם חדר יין מרשים. www.union-hotels.eu איפה לאכול: היא אומנם ממוקמת באתר תיירותי, אך מסעדת gostilna na gradu למרגלות טירת לובליאנה היא ממש לא מסעדת תיירים עממית טיפוסית. הצילחות, השירות, הפלצנות והמחיר הם של מסעדת גורמה. והכי חשוב, האוכל מעולה. כזה שלא נותן סיבה להשאיר שבויים בצלחת. לכו על תפריט הטעימות. תמורת 42.2 יורו לסועד תקבלו: סשימי דג סיבס עם פטריות, שמן זית ולימון; פרחי זוקיני ממולאים במשהו שמרגיש בפה כמו קרם חמאה; מרק דלעת מסורתי משובח שאגב מוגש כמעט בכל מסעדה ברחבי המדינה; רביולי תפוחי אדמה; מרק דלעת; נתח בשר עגל עם פטריות כמהין טריות ועוגת תירס או דג אפוי; ולקינוח עוגת תה ירוק מעולה עם נגיעות פטל טרי. ויש גם סיפור. התפריט, הבנוי ממנות מימי הביניים שעברו אדפטציה למאה ה-21, נבנה בעזרתו של פרופ' לאתנולוגיה. בתוספת 25 יורו לאדם, ניתן לטעום שורה של יינות, והיינות הסלובניים, ובמיוחד הלבנים, הם דוז פואה. www.ljubljanskigrad.si נהר לובליאנציה בבירת סלובניה, לובליאנה. צילום: ספיר פרץ זילברמן לובליאנה. מבט מתוך טירת לובליאנה, סלובניה. צילום: ספיר פרץ זילברמן אמנות רחוב בלובליאנה, סלובניה. צילום: ספיר פרץ זילברמן

סלובניה של מעלה: הר ווגל

האייקון הכי מפורסם של סלובניה ומקור גאווה לוקאלי, הוא אגם בלד (bled) עם האי באמצע. היופי של המקום הזה, שבמרכזו ניצבת טירת בלד, אחת העתיקות בסלובניה - מציף את הגוף באנדורפינים. לא סתם הסלאבים הקדומים סגדו בו לאלת האהבה והפוריות, ז'יוה. לא הרחק משם, יש עוד אגם בוהין Bohinj. פחות מתוייר, אך לא פחות יפה. אחרי שייט חביב במי האגם, עלינו להר ווגל (vogel) הנושק לו. בחורף ההר מתפקד כאתר סקי ובקיץ כדאי להעפיל אליו עם רכבל, רק כדי לצפות בנוף חד פעמי של האגם וסביבתו. ואם אתם כבר שם, מומלץ לאכול מרק גולש או מרק פטריות עם לחם טרי בקפיטריה המשקיפה אל הנוף. מחיר שייט: 10 יורו למבוגר ו-5 יורו לילד בגילאי 6-14 מחיר נסיעה ברכבל: 15 יורו למבוגר ו-8 יורו לילד הלוך ושוב www.vogel.si/summer/vogel אגם וטירת בלד, סלובניה. צילום: ספיר פרץ זילברמן

נטיפים ודרקונים: מערת פוסטוינה

אל תגידו, כבר היינו בטיול שנתי במערת הנטיפים בבית שמש. מערת הנטיפים פוסטוינה (postojna cave) בסלובניה, היא המלכה האם של מערות הנטיפים באירופה. 24 ק"מ של חלל קארסטי מהפנט עם כמות מסחררת של נטיפים וזקיפים בכל מיני צורות וגדלים: דמויי ספגטי המשתלשלים מן התקרות ודמויי איברי אדם וחיות בחללים שונים המתפצלים ימינה, שמאלה, למעלה ולמטה. אפילו הנהר האימתני פיבקה (Pivka River), חורץ אותה מבפנים. עולם תחתון מרטיט, שרק זעיר אנפין ממנו פתוח לציבור ועדיין נחשב לאטרקציה תיירותית פופולארית. בשנה האחרונה ביקרו במערה כ-700 אלף תיירים, ומאז נפתחה לציבור לפני כ-200 שנה, ביקרו בה למעלה מ-37 מיליון מבקרים. הסיור (כשעה וחצי) במערה המרשימה, שהתגלתה במקרה בשנת 1818, מתחיל בנסיעה של 3.5 ק"מ ברכבת פתוחה שנוסעת בין נטיפים-זקיפים וממשיך בהליכה של קילומטר וחצי. אטרקציה מעיפה אחרת במערה הם ה"בייבי דרגון", בעל החיים היחיד שמסוגל לחיות בתנאים קשוחים של חושך מוחלט, קור (8-10 מעלות) ולחות ממוססת עצמות. שלושה מהם הוכנסו אל תוך אקווריום גדול לטובת מחקר, תצפית מבקרים ויחסי ציבור. היצורים הללו, שמסוגלים לחיות בלי אוכל עד עשר שנים רחמנא ליצלן, דומים בעיניי יותר לתולעת חיוורת/עיוורת מאשר לדרקון מיניאטורי, אבל תשפטו בעצמכם. מחיר כניסה: 37.9 יורו למבוגר, 3 יורו לילד עד גיל 5 ו-22.7 יורו לילד בגיל 6-15 מחיר כניה לכרטיס משולב עם ביקור בטירת פרדיאמה: 41.9 יורו למבוגר ו-5 יורו לילדים עד גיל 5 www.postojnska-jama.si מערת הנטיפים פוסטוינה, סלובניה. צילום: ספיר פרץ זילברמן

חקוקה בסלע: טירת פרדיאמה

ציורית, מסתורית, מתריסה ובלתי חדירה. לפחות בימי הביניים. כיום, טירת פרדיאמה (Predjama), שנכנסה לספר השיאים של גינס כטירת המערה הגדולה ביותר בעולם, היא לוקיישן שחובה לסמן עליו וי. הטירה, המרוחקת 9 ק"מ בלבד ממערת פוסטוינה, חצובה בתוך מצוק אנכי מרשים המתנשא לגובה 123 מטרים. כל כך מרשים, שהוליווד ניכסה אותו כסט צילומים של כמה סרטי קולנוע. הלוקיישן גם מעורר לרגע דה ז'וו לסלע האדום בפטרה. אפשר להבין את אנשי ימי הביניים שמצאו במקום הזה מקלט מפני צוררים. המפורסם שבהם היה האביר אראזם (Erazem of Predjama) שנחשב לרובין הוד של האזור. במאה ה-15 מיודענו נמלט אל הטירה אחרי שרצח אדם שפגע בכבודו של חבר טוב. הקיסר פרדריק השלישי הוציא עליו חוזה וצר על הטירה במטרה להרעיב את כל יושביה למוות. אבל אראזם, שהייתה לו יציאה אל החופש דרך מנהרות תת-קרקעיות נסתרות, השיג אוכל בשפע. הוא היה כל כך שבע, שמדי פעם שלח Take Away לצרים עליו. אבל כמו שאומרים בתנ"ך: "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה", הצרים גייסו בטירה משת"פ שסיפר להם על נקודת התורפה של הטירה: בית השימוש. ואכן, באחת הפעמים, כשארזם נכנס להתרוקן, הוא נהרג מירי תותח שנורה ומוטט עליו את קירות בית הכיסא. על כך ועוד אפשר לשמוע בעברית במדריכי אודיו המסופקים למבקרים בכניסה לטירה. מחיר כניסה: 13.8 יורו למבוגר, 1 יורו לילד עד גיל 5 ו-8.30 יורו לילד בגילאי 6-15 מחיר כניסה לכרטיס משולב עם ביקור במערת פוסטוינה: 41.9 יורו למבוגר ו-5 יורו לילדים עד גיל 5 www.turizem-kras.si טירת פרדיאמה, סלובניה. צילום ספיר פרץ זילברמן

אין שם סוסים שמדברים עברית: חוות הסוסים ליפיציה

הם נולדים חומים והופכים לבנים. הסלובנים גאים מאוד בסוסים הלבנים האצילים של ליפיצה (Lipica) – גזע נוטף צ'ארם הגדל בליפיצה מהמאה ה-16 ברציפות. למעשה, ההיסטוריה של הסוסים האלגנטיים הללו, שמרקדים יפה יותר מרקדנית בלט, שזורה בסיפוריהם של מלכים ונסיכי האזור במאות הקודמות, ולכולם מכנה משותף אחד: הערצה לסוסים הלפיציאנים. חוות הסוסים בליפיצה, הנחשבת לחווה העתיקה ביותר באירופה, משמשת כיום כבית גידול לסוסים לבנים, בית ספר לרכיבה ואתר תיירותי. מה בחווה? צפייה במופע/אימון סוסים מרקדים, שיעורי רכיבה, ביקור באורווה מקורית שהשתמרה להפליא, רכיבה במרכבה רתומה לסוסים, מוזיאון, חנות מזכרות, בית מלון בסיסי, דוכן ערמונים חמים ועוד. האטרקציה הזו, המרוחקת מרחק נסיעה קצר מלובליאנה, מתאימה, לעניות דעתי, לחובבי הז'אנר. ביום בו אנחנו ביקרנו התקיימה במקום תחרות כלבים, שהעפילה במתיקותה על הסוסיתא. www.slovenia.info סוסים לבנים בליפיציה, סלובניה. צילום: ספיר פרץ זילברמן הכותבת הייתה אורחת לשכת התיירות של סלובניה וחברת התעופה אדריה

אל תפספסו

קרקוב: היעד החם הבא של הישראלים?

הכתבה הבאה במדור

עיר להיט - מדריד