עד הפסגה
קטעים מהספר "בוקר ראשון באירופה". רשמי מסע בפרוזה ובתמונות מאתרים שמחוץ למפת התיירות. הסופרת תלמה אדמון ביקרה בעשר ארצות ובכולן הגיעה אל מקומות שבהם מיטיבים לשמוע את הטבע, את האדם היחיד, את לחישות העבר
קטר בהר ברוקן. צילום: תלמה אדמון
מוֶורְנִיגֶרוֹדֶה להר בְּרוֹקֶן (Wernigerode, Brocken), גרמניה. כדי להתעלם מעקבות הכיעור שהותיר אחריו השלטון הרוסי – שיכוני בטון סובבים עיירה עתיקה – היה צורך ללון בבית הקיץ של הנסיך, למרגלות המצודה. ממרפסת העץ הקטנה נראה בלילה המשעול המתפתל במדרון המושלג. פנסים צנועים זרעו בשלג הילות אפרסקיות רכות. בבוקר צעדנו בשמש נקייה ופתוחה אל תחנת הרכבת. קרונות צעצועיים המתינו מאחורי קטר אדום שארובתו העלתה סליל עשן דקיק. רכבת הקיטור העולה להר ברוקן, שפסגתו היא הגבוהה ביותר בהרי ההארץ ובצפון גרמניה בכלל, עושה דרך של 18.9 ק"מ במעלה ההר. הקרונות פונים בעקלתון איטי בתוך יער אלפיני עד לגובה 1125 מ'. על הנוסעים לטפס לגובה 1141 מ', לנקודת התצפית הנכספת, מרחק מאות מטרים של הליכה בשלג. בקיץ יש פריחות בין הסלעים. ישבנו ברכבת העולה לברוקן באמצע חודש מרץ. כל שאר הנוסעים היו גרמנים שרצו למצות את השבת השמשית הראשונה מזה ששה שבועות מושלגים. הגרמנים כולם רוצים לעלות אל הברוקן. מי שהיו תושבי מזרח גרמניה ושנאו את הסובייטים מתאווים לכבוש את ההר שממנו בלש אחריהם השלטון הזר. הפסגה סמלה בעיניהם את העליונות הדורסנית של מוסקבה. מי שבגרו במערב גרמניה השתוקקו לעלות אל ההר כמו שהישראלים השתוקקו לעלות לחרמון לפני ששת הימים. עד סוף 89' היתה פסגת ההר מוקפת חומה, ומעבר לה הציבו הסובייטים מכשירי האזנה ועיקוב. הברוקן נחשב לעיניים של המזרח המשוקץ. המערב גרמנים רצו בו מפני שבמבט מזרחה אין עוד פסגה שמסתירה את הנעשה עד הרי אורל. הדוחק בתוך הקרון היה מחניק, ולבסוף שאפנו אוויר קפוא על מרפסת הקרון שעוצב בדגם 1931. עלינו בין קירות שלג וענפי העצים השירו עלינו פתיתים קרים. שובלי עשן נושבו אל פנינו. היערות החלו להעלם לתוך ערפל או ענן, ולבסוף נמחקו כליל. הרכבת עצרה בתוך תעלת שנחפרה עמוק בשלג, ומעליה התרומם קיר של אבנים כהות. "ברוקן", היה כתוב עליו באותיות גדולות. הגרמנים שעטו החוצה אל סופת שלג שצלפה פתיתים חדים בפניהם. הם נרכנו לפנים וחתרו לעלות אל פסגת ההר. בלייך נשאר לבדו בקרון הקטן, עטוף במעילו הגדול וכרוך בצעיפו העבה. פניו לבשו גוון סגול. הוא לא התכוון לכבוש את הברוקן. שבתי וישבתי לידו עד שהרכבת החלה לשוב במורד. ירדנו בתחנה הראשונה לפני מלון יער נחמד. שתינו קפה והיבטנו בנוף הצח. אחר כך פסענו בין העצים, ונעלינו הטביעו בשלג חותמות לאורך תוואי של פלג נסתר. שמענו את המים מפכים מתחת לשלג. שקט ללא גבולות כיסה את מורד הברוקן. הספר יצא לאור ב-'זמורה ביתן'
{{ comment.number }}.
{{ comment.message }}
{{ comment.date_parsed }}
{{ reply.message }}
{{ reply.date_parsed }}