עטור מצחך זהב שחור

בירת אזרבייג'ן הפכה בשנים האחרונות לכרך קוסמופוליטי. שילוב מרתק בין עיר עתיקה לקו רקיע חדשני ועטור גורדי שחקים, שלא ישאיר אתכם אדישים גם אם אינכם מחובבי הז'אנר. בשוליה, נותרו אמנם סממנים סובייטיים, אך בלבה מתמזגים מזרח ומערב יותר מכל עיר אחרת בקווקז. באקו עשירה בשדרות רחבות, נטועות עצים ורצופות בוטיקים יוקרתיים. בלילות היא מוארת ותוססת להפליא. מסע דילוגים בין אוצרותיה של באקו חושף יעד במרחק של 3 שעות טיסה מישראל.

באקו של פעם

ליבה הפועם של באקו הוא העיר העתיקה (İçəri Şəhər) מוקפת החומה. הסמטאות הצרות והשלוות עם הבתים העטורים מרפסות מעץ, הן מוקד משיכה בפני עצמן, ויש גם כמה קרוונסאראי (פונדקי דרכים) ששופצו והפכו למסעדות מלאות אווירה, חנויות שטיחים ומלאכות יד וגם גלריות לאמנות. עם האתרים ההיסטוריים שפזורים בעיר העתיקה, שהוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, נמנה מגדל הבתולה (Qız Qalası), מהמבנים העתיקים והמפורסמים בעיר, עם נוף יפה אל המפרץ ואל העיר ממרפסת הגג. במגדל נקשרו אגדות רבות, בהן אחת על בתולה שקפצה מראשו אל מותה, אך יש הטוענים שמקור שמו בעובדה שהמגדל פשוט בלתי חדיר. ארמון השירוונשאה (Şirvanşahlar saray kompleksi), שימש את השושלת ששלטה בצפון־מזרח אזרבייג'ן בימי הביניים, ורוב המבנים בו נבנו במאה ה־15 ושוחזרו בקפדנות.

אדריכלות פורצת־דרך

בזכות כספי הנפט, הפכה באקו בשנים האחרונות למעין מיני־דובאי, וגדולי האדריכלים בנו בה מבנים מרשימים ביותר, בהם גם מגדלי הלהבה, שלישייה של גורדי שחקים שהפכו לסימן ההיכר האדריכלי של באקו המתחדשת. גובהם של המגדלים בין 28 ל־33 קומות - והם ענקיים כל כך שעדיף להתרשם מהם ממרחק, במיוחד בלילות כשמאיר אותם מופע אורות מתחלף שיוצר אפקט של אש בוערת, מים זורמים ודגל המדינה. יצירת מופת אדריכלית שאסור להחמיץ היא מרכז התרבות על שם היידר אלייב (Heydar Әliyev Cultural Centre), שתכננה זאהה חדיד המנוחה. מבנה מופשט, זוויתי וגלי כאחד. קודם כל, צלמו אותו מכל זווית אפשרית, ולאחר מכן היכנסו פנימה והתרשמו מכמה תערוכות מעניינות, כולל תערוכה של תלבושות, כלי נגינה וגם של דגמי מבנים מפורסמים מרחבי המדינה.

הכניסה לגברים בלבד

שיטוט בעיר הביא אותי אל פתח מבנה שמחוצה לו עמדו פסלים מזהב. הצצתי פנימה וביקשתי לצלם. מיד הוזמנתי להיכנס לטאזַבַּאי האמאמי (Tazəbəy Hamamı), בית מרחץ מ־1886 שכולו מכוסה קמרונות ועמוס לעייפה בחפצי נוי, ציורים, פסלים ואינספור פריטים אחרים. אין פה סנטימטר אחד שנותר פנוי, העיצוב קיטשי להחריד ובפנים שורר גם חום כבד שעולה מהחמאם עצמו. אבל, אם תרצו ליהנות מסאונה, עיסוי או סתם מבירה זולה וממשחק שש־בש, זה המקום בשבילכם. המועדון, אגב, לגברים בלבד, אבל אם תבקשו יפה, אולי תקבלו גם אתן הצצה.

טיול לעת ערב

הטיילת המרשימה שלשפת הים הכספי (Bulvar) עשירה במזרקות ובפסלים ורצופה שורה של בניינים חדישים ומלונות יוקרה, ואהובה מאוד על משפחות, על אמני רחוב ועל זוגות צעירים. טיול לילי על רקע אורות העיר הנוצצים הוא חוויה בלתי נשכחת. ויש גם מרכז קניות (Park Bulvar Mall), ערוגות פרחים ועצים נדירים (כולל קקטוסים), מתקני שעשועים ובתי קפה לרוב.

מוזיאון לכל דורש

בעיר מגוון רחב של מוזיאונים, בהם מוזיאון השטיחים היפהפה הראוי לביקור ולו בתוך המבנה עצמו, שנראה כמו שטיח מגולגל. במרחק צעדים ספורים ממתחם הארמון יש גם מוזיאון לספרים מיניאטוריים שהיה עבורי הפתעה נעימה – האוסף הייחודי כולל מאות ספרים ממוזערים, בהם גם ספרי קודש בעברית, ותקבלו הסברים מאירי עיניים מהאוצרת החביבה. אבל אחד המוזיאונים השווים בעיר הוא המוזיאון לאמנות מודרנית, בזכות אוסף נרחב של אמנות אזרית בת זמננו, לצד 3 יצירות מקוריות של פיקאסו. החלל מרווח, חדשני ושטוף אור, והביקור כאן מומלץ מאוד לשוחרי אמנות.

מסגדים מרשימים

מסגד היידאר (Heydər məscidi) שבפאתי העיר נחנך בשנת 2014, נחשב המבנה הגדול מסוגו בקווקז ומעליו מתנשאים ארבעה מינרטים בגובה של 95 מ'. מראה המסגד המואר בלילות הוא באמת מחזה מרהיב. ובדרך לגובּוסטאן, כדאי לעצור גם במסגד ביבי־הייבט (Bibiheybət Məscidi), שנבנה ב־1998 במקום מסגד מהמאה ה־13 שהרסו הסובייטים. חלל הפנים הירקרק יפהפה, ומהרחבה האחורית נשקף נוף מעניין לנמל שכולו אסדות נפט.

ציורי סלע והרי געש בוציים

טיול היום הפופולרי ביותר מבאקו כולל שני אתרי חובה ממש: בשמורת הפטרוגליפים שמעל גובּוסטאן (Qobustan Milli Parkı; אתר נוסף של אונסק"ו) יש אלפי ציורי סלע בני 12,000 שנה, כולל ציורים של חיות בר ודמויות של שאמאנים, על רקע נופים מרשימים של מערות ותצורות סלעיות. ועל פסגת גבעת דאשגיל (Daşgil) השוממה יקדם את פניכם נוף ירחי כמעט של הרי געש בוציים (Palcik Vulkanlar), מעין חרוטים בכל מיני גדלים, שפולטים גזים ונוזלים ומדי פעם מתפרץ מהם בוץ סמיך ואפור. המחזה מרשים הרבה יותר מכפי שזה נשמע, והביקור באתר הבתולי הזה מומלץ מאוד, במיוחד עכשיו, לפני שפיתוח מואץ יהרוס אותו.

מה עוד כדאי לדעת על באקו?

1 מוסלמים, אבל: ברחוב Salatin Asgarova בעיר, ניצב פסל אישה שפושטת מעליה את הרעלה, ולא בכדי. האזרים אמנם מוסלמים שיעים, אבל רובם חילונים לגמרי. כמעט לא תראו נשים בחיג'אב, ובכל מקום תוכלו להזמין בירה ואלכוהול. 2 לחם הקודש: מאחורי הבתים בשכונות המגורים בבאקו תגלו שקיות לחם (ובשפת המקום: לאבאש) התלויות על עצים או על ווים, הרחק מפחי האשפה. באזרבייג'ן, הלחם נחשב קדוש, ולא מקובל להשליכו. אכילת לחם בצוותא היא גם סימן לכריתת ברית ידידות, ואם תיפול לכם פרוסת לחם על הקרקע, יהיה עליכם לנשקה. 3 דמוקרטיה בכאילו: אזרבייג'ן היא רפובליקה נשיאותית, אבל זה לא אומר שהיא דמוקרטית. היידר אלייב נחשב עד היום אבי האומה המודרנית, אף שהלך לעולמו ב־2003, ואת דרכו ממשיך בנו אילהאם. האהבה למנהיג הדגול ניכרת וגובלת בפולחן אישיות: תצלומיו מתנוססים בכל מקום, ובכל עיר ועיירה יש מרכז תרבות ופארק הקרויים על שמו. אז אל תדברו סרה באלייב והימנעו מוויכוחים פוליטיים. 4 סלפי? מותר: האזרים גם לא אוהבים שמצלמים אותם. בשוק הסיטונאי שמחוץ לעיר, נאלצנו להתמקח כחצי שעה עד שקיבלנו אישור לצלם, גם את הסחורה וגם את הסוחרים, אף שהבהרנו שמדובר בקבוצת עיתונאים. כדי להימנע מעימותים, לבקש לפני שמצלמים. 5 קשרי ידידות: 'העיירה האדומה' (Krasnaya Sloboda) שליד העיר גובּה, בצפון המדינה, היא כפר יהודי עשיר עם שני בתי-כנסת פעילים. עצם קיומו של הכפר נתפס לא פעם כהוכחה לסובלנות הדתית שקיימת באזרבייג'ן לאורך ההיסטוריה, וגם שליח חב"ד בבאקו יאמר לכם שמעולם לא הייתה במדינה אנטישמיות. גם הקשרים בין ישראל לאזרבייג'ן טובים. עדות לכך היא העובדה שרק אזרחי טורקיה וישראל יכולים להנפיק אשרת כניסה למדינה עם הנחיתה בנמל התעופה. לשם כך, הצטיידו ב־40 דולר ובשתי תמונות פספורט. צילומים: אינגה מיכאלי