משרדי נסיעות בצל הקורונה: "אנחנו עובדים ברברס"

רמי רביץ, סמנכ"ל לכיש טורס: "המצב מדיר שינה. מחכים לאור בקצה המנהרה"

רמי רביץ, סמנכ"ל חברת "לכיש טורס" ובנו של הבעלים, מוטרד ומודאג. "נגיף הקורונה משפיע עלינו כמו על כולם", הוא אומר. לדבריו, מאז שמשרד הבריאות פרסם את המלצתו שלא לטוס לחו"ל, "כמעט ואין כניסה של עבודה חדשה. המצב החמיר עוד יותר כשהנגיף החל להשתולל באיטליה. הפעילות שלנו בירידה משמעותית". עיקר לקוחותיה של "לכיש טורס" הם לקוחות עסקיים הטסים לצפון אמריקה, אפריקה ואסיה. החברה מעסיקה 140 עובדים ב-16 משרדים מצפון עד דרום. לדברי רביץ, "רוב הלקוחות שלנו טסים לצפון אמריקה שם עיקר הפעילות וכן לאפריקה ואסיה. אסיה הראשונה שנמחקה לגמרי בעקבות הקורונה, ועכשיו ארה"ב בבעיה", אומר רביץ. באיזה מצב נגיף הקורונה תופס את "לכיש טורס"? "החברה נכנסה למשבר מעמדה של כוח. מצבנו טוב. להגיד לך שלעולם חוסן - אז אין לדעת". כיצד החברה מתמודדת עם משבר הקורונה? "בשלב הזה אנחנו מעודדים את העובדים. מדברים איתם. המדינה כולה נמצאת במשבר וצריך לעודד. אנחנו לא מתכוונים לפטר עובדים אלא מהדקים את הגבייה ומקפידים על עמידה בנהלים. אבל אם לא תהיה ברירה, אז לא תהיה ברירה. כרגע אנחנו מעריכים שברגע שהמשבר הזה ייעלם, השגשוג יחזור ואם לא נשמור על העובדים לא יהיה מי שיטפל בלקוחות. עובדים הם הנכס הכי גדול שלנו וצריך לשמור עליהם בשתי ידיים". האם אתם ערוכים להתמודד עם משבר מתמשך עד למציאת חיסון לקורונה או לחילופין עד שהדברים יחזרו למסלולם? "אין לי מושג מה יקרה אם הנגיף ישתולל שנה וחצי שנתיים עד שימצאו לו חיסון. אם זה מה שיקרה, אני לא בטוח שנהיה רלבנטיים עוד. זה נראה לי רחוק ואני לא מאמין שיימשך זמן רב. המשק הישראלי לא יכול לקרוס. ראשי המשק יצטרכו לקבל החלטות. אנחנו מדינת קצה. צריך לפתוח את השווקים. מי שאומר שיש לו תכנית מגירה לתרחיש כזה, לא יודע על מה הוא מדבר. לא יודע אם למישהו יש בעולם תכנית מגירה לכזה דבר. זה לא קל. זה מדיר שינה מעינינו. אנחנו מוטרדים ומחכים לכל נקודת אור בקצה המנהרה. אנחנו רוצים להיות אופטימיים ומקפידים על נהלי החברה ברמת הסנטימטר כדי לוודא שאנחנו לא עושים טעויות. מקווים ורוצים שזה יחלוף מהר".   "אנחנו רוצים להיות אופטימיים ומקפידים על נהלי החברה ברמת הסנטימטר". רמי רביץ, סמנכ"ל לכיש טורס   לא רואים את האור בקצה המנהרה. צילום: 123rf

 

דניאלה הורוביץ, מנכ"ל ובעלים "עלית נסיעות ותיירות": "אין עבודה. הטלפון לא מצלצל"

לפני 5 עשורים הקימה דניאלה הורוביץ את העסק הקטן שלה, "עלית נסיעות ותיירות המתמחה בעיקר בתיירות עסקית. "מאז ועד היום לא חווינו משבר חמור שכזה", היא אומרת לפספורטניוז. לדבריה, גם "צוק איתן" היווה בשעתו משבר חמור, אבל ההבדל בינו לבין הקורונה, שבקורונה לא רואים את האור בקצה המנהרה. "במלחמה יודעים שהצבא שלנו יפסיק באיזה שהוא שלב להילחם כי אי אפשר להילחם שנים, ובקורונה אין אופק כרגע. זה המשבר הכי חמור שחוויתי בעסק". מה זה אומר מבחינתך משבר חמור? "המשפט הכי נכון לתאר את המצב היום הוא שאנחנו עובדים ברברס. אין עבודה. הטל' לא מצלצל. העבודה היחידה שיש לנו פחות או יותר זה לבטל הזמנות. בבדיחות הדעת אמרתי לעובדים שאקנה פעמון וכל מי שמוכר כרטיס שיצלצל בפעמון. יש עוד פה ושם מכירות של יהלומנים שנוסעים להודו אבל זה ממש קצת מכירות. אנחנו משרד שממוקם במתחם הבורסה ליהלומים. החודש הייתה אמורה להתקיים למשל, תערוכת יהלומים גדולה. מכרנו הרבה מאוד כרטיסים לתערוכה הזו והכל כמובן בוטל. אנחנו אומנם משרד עסקי אבל יש לנו גם לקוחות פנאי. גם כאן, ביטולים. היינו אמורים להוציא במאי קבוצה לסדנת ציור בספרד שנכנסה לרשימת המדינות המחייבות בידוד. עד כה ביטלו לנו שליש. אנחנו לא שונים מכל ענף התיירות. אנשים מבטלים וגם המעטים שמזמינים, מבטלים אחרי יומיים. גם כל מה שמכרנו לפסח, הרוב בוטל". באיזה צעדים את נוקטת כדי לשרוד את המשבר? "אני מעסיקה 7 עובדים. צמצמתי את שכרם ב-20% ועברנו לעבוד 4 ימים במקום 5 בשבוע. כמו כן, אני מדללת את ימי החופשה. כלומר, העובדים יוצאים לימי חופשה שצברו. לאחר שימצאו את כל ימי החופש אוציא אותם לחל"ת. יש לי עובדים שעובדים איתי 30 שנה. הכי צעירים בחברה עובדים איתי במינימום 10 שנים. זה משפחות שלמות. אני גם בן אדם ולא רק בעלת עסק. כמה שאוכל להחזיק בשיניים כדי להחזיק מעמד, אנסה לשמר את העובדים שלי. אם אאלץ לפטר עובד זה רק אחרי שאמצה את כל האפשרויות האחרות. אני מקווה שבכל זאת מכון ויצמן ימציא לנו חיסון". הורוביץ משמשת גם כחברת ועד בהתאחדות סוכני הנסיעות וכדירקטורית ברשת משרדי הנסיעות "פלאנטו" בראשה עומד איציק פנסו. "אנחנו בפלאנטו משתדלים לעזור איפה שאפשר. איציק למשל פונה לספקים לנסות לקבל הטבות ולהוריד עלויות כדי להקל על כ-50 בעלי המניות בפלאנטו המפוזרים בכ-80 משרדים ברחבי הארץ. זו דילמה קשה ולא נתקלנו במקרה כזה אף פעם. זה הכל תהייה ממשלתית. גם ההתאחדות פונה לממשלה לתמיכה, להלוואות ולהקלות. הקלות מס אולי. אבל שום דבר לא סגור כי להזכירך אין ממשלה". וברמה האישית שלך? "אני הולכת לישון עם מועקה וכמה בבוקר עם מועקה. עם משהו פנימי שלא יוצא. אני אדם אופטימי מטבעי אבל פה אני לא רואה את האור מגיע בקרוב. מצב לא קל ובעיקר מפחיד".   "אני הולכת לישון עם מועקה". דניאלה הורוביץ, בעלים ומנכ"ל עלית נסיעות ותיירות. צילום: באדיבות הורוביץ

 

אלי ברגמן, מנכ"ל עדי טורס: "קצב הביטולים התגבר בצורה רצחנית. אני לא זוכר עצירה דרמטית ומוחלטת כזו בהזמנות"

גם אלי ברגמן, מנכ"ל ובעלים חברת "עדי טורס" טוען שמאז שהוא בעסק (משנת 1986), הוא לא חווה עצירה כזו דרמטית של הזמנות. "מאז שאני בחברה אני לא זוכר משבר כזה. עצירה דרמטית כזו של הזמנות. אני זוכר את כל המבצעים הצבאיים, ממלחמת לבנון השנייה, דרך האינתיפאדה, דרך מלחמת המפרץ, דרך צוק איתן, עופרת יצוקה ושאר המבצעים - לא זוכר עצירה מוחלטת כזו". עוד לדבריו, "אם בחצי הראשון של המשבר עוד היינו אופטימיים וחשבנו שהוא יסתיים לקראת פסח וכמות הביטולים הייתה מאוד סבירה, אז בשבועיים האחרונים", אומר ברגמן, "קצב הביטולים התגבר בצורה רצחנית. מדובר בביטולים של עשרות רבות של הזמנות ומאות נוסעים. כולל קבוצות שהיו מתוכננות לאפריל מאי. יולי-אוגוסט יש לנו קבוצות שעדיין לא ביטלו, למעט המזרח הרחוק. כל המשפחות שהזמינו לתאילנד וכדומה - הכל מבוטל". חברת "עדי טורס" נוסדה ב-1976 וכיום נמצאת בבעלותו ובניהולו של ברגמן. בחברה, העוסקת בעיקר בתיירות עסקית, מועסקים 8 עובדים שחלקם כבר הוצאו לחל"ת וחלקם נשלחו לנצל ימי חופשה. "לא הייתה ברירה, התנועה עצרה לחלוטין. אין לנו הזמנות חדשות ותזרים המזומנים שלנו אבל נפגע כמובן. כרגע מצבנו התזרימי בסדר לחודש וחצי הקרובים אבל אני לא יודע מה יקרה בחודשים אפריל ומאי". האם החברה ערוכה למשבר מתמשך? "לא הלכתי כל כך רחוק. אני לא מאמין שלא תהיה תנועה 3 חודשים קדימה. כלומר, שלא תהיה תנועת תיירות בכלל בחודשים מרץ-אפריל-מאי. אם לא תהיה, אז זה יהיה הרה גורל". האם אתה כבעלים של עסק קטן סבור שלעסקים הקטנים בענף התיירות נשקף סיכון גדול יותר? "ממש לא, נהפוך הוא. אני הרבה יותר זריז. אין אצלי שומנים. אין אצלי עודף כ"א. אני מאוד יעיל. הרווחתי כסף בשנים האחרונות שעכשיו אני צריך לאכול אותו. אבל השאלה היא כמה זמן יהיה לנו אורך נשימה להתמודד עם המצב הזה". האם אתה חרד? "אני לא חרד. זו המדינה שלנו. אנחנו חיים פה ונצא מזה. אני אופטימי מפני שזה לא יכול להיות אחרת. מומחים אומרים כשהטמפרטורה תתחמם הנגיף יעלם ואז אני מניח שנחזור לאיזה שהוא סוג של פעילות שתפצה על התקופה הקשה הזו. בכל מקרה, השנה הזו לא תהיה שנה טובה".   "תזרים המזומנים נפגע". אלי ברגמן, בעלים "עדי טורס". צילום: באדיבות ברגמן

 

דב קלמן, מנכ"ל "פיתה תיירות": "התקופה לא רק הכי הזויה שחוויתי, היא גם מעוררת פחדים עמוקים שלא ידעתי שקיימים בי"

דב קלמן, מנכ"ל חברת "פיתה תיירות" מבוהל וזועם. הוא ובן זוגו טסו לברלין בעיצומו של משבר הקורונה על מנת להשתתף ביריד התיירות הגדול בעולם שהיה אמור להתקיים בברלין אך בוטל בשל בהלת הקורונה. בפוסט שהעלה בשבת האחרונה לדף הפייסבוק שלו הוא משתף בפחדים שהנגיף המסתורי מעורר בו וזועם על החלטת משרד הבריאות לסוגר את ישראל. וכך הוא כותב: "התקופה הזאת היא לא רק הכי הזויה שחוויתי בחיים, היא גם מעוררת פחדים עמוקים שלא ידעתי שקיימים בי באופן אישי, ובנו כעם. שרון ואני נמצאים כעת בברלין. נסעתי לכאן כי היה אמור להיות תערוכת תיירות ענקית שברגע האחרון בוטלה. מכיוון ולא ניתן היה לבטל את כרטיסי הטיסה ומקום האירוח שהזמנו, החלטנו לנסוע. לי זה לא כזה משנה אם אעבוד בבית או בדירה מקסימה בברלין. ואז מדינת ישראל החליטה שבעת חזרתנו, אנחנו אמורים להיכנס לבידוד. אצל רוב הישראלים, בתקופה הזאת קיים הרצון להתכנס פנימה, לתוך הגטו המוגן, כנראה מתוך הפחד של עמלק המאיים עלינו וכי בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ. ביבי נכנס ברצון לנעליים של האבא המגן ולכן הוא מוביל אותנו לטירוף הפחד שאין כדוגמתו בעולם כולו. סוגרים מדינה שלמה, מחסלים ענפים שלמים ואף אחד לא פותח פה. כמו עדר, אמרו פעם עלינו. כמו עדר, גם עכשיו. אצלי הפחד מתקשר יותר לסיפור של אמא שלי שמשך שלוש שנים הייתה תקועה בקורות גג. היא ויתר בני עמי נתפסו כאיום על בריאות הציבור. מלשינים הולנדים בחוץ שלא אפשרו לה לנשום אויר. אני לא פוחד מהווירוס אלא מהטירוף של הסביבה, מהלשנה, מלהישאר תקוע במקום סגור. אני בתת מודע אולי מעתיק את מודל הפליט של אבא שלי, שרק יכל לסמוך על החושים וכושר הניתוח שלו בעת הבריחה ב-1933 מלייפציג ליעד לא ידוע. אני לא מוכן להיכנע להיסטריה ההמונית, לדיכאון הכללי, לאג'נדה של הקורונה. אני דווקא רואה זאת כהזדמנות עסקית מטורפת. כשאחרים שורפים את זמנם וכספם ויושבים ובוכים ומסתכלים כל הזמן בחדשות, אני פונה לכיוון של עשייה שבימים תקינים אין לי זמן או ראש עבורה. לכן, במקום לחזור מחר הביתה, שרון ואני החלטנו לנדוד ליוון, שעדיין לא ברשימת הקורונה של ליצמן וביבי. אנצל את הזמן לעבוד, לבקר שווקים ומוצרים ושחקנים חדשים. הטיסות בתוך אירופה זולות יותר מארוחת ערב. יצירה וכיף במקום עצירה ועצבים! אני מבורך שיש לי בן זוג מטורף כמוני, חברים סביב העולם שמוכנים לארח אותי ומשפחה שתמיד תומכת". קלמן ובן זוגו אכן "נדדו" לאתונה, ולפספורטניוז אמרו הבוקר (ב'), "עדיין לא החלטנו מתי לחזור למצב ההזוי בארץ. בברלין כמו באתונה, החיים לא נעצרים ולא אבדו את עצמם לדעת". עוד לדבריו, "כל ענף התיירות באותה סירה. מדינות ונציגויות לא מבינות את הסגר של מדינת ישראל. כעת אין טעם בפעילות שיווקית וזה עלול להשפיע".   דב קלמן ובן זוגו שרון תובל. "ברחו" מברלין לאתונה. צילום: גיא יחיאלי