פיקוח כסף דוחה שבת

לא פעם חלק מהנוסעים שלי הם שומרי מסורת. יש שתי בעיות מרכזיות בחו"ל, ששומרי המסורת נאלצים להתמודד איתן. האחת היא נושא האוכל והשנייה היא הנסיעות בשבת. מה לעשות, הגויים לא בדיוק מקפידים על כל דקדוקי הכשרות היהודיים. אני מאוד מכבד ומעריך את הנוסעים הדתיים ותמיד, עושה ככל יכולתי על מנת לעזור ולסייע להם. בד"כ, כשהם מצטרפים לטיולים שלא מוגדרים כטיולים לשומרי מסורת, הם דואגים לברר את הפרטים מראש, כך שהם יוכלו להישאר במלון בשבת ולעיתים, בתיאום מראש, אני דואג שבמלון גם יכינו להם אוכל מתאים. בחודש פברואר לפני כמה שנים, התארגנתי לקראת טיול לקרנבלים באיטליה. כמה ימים לפני מועד הטיסה התקשרתי, כמנהגי, לנוסעים, על מנת לתת מידע על הטיול ובכלל, כדי לעשות היכרות ראשונית. אחד הנוסעים היה משה (שם בדוי) שהצטרף לטיול עם בת זוגו. "תגיד" הוא שאל "יהיה במלון אוכל כשר?" הוא הסביר שהוא אדם דתי. השבתי לו שלא, הטיול הזה הרי לא מיועד לשומרי מסורת, "אבל בארוחות הבוקר", אמרתי, "לא יחסר לך מה לאכול". בשל זה שהוא דתי, הסבתי את תשומת ליבו לעובדה שבשבת בבוקר אנחנו מתוכננים לעזוב את המלון בו נשהה ולעבור למלון אחר. משה השיב שהוא מודע לכך ושבחברת הנסיעות הבטיחו לו לפתור את הבעיה. תשובתו נשמעה לי מוזרה, כי לא עודכנתי בכך. התקשרתי לחברת הנסיעות כדי לברר את הנושא והתשובה שקיבלתי היתה, שמשה לא פנה אליהם בכלל. טסנו לאיטליה, חברי הקבוצה התגלו כאנשים נחמדים. על פי בקשתי, משה הסתיר את הכיפה שעל ראשו וחבש כובע גדול. בכל בוקר הוא נהג לגשת למיקרופון שבאוטובוס, קרא את תפילת הדרך ותיבל בכמה דברי תורה. במהלך הטיול התגלה משה כ'חסכן' קיצוני, שלא מוציא אגורה, למרות שהבנתי שהוא אמיד מאוד וחלק מהנוסעים אף סיפרו על החנויות שבבעלותו בארה"ב ובישראל. כבר קלטתי שאם משהו היה כרוך בטיול בתשלום, משה היה 'מתאדה' כלא היה. באחד הערבים הוא ניגש אלי בלובי המלון ושאל אם אני מוכן לבקש עבורו בבר, שימלאו לו טרמוס במים חמים, כי הוא רוצה לשתות בחדר. במסגרת הטיול, בעת שהייתי עושה הפסקה במסעדות דרכים, הוא היה ניגש עם הטרמוס, מבקש מים חמים ומתרעם על כך שדורשים ממנו תשלום. הגענו ליום שישי ושאלתי אותו, מה הוא מתכנן לעשות בשבת, כי כאמור למחרת, בשבת בבוקר, אנחנו אמורים לעזוב את המלון ולהגיע בסוף היום למלון אחר. "אהה, זה לא בעיה" השיב משה "אני אשאר במלון ובמוצ"ש אגיע אליכם למלון החדש, אני רק מבקש שתתן לי כסף לנסיעות". כבר ידעתי עם מי יש לי עסק. הסברתי לו בפעם המי יודע כמה, שכל הנסיעות תהיינה על חשבונו ושאלתי אותו אם הוא תיאם עם המלון, את הישארותו ליום נוסף. הוא השיב לי בביטחון "אל תדאג. הכל כבר סודר". לא דאגתי. בשעה מאוחרת יותר, עברתי שוב בלובי, ראיתי את משה עומד ליד דלפק הקבלה ומתווכח עם הפקיד. התעלמתי ממנו. ידעתי בדיוק על מה נסוב הויכוח. למחרת בשבת בבוקר, העמיד נהג האוטובוס את הרכב ממש מול דלת הכניסה למלון. הראשונים שהביאו את המזוודות ועלו והתיישבו היו משה ובת זוגו. שאר הנוסעים הגיעו ויצאנו לדרך. על פי בקשתו של משה וכמנהגי בימים האחרונים, הזמנתי אותו לשאת כמה דברי תורה במיקרופון "לא תודה" הוא השיב "אני לא מדבר במיקרופון בשבת". סיפרתי את הסיפור לחבר טוב שלי, בחור דתי ושומר מסורת. הוא צחק ואמר שמשה איננו דתי. " איזה שטויות" אמר לי החבר "אצלנו קוראים לו 'הרב נוח'. המשה הזה שלך, כשנוח לו הוא דתי וכשלא נוח לו הוא לא דתי". יש קמצנים שהתאווה לממון ולכסף מעבירה אותם לעיתים על דעתם. על כאלה דתיים אני אומר, שהם ממלאים בקפדנות את המצווה "פיקוח כסף דוחה שבת". הכותב הוא מדריך טיולים בחו"ל, תושב קיבוץ זיקים, בעל פינה קבועה בגל"צ בתכנית של שמעון פרנס, מנחה אירועים ומופיע עם סיפוריו באירועים שונים.