"אסור לקפוא על השמרים. חייבת להיות חשיבה על יעדים חדשים"
בכירי ענף התיירות והתעופה בישראל ממשיכים להעריך על הצפוי ביום שאחרי המלחמה. רויטל בן נתן, מנכ"לית קבוצת אופקים: "לצד העצב, הלחימה וההירתמות, חייבים להרים את הראש ולהסתכל קדימה"
צילום: שאטרסטוק ענף התיירות והתעופה בישראל, שרק החל להתאושש ממשבר הקורונה, מהראשונים לספוג מכה כואבת מהמלחמה בגינה התיירות הנכנסת לישראל עצרה ומרבית חברות התעופה הזרות הפסיקו לחלוטין את טיסותיהן לישראל וממנה עד להודעה חדשה. כבר עתה, המלחמה נראית כמשבר המעפיל על משבר הקורונה.
בכירים בענף התיירות והתעופה משתפים מה להערכתם צפוי בענף התיירות ביום שאחרי "חרבות ברזל". כתבה שישית בסדרה:
רויטל בן נתן, מנכ"לית קבוצת אופקים: "אני רואה את החשש של הסוכנים והעובדים שלנו מההשלכות של המלחמה"
"לצד העצב, הלחימה וההירתמות אנחנו חייבים להרים את הראש ולהסתכל קדימה ליום שאחרי. מאחר ומדובר על אירוע מקומי בישראל, אני מעריכה שהחברות העסקיות תחזורנה לפעילות ולנסיעות העסקיות יחסית מהר ולו בגלל העובדה שבעולם העסקי הגלובלי עסקים נמשכים כרגיל. מתבצעות עסקאות, חברות נרכשות, נערכים כנסים ותערוכות, לקוחות גלובליים מצפים לשירות ולמומחים הישראליים.
אני מאמינה שלקראת סוף דצמבר התיירות היוצאת תחזור גם היא לפעילות ולהיקפים שאנו מכירים. אני חושבת שהיום כולם מסכימים שנסיעה לחו"ל הפכה לקומודיטי. אם פעם נסיעה לחו"ל הייתה אירוע שמתכננים מראש, גם כלכלית וגם כאירוע מיוחד, היום זהו מצרך זמין ונגיש יותר. זה יתרום בעיניי להתאוששות מהירה יחסית. אנשים יחזרו לנסוע ולקיים שגרה.
לחלק מהאנשים, נסיעה לחו"ל זו דרך ההתמודדות עם הכאב, העצב והרצון לחזור לשגרה. עם ישראל הוכיח שאין ברירה וכולנו חיים לצד העצב והכאב, זו העוצמה שלנו.
גם אנחנו בקבוצת אופקים, נרתמנו למאמץ החברתי בדרכים שונות. עובדי החברה אספו תרומות ושלחו לחיילי צה"ל. נרתמנו לתמיכה בחקלאות הישראלית, הכנת ארוחות חמות לחיילים ועוד. לצד זאת, אנו מנסים להמשיך ולייצר שגרה.
מאחר ואני לא הייתי בענף התיירות בתקופת הקורונה, אני רואה את החשש של הסוכנים והעובדים שלנו מההשלכות של המלחמה. אנחנו מנסים לעשות הכל כדי לשמר את העובדים שלנו ולנסות להימנע עד כמה שניתן מלפגוע בהם.
אני יכולה לספר שברמה האישית אני מתעוררת בבוקר, צופה בטלוויזיה בסיפורים העצובים ובכאב הבלתי נסבל, כדי שלא נשכח לרגע מה עובר על עם ישראל, על החטופים ומשפחותיהם, על משפחות שלמות שנעקרו מבתיהם ונרצחו, על חיילי צה"ל ובכלל על מדינה שלמה שנמצאת בהלם מוחלט. אני מגיעה לעבודה ומבינה שיש לי תפקיד נוסף של לראות איך מתמודדים עם המצב, איך דואגים לשמר את העובדים ואיך ממשיכים ביום שאחרי המלחמה, הרי ברור לכולנו שהוא יגיע.
באותה נשימה אני חושבת שהירידה בפעילות של ענף התיירות בתקופה זו גורמת לנו לנסות ולחשוב איך מתכוננים ליום שאחרי: מוצרים חדשים, שירותים חדשים יעדים חדשים. אסור לענף התיירות לקפוא על שמריו, חייבת להיות חשיבה על יעדים חדשים ואולי אפילו מוצרים אחרים.
אני חושבת שחלק מהניצחון שלנו הוא לדאוג שבסוף הלחימה יהיה פה משק פעיל, תעסוקה לאנשים ומציאות נורמלית. אירועי ה-7 באוקטובר השאירו בנו צלקת לעולמי עד. אסור לתת לאויבינו לפגוע בנו גם בכלכלה. המשק חייב לנוע. אנחנו חייבים להישיר מבט, להסתכל על המחר ולהוביל לשם".
הקליקו כאן לקריאת הכתבה הראשונה בסדרה.
הקליקו כאן לקריאת הכתבה השנייה בסדרה.
הקליקו כאן לקריאת הכתבה השלישית בסדרה.
{{ comment.number }}.
{{ comment.message }}
{{ comment.date_parsed }}
{{ reply.message }}
{{ reply.date_parsed }}