כנגד כל האיומים: איך הפכה איחוד האמירויות ללהיט התיירותי של המלחמה?

"במדינות איחוד האמירויות הערביות מתקיימת פעילות של גורמי טרור, המהווה סיכון ממשי לישראלים אשר שוהים או מבקרים במדינה. יש להימנע מנסיעות שאינן חיוניות לכלל שטחי המדינה".

כך מתוארת איחוד האמירויות באתר המועצה לביטחון לאומי נכון לכתיבת שורות אלה, 20.3.2024.

מתוך אתר המל''ל

בתוך כך, דו"ח הפעילות הרשמי של נתב"ג מצייר תמונה שונה לגמרי. בחודש אוקטובר בו פרצה המלחמה נחתו באיחוד האמירויות 72,395 נוסעים מישראל. בחודש דצמבר פליי דובאי הטיסה יותר נוסעים מאשר ארקיע ובחודשים ינואר ופברואר, איחוד האמירויות היה היעד אליו טסו יותר ישראלים מאשר כל יעד אחר, פרט לארצות הברית.

אז כן, מדובר ביעד נוח ופופולרי לטיסות המשך (קונקשן) למזרח, אם זה להודו, סין, יפן, תאילנד, אוסטרליה ויעדים פופולריים רבים, אבל גם מי שמבקר כיום בדובאי ישמע עדיין עברית, והרבה.

"אזהרת מסע? בישראל מסוכן יותר"

פרופ' אלון גלבמן, ראש התוכנית הבינלאומית לתואר שני בניהול תיירות ומלונאות במכללה האקדמית כנרת, מסביר כי "הבחירה להתעלם מאזהרות מסע של ישראלים, גם אם ברמה גבוה אינה תופעה חדשה, והיא מוכרת שנים רבות בהקשר של יעדים כמו סיני במצרים או טורקיה. תפיסות סיכון הן נושא מאוד סובייקטיבי שנבחן ביחס לתחושת הסיכון במדינת האם, כך שתיירים ממדינות בסיכון נמוך ותחושת ביטחון גבוהה (אוסטרליה או יפן למשל), עשויים להיות מושפעים יותר בהחלטה לוותר על יעד הביקור בשל אזהרת מסע. זאת לעומת אנשים החיים באזורים מסוכנים כמו ישראל, בה האזרחים מורגלים לחיות בצל רעשים ביטחוניים, כולל סכנות טרור ומלחמה, ומבחינתם בישראל עשוי להיות מסוכן יותר".

נסה להכניס אותנו לראש של הישראלי שטס לאיחוד האמירויות. הוא באמת חושב שיותר מסוכן בישראל? או שזו עצימת עין?

"הישראלי שנוסע לאמירויות משכנע את עצמו במחשבות כמו 'לא תמיד האזהרות משקפות את המציאות ביעד', 'נוכל לשהות במקומות בטוחים', 'יש לנו היכרות מוקדמת טובה עם היעד כך שנדע לשמור על עצמנו', 'אנו יודעים לשמור על פרופיל נמוך ולא לזהות עצמנו כישראלים' או 'אין לנו מה לדאוג כי אנו מטיילים עם הדרכון האירופאי שלנו'".

יכול להיות שהישראלים בכלל לא מודעים לאזהרות המסע? שהן נזרקות לחלל ריק?

"כן. רבים מהנוסעים כלל לא מודעים לאזהרות או לא מתייחסים לכך, ולעיתים גורמי הדחיפה המניעים לנסיעה כל כך חזקים (הצורך לקחת פסק זמן מהלחץ בזמן המלחמה בישראל, למשל) מה שמעפיל על השיקולים הקשורים לאזהרת המסע".

פרופ' אלון גלבמן (צילום: המכללה האקדמית כנרת)

ובכל זאת, הישראלי בוחר דווקא בדובאי, מדיה ערבית מוסלמית.

"לדובאי כמה יתרונות יחסיים שמעצימים את הביקוש מפלח השוק הישראלי. משך הטיסה קצר, מחירי הטיסות נוחים, וזה לא נכון שהדימוי הוא של מדינה ערבית-מוסלמית. הישראלי תופס את דובאי כעיר גלובלית מפותחת ומתוכננת היטב שמציעה נוחות מקסימלית וחוויה תיירותית יוצאת דופן. חשוב לציין כי דובאי אינה רק יעד תיירותי אטרקטיבי בפני עצמו, אלא מקום נגיש מאוד לטיסות המשך ברחבי העולם, בעוד במקביל בתקופת המלחמה נגישות התעופה של ישראל מצומצמת".

מטוס איתיחאד. צילום: עידו וכטל

והאמירותים? הם מחזירים לנו, ובגדול. אמנם מדובר באנשי העסקים מהמוצלחים בעולם, אבל אי אפשר להתעלם מכך שבזמן שמרבית חברות התעופה בעולם עצרו את טיסותיהן לישראל, פליי דובאי מדובאי ואתיחאד מאבו דאבי לא רק שלא עצרו אלא הביעו תמיכה בגלוי בישראל.

צילום: עידו וכטל

מנכ"ל אתיחאד אף הגדיל לעשות ואמר "אחרי המלחמה יזכרו מי טס ומי לא טס בשעת המשבר". פליי דובאי, אחותה הקטנה של אמירייטס שדווקא עצרה את טיסותיה לנתב"ג עם תחילת המלחמה ולא חידשה אותן, הגדילה תדירויות עד לשש טיסות יומיות בקו דובאי-ת"א, תדירות יותר גבוהה מאשר כל יעד אחר בעולם, נכון להיום.

נציין כי במקביל גם אל על, ארקיע וישראייר טסות לדובאי וחברת הלואוקוסט וויזאייר מתכננת לחדש בקרוב את פעילות הקו מתל אביב לאבו דאבי - וכאן כבר מדובר על "נטו" תיירים שיגיעו (Point-to-Point) שכן החברה לא מפעילה טיסות המשך.

דובאי. צילום: 123rf

"אף אחד לא חלם שתבוא מלחמה, ואף אחד לא חלם שככה נעבור כאן את המלחמה", אומר לפספורטניוז אפרים קמיסר, איש עסקים, מפעיל "הספארי הכשר" בדובאי ובעל מסעדת "סבבה" החדשה באבו דאבי. "כל העסקים פתוחים, ואפשר להגיד שמכל העולם, דובאי זו העיר הכי מחוברת לישראל בזמן המלחמה".

אין תחושה לא נעימה ברחובות, משהו שאולי יכולנו לחשוב שיקרה בימים בהם אנחנו חיים?

"דובאי זו אטמוספירה אחרת. זו שווייץ של המזרח התיכון. כאן לא משנה מה הלאום שלך ומי אתה. אתה צריך לזכור שאתה מתנהל בדובאי, על פי החוקים של דובאי. אם החוקים מתאימים לך – מעולה, אם לא – לא תוכל להיות כאן".

ובאופן אישי יצא לך לשמוע מישהו מהמקומיים? מדברים איתך על המצב?

"אין כאן שיחות חולין על פוליטיקה או התגודדויות של אנשים, אף אחד לא מדבר על מה שקורה בישראל. המקומיים יודעים שהשייח' עושה את מה שנכון לדובאי. צריך לזכור גם ש-80% מהאנשים כאן הם תיירים או עובדים זרים שעסוקים בלעבוד. דובאי נמצאת גבוה מעל העננים האלה".

והישראלים שאתה פוגש מרגישים בטוחים?

"התיירים מרגישים כאן הכי בטוח שיש. גם אין כאן נשק. לא לשוטר ולא לעבריין, שלא יכול להשיג נשק. רמת הביטחון היא אחרת ממה שאנחנו מכירים. נכון שבכל זאת הרשויות ביקשו להנמיך פרופיל מעט בתפילות או בסעודות שבת במקומות ציבוריים, זה פחות מתאים כרגע".

צילום: באדיבות

על פי חוק, הפגנות הן פעולה בלתי חוקית בדובאי. "לא קיימות כאן הפגנות על שום דבר, בשום נושא", אומר קמיסר.

ולמרות התנועה הגדולה של הישראלים, היא עדיין פחותה מכפי שציפו. הצפי, אומר קמיסר, היה לעונה מטורפת ולראייה - רק בחודשים האחרונים נפתחו חמש מסעדות כשרות חדשות בדובאי ובאבו דאבי, אחת מהן שלו עצמו, "סבבה" הכשרה הראשונה באבו דאבי.

"בשלב הזה המסעדות לא מלאות וכך גם האטרקציות. לא חזרנו למספרים של לפני המלחמה. אנחנו בחצי או אפילו בשליש, אבל מקווים שבחודשים הקרובים המצב יחזור לקדמותו".

מה קורה מבחינת התיירים הלא-ישראלים?

"דובאי חווה ירידה משמעותית בתיירות העולמית. תיירים שכבר היו כאן מכירים את המקום ויודעים שהוא בטוח ושאין מה לחשוש. אבל מי שלא היו כאן מעולם, אמריקאים למשל, לא מגיעים כי 'יש מלחמה במזרח התיכון' והם חוששים מאוד להגיע לאזור".