נפלאות המזרח

חברת המדרוג SKYTRAX שנחשבת למובילה בתחום התעופה מפרסמת מדי שנה את המדד שהתעשייה רואה כאמין ביותר לדירוג נמלי תעופה וחברות תעופה ברחבי העולם. המדד המדרג את נמלי התעופה ברחבי העולם על פי קריטריונים מפורטים וברורים מצא, שוב, הבדלים אדירים בין אזורים גיאוגרפים בעולם ביחס לחוויה – או טראומה – שכל נוסע עובד כשהוא נוחת או ממריא מממקום מסוים. מדוע זה קורה?

החברה בודקת בין השאר את אורך התורים, אדיבות הצוות, הטרקלינים, מרחקי ההליכה, התחבורה הציבורית – בקיצור כל מה שמעניין את הנוסע. היא גם מתשאלת את הנוסעים עצמם על המעבר בנמלי התעופה. בצמרת הרשימה, הנמלים היחידים שקיבלו ציון של חמישה כוכבים נמצאים כולם במזרח הרחוק: הונג קונג, סיאול, סינגפור וטוקיו-האנדה. כל מי שעבר אי פעם בנמלים הללו לא יופתע, כי הנוסעים יודעים כמה הם יעילים ונוחים לשימוש.

בדירוג של ארבעה כוכבים נמצאים נמלים אחרים באסיה, לצד כמה מהנמלים הגדולים באירופה. שם אפשר למצוא בין השאר את נמלי התעופה של אמסטרדם, בייג'ינג, קופנהגן, הלסינקי, קואלה לומפור ולונדון-הית'רו. בניגוד למה שאפשר לצפות, לא נמצאים שם רק נמלים גדולים של מדינות עשירות אלא גם שערי הכניסה למקומות כמו באקו שבאזרבייג'ן, בוגוטה שבקולומביה וקזאן ברוסיה.

באסיה נבנו עשרות נמלי תעופה חדשים ומתקדמים

אילו נמלים נעדרים מהרשימה? דווקא הנמלים בחלוצת התעופה, ארה"ב, מדורגים הרחק מאחור – וכל מי שעבר פעם בשדה תעופה אמריקני יודע למה. היעדר מונח הטרנזיט, בודקי ה-TSA האיומים, התורים הבלתי נגמרים בהגירה, הטרמינלים המיושנים והרבה מזוודות אבודות כולם גורמים למי שלא חייב להגיע לארה"ב לברוח מנמלי התעופה שלה.

זה עניין של החלטה: כשבאסיה החליטו, אחרי משבר המטבע של שנות ה-90, להשקיע כמה שיותר בתיירות כדי להגביר את זרימת המט"ח מדינות דרום ומזרח אסיה הקימו תעשיית תעופה לתפארת. נמלי תעופה וטרמינלים חדשים הוקמו בבנגקוק, הונג קונג, גואנז'ו, טייפה, פוקט, ג'קרטה – עשרות נמלי תעופה חדשים בסין העממית לבדה – והמגמה נמשכת עד עכשיו, עם טרמינלים חדשים בהאנוי ודנאנג. תוך 20 שנה בלבד כמעט כל עיר מרכזית במזרח הרחוק עברה שדרוג דרמטי של תשתית התעופה שלה. למעשה, אני לא יכול לזכור עיר משמעותית במזרח אסיה שלא עברה שדרוג כזה.

אירופה, שהייתה מבוססת כלכלית יותר, עברה את התהליך הזה בשנות ה-60 ובנתה שורה של שדות חדשים (רומא, פריז, מילאנו) או הרחיבה דרמטית שדות קיימים (אמסטרדם, פרנקפורט, מדריד). כל זה לא נעשה בארה"ב, שם אפילו שער הכניסה העיקרי, נמל התעופה קנדי, לא חובר למערכת הרכבת התחתית.

העתיד שייך למזרח התיכון