"על חברות התעופה לשלם מע"מ על כרטיסי טיסה לא מנוצלים"

בית הדין לצדק של האיחוד האירופי (Court of Justice of the European Union – CJEU) קבע ביום 23.12.2015 כי על חברות תעופה לשלם מס-ערך-מוסף על כרטיסי טיסה שלא היו בשימוש ושאינם ניתנים להחזר.

ההחלטה הינה פרה-רולינג שהתבקש בית הדין ליתן בשני עניינים אשר אוחדו והגיעו לפתחו של בית המשפט המנהלי העליון שבצרפת (Conseil d’ Etat): האחד, מקרה בו הרשויות בצרפת קבעו כי על חברת Air France-KLM לשלם מע"מ בתקופה שמיום 1.4.2000 ועד 31.3.2003, בסכום של 4,066,607 אירו בתוספת ריבית פיגורים בסכום של 1,226,584 אירו, עבור תשלומים שקיבלה חברת התעופה מנוסעים בגין כרטיסי טיסה שלא ניתן להחזירם (non-refundable), ואשר בסופו של דבר לא נעשה בהם שימוש (כלומר, הנוסעים לא הופיעו לטיסה). השני, מקרה בו הרשויות בצרפת קבעו כי על חברת Brit Air (כיום Hop!-Brit Air SAS) לשלם מע"מ בגין התשלום השנתי ששילמה לה חברת Air France במסגרת הסכם זכיינות שבין שתי החברות, בגין מכירת כרטיסים בקווי הטיסה נשוא הסכם הזכיינות, תשלום השווה ל-2% מהמחזור השנתי בקווים אלו.

חברות התעופה טענו כי הסכומים הללו הם למעשה פיצוי ששילמו הנוסעים בגין אי הופעתם לטיסה, להבדיל מתמורה בגין שירותי הטסה של אותם הנוסעים, ולפיכך הסכומים אינם חייבים בתשלום מע"מ.

בית הדין הבהיר, בהחלטתו, כי מס-ערך-מוסף משולם בגין שירותים, אם הסכום ששולם על ידי הנוסעים קשור ישירות לשירות שניתן לזהותו ככזה, והשירות ניתן. מבחינת בית הדין, עצם העובדה כי חברת התעופה העמידה לרשות הנוסעים את האפשרות למתן שירות ההטסה, מספיקה כדי לקבוע כי התשלום חייב במע"מ, גם אם הנוסע החליט בסופו של דבר שלא לנצל את השירות.

יתרה מכך, חובת תשלום המע"מ קמה ברגע קבלת התשלום בגין כרטיס הטיסה, בין אם התשלום הגיע אל חברת התעופה ישירות, בין אם הגיע אל צד שלישי הפועל בשמה ומטעמה של חברת התעופה ובין אם הגיע אל צד שלישי הפועל בשמו שלו אך מטעמה של חברת התעופה. לפיכך, ככל שצד שלישי שכזה מוכר כרטיסי טיסה בשם חברת התעופה, במסגרת הסכם זכיינות, ומשלם לחברת התעופה תשלום שנתי עבור הכרטיסים שהונפקו אך לא נעשה בהם שימוש, הסכום חייב במע"מ משום שמדובר בתמורה בגין אותם כרטיסים.

בית הדין דחה את טענת חברות התעופה, כי מדובר למעשה בפיצוי, וציין כי היות והחברה קיבלה תמורה מלאה עבור הכרטיסים (לרבות המע"מ), והסכום לא הוחזר לנוסעים, החברה כלל לא ניזוקה בפועל.

בסופו של דבר, בית הדין קבע כי על חברות התעופה לשלם מע"מ בגין כרטיסי טיסה שאינם ניתנים להחזר, ושלא נעשה בהם שימוש, בלי קשר לשאלה כיצד התקבל אותו התשלום.

להחלטה זו יש משמעות הנוגעת לדיני הגנת הצרכן. כך למשל, עולה השאלה האם משמעות ההחלטה הינה כי בגין רכיבים בכרטיסי הטיסה, שכן ניתנים להחזר, החברה תוכל לקחת לעצמה את רכיב המע"מ ששולם בגין אותו הכרטיס, כפיצוי על כך שהכרטיס לא נוצל? ככל שהתשובה לכך היא שלילית, איזו משמעות יש להחלטה על מחירי כרטיסי הטיסה ועל אפשרויות הביטול של צרכנים, לגבי אותם כרטיסים?

הפניה להחלטת בית הדין: http://goo.gl/DBI6o0

 *האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.

 ** עו"ד עומר גיא ממשרד עורכי הדין נשיץ, ברנדס, אמיר ושות' מתמחה בדיני תעופה, משפט ימי, סחר בינלאומי וליטיגציה