כיצד מרוויחות חברות התעופה האמריקאיות מכרטיסים לא ממומשים

בכתבתו מתאר סליבן טיסות בתוך ארצות הברית, שמופיעות על מסכי הסוכנים כטיסות מלאות כאשר בפועל חלק ניכר מהמושבים ריקים. המדובר בחלק מהמקרים במה שמוגדר כ-No-Show. חלק מהכרטיסים הללו הם כרטיסים יקרים שרכשו אנשי עסקים וחברות. הם לא מקבלים כסף חזרה אלא שובר לטיסה חלופית בתוקף למספר חודשים עד שנה. לשוברים הללו יש להוסיף במקרים רבים תוספת, אותה דורשת חברת התעופה עבור שימוש בשוברים אלו, כך שהערך שלהם אינו זהה בפועל לערך של הטיסה שלא נוצלה.

אף אחד לא יודע כמה כסף במדויק גורפות חברות התעופה לכיסיהן מכרטיסי טיסה, שלא מומשו או כרטיסים שתוקפם פג. חברות התעופה אינן מחויבות לדווח על כך בדוחותיהן. מומחים מעריכים שמדובר בסכומי עתק.

בכתבה מצוטט כריס אליוט מחבר הספר "Scammed", או בתרגום חופשי לעברית "עבדו עליכם". לדבריו, חברות התעופה האמריקאיות גבו בשנה שעברה שישה מיליארדי דולר רק על חיוב על מזוודות. הוא מוסיף ואומר שזהו רק אלמנט אחד בשרשרת של חיובים, שעולים לצרכן כל שנה כספים רבים. "רק תראו את שיעור תפוסת היתר שחברות התעופה עושות יום על טיסות – בין 10-20% לטיסה, זהו אחוז ה-No Show שהחברות מעריכות שיהיה להן על הטיסות.

פעיל זכויות הצרכנים הידוע ראלף ניידר, מי שהיה בעבר גם מועמד עצמאי לנשיאות ארה"ב עסק בשנה האחרונה במסע צלב אל מול חברות התעופה בניסיון לאמוד כמה כסף חברות התעופה מוציאות באופן עקיף מהצרכנים ובניסיון לשנות את מדניות חברות התעופה בנושאי שצוינו . "מדובר פה במיליארדי דולרים כל שנה. מדוע חברות התעופה נותנות תוקף לשימוש בכרטיס לא מנוצל רק לשנה, כאשר חוק המכר בארה"ב מאפשר ללקוח להשתמש בזיכוי בין 3-6 שנים מיום הרכישה?"

לפני שתחשבו שראלף ניידר נלחם בתחנות רוח ראוי להזכיר שלאחרונה ניהל ניידר מאבק אל מול חברות התעופה וניצח בו. המאבק התמקד בפיצוי המגיע לנוסעים שהורדו מטיסות עקב תפוסת יתר.

ניידר שלח לאחרונה מכתבים לכל חברות התעופה האמריקאיות הגדולות, בו הוא מבקש לדעת כמה מרוויחות חברות אלו מכרטיסי טיסה שלא נוצלו. הוא קיבל תשובות מנומסות אך סרבניות מאיגוד חברות התעופה האמריקאיות שציין בתשובתו שמידע זה הינו סודי ורגיש מבחינה מסחרית.

אין ספק שהמאבק הזה הינו בתחילת דרכו .