בין שמיים וארץ: דיילי ישראייר פותחים את הלב

מבחר טיסות בכל חודש, נוסעים מרחבי הגלובוס, שעות ארוכות על הרגליים וחיוך שמסרב לרדת מהפנים. אלו מהווים רק רשימה חטופה ממאפייני צוות דיילי האוויר של ישראייר. "פספורטניוז" פגש אותם השבוע ושמע מדוע מדובר עבורם בג'וב החלומי בעולם.

"האמת היא כשהייתי צעירה דווקא רציתי להיות רופאה", משחזרת בפתח הראיון השבוע, דבורה גולדין (42), הוותיקה שבחבורה ובין כלל צוות דיילי האוויר של החברה העומד על למעלה מ-60 עובדים, את תחילת דרכה בתחום בימים שקדמו לעלייתה ארצה מבריה"מ לישראל. "כמה קרובי משפחה שלי עבדו אז בשדה התעופה, כך שלמרות ההתלבטויות שלי לגבי מה ארצה לעשות בחיים, נשאבתי ישר אל תוך ניסיונות השכנוע שלהם להצטרף לעבודה שקשורה בעולם התעופה. הם מבחינתם שבו וחזרו על הנימוק לפיו אוכל לראות עולם ולהרחיב אופקים. האמת, בדיעבד אני מודה להם על ההתעקשות הזו. התמכרתי לדיילות כמו הסם הכי חזק שיש, בלי שום רצון להיגמל".

גם דיאנה קונסטנטינסקו (27) רואה בעבודתה סוג של הגשמת חלום. "הגשמתי פנטזיית ילדות", היא מספרת השבוע תוך חשיפת חיוך רחב וסיפור רקע מרתק. "כבר בגיל 6 ההורים שלי שלחו אותי בטיסה לבד למשפחה ברומניה. לאורך כל הטיסה ועד לרכב שהגיע לאסוף אותי מהשדה, ליוותה אותי דיילת באופן צמוד. הוקסמתי מהיחס ומהאווירה שהיא השרתה עליי. משהו בחמימות וביכולת שלה להרגיע ילדה קטנה שמגיעה לארץ זרה לבדה, השפיעה עליי בצורה יוצאת דופן. מאותו רגע, כבר היה לי ברור מה ארצה לעשות כשאהיה גדולה".

שלישי ואחרון הוא מוטי אליאס (29) שמבחינתו חי את הדיילות 24/7. "כאדם שמאוד אוהב לטייל ולהכיר אנשים, מצאתי בדיילות את העבודה המושלמת בעבורי", הוא מבהיר. "תראה לי באיזה עוד תחום אפשר להכיר כל יום אנשים חדשים ויעדים שונים ברחבי העולם. זה משהו שאין לו אח ורע בעיניי".

בכל זאת, מה מייחד את המקצוע שלכם מיתר האוכלוסייה?

גולדין: "אין שגרה. לא מדובר כאן על עבודה של 10 שעות ביום מול מחשב במשרד כשמולך אותם אנשים כל יום. אצלנו לא רק שהנוסעים מתחלפים בכל טיסה אלא גם צוות הדיילים. זה מכניס ריענון למוח".

אליאס: "עד היום רואים בדיילים כמקצוע עם יוקרה ולא בכדי. עם כל ההילה שמסביב, מדובר בתפקיד מאוד סיזיפי שדורש הרבה מאוד יכולות, בעיקר נפשיות. לא כל אחד מסוגל להיסגר שעות ארוכות בתוך מטוס בלי שום יכולת לברוח".

קונסטנטינסקו: "עצם העובדה שאתה יודע איך תתחיל הטיסה, אך אין לך מושג כיצד היא תסתיים ומה יהיו החוויות שיצפו לך על המטוס, הופכת את העבודה הזו להרבה יותר מאתגרת".

יש הטוענים שאתם בסך הכול "מלצרים באוויר".

אליאס: "זאת שאלה מצוינת וחשוב שהקוראים יקבלו עליה תשובה אחת ולתמיד. מעבר לתפיסה של שירות והגשת אוכל ושתייה לנוסעים, הערך המוסף והמהותי של צוות דיילי האוויר מתבטא בפן הבטיחות והעזרה הראשונה. לא אחת קורה לנו שאנחנו צריכים לטפל בנוסע, להגיש סיוע וכמובן טפו טפו טפו לדעת לתפעל את המטוס ופינוי הנוסעים במקרה חלילה של מצב חירום".

גולדין: "קרה לנו כבר כמה פעמים שנזקקנו לתת חמצן לנוסע או לסייע בהגשת עזרה ראשונה ברמה כזאת או אחרת. האחריות עלינו בשמיים כבדה מאוד".

אליאס: "בפועל אנחנו ממלאים כל כך הרבה תפקידים נוספים לצד הגשת המזון, שזה אבסורד שכך מכנים אותנו. כך לדוגמא יצא לי להיות הרבה פעמים גם פסיכולוג. רק השבוע עלה נוסע על טיסה שלנו עם פחד טיסה קיצוני. הוא בכה ורעד. שוחחתי איתו דקות ארוכות בניסיון להרגיע אותו, לפעמים זה מגיע עד לרמה של חיבוקים. המטרה היא ליצור תחושה של נוחות על המטוס ואת זה אנחנו משתדלים לעשות בכל דקה ודקה".

קונסטנטינסקו: "תרשום שאנחנו גם שגרירים. עצם העובדה שאנחנו מייצגים את ישראל אל מול קהל זר ברוב הפעמים, מעניקה משמעות נוספת לתפקיד שלנו. לדעת שהצלחת לשכנע עוד תייר לבלות בעוד אטרקציה או לשמוע אותו מספר טובות על ישראל, מעלה אצלנו אוטומטית את החיוך על הפנים".

בשלב זה הצטרפה אל החבורה יעל אמבר, מנהלת הטיסה או בשפת האספסוף הדיילת הבכירה על המטוס. "אני לא ממש אוהבת את כל ההגדרות הללו", היא מסבירה בפרצוף נבוך. "ישראייר זו משפחה אחת גדולה. אין דבר כזה הירארכיה אצלנו. כולם מכירים את כולם וממלאים את העבודה בצורה שווה. זהו סוד ההצלחה שלנו. חוץ מזה, אנחנו פשוט אוהבים האחד את השני".

אפרופו אהבה, רומנטיקה כפי שמעידה החבורה בהחלט מדברת חזק בכל הקשור לענף. "תקרא לזה אירוניה, אבל אני הכרתי את בעלי על המטוס", מוסיפה אמבר בשחזור נוסטלגי. "עצם העובדה שאתה נמצא מול אנשים במשך שעות ארוכות, יוצרת את החיבור הזה באופן טבעי. מגיעים אלינו הרבה פעמים נוסעים לשוחח עם הצוות. בחלק מן הפעמים זה גם מתפתח מעבר. לי היו רושמים בעיקר פתקים בסוף הטיסה, אבל עזוב אותך אני אולד פאשן".

"דיילות ודיילים הם עם יפה בדרך כלל", מוסיפה גולדין אש למדורה הרומנטית. "מחפשים אותנו הרבה בפייסבוק, שולחים הערות. זה בהחלט מחמיא".

אלא שלצד הרומנטיקה והחיוכים, נאלצים להתמודד צוות הדיילים גם עם לא מעט חוצפה ישראלית, המצריכה מהם אורך רוח, איפוק והקפדה על שירות אדיב לנוסע חרף התנאים. "צריך ללמוד להבליג", מבהירה גולדין תוך כדי שחזור אחד מן המקרים הקיצוניים ביותר שקרו לה במסגרת התפקיד. "אחד הנוסעים פעם אחת צרח עליי שאני רוסייה מטומטמת. יכול להיות שאם היינו ברחוב או בכל מקום אחר הייתי עונה לו, אבל כמי שמכבדת את המקצוע שלי התעלמתי מההערה והמשכתי הלאה. אסור לתת לזה להשפיע עליך".

אלו דברים שקורים לעיתים תכופות?

אמבר: "לאו דווקא חוצפה. במשך התקופה שאנחנו כאן קרו לנו מיליון ואחד דברים, מנוסעת שהקיאה על עצמה והסובבים אותה, אישה מבוגרת שהגיעה אלינו לקבינה עם תחתונים או אישה שהייתה בטוחה שירדו לה המים רגע אחרי ההמראה. באותו רגע אתה חייב לשמור על פאסון, אבל בדיעבד לא הפסקתי לצחוק".

תמשיכו בתחום גם בעתיד?

גולדין: "כמו שאמרתי, אצלי כבר מדובר בהתמכרות. יום יומיים שאני לא על המטוס הוא כמו יום אבל עבורי. אני מרגישה שאני ממש צריכה את ההתרגשות הזו לפני כל טיסה כמו אוויר לנשימה".

אמבר: "הרשה לי לצטט את שלמה ארצי : "הרי היא ציפור שחיה באוויר". זה כבר אומר את הכול".