ביהמ"ש העליון קבע: אל על זכאית לחייב בדמי ביטול בגין כל כרטיס בנפרד

בעידן הטכנולוגי בו אנו חיים, החופשה עליה אנו חולמים נמצאת במרחק של הקלקה על מקשי העכבר. אך מסתבר כי באותה קלות בה ניתן להזמין כרטיסי טיסה דרך האינטרנט, ניתן גם לבטלם. לשם הרתעת הצרכנים משימוש יתר בזכות הביטול, נקבע בחוק הגנת הצרכן כי לחברות התעופה זכות לגבות דמי ביטול, דבר שלעיתים מעורר תרעומת מצד הצרכנים.

כך קרה במקרה של עו"ד ליאור צמח רכש שני כרטיסי טיסה לברלין, עבורו ועבור אשתו, באמצעות אתר האינטרנט של אל על. ואולם, למחרת ההזמנה, ביקש צמח לבטל את ההזמנה מנסיבות אישיות. בעקבות הביטול, החזירה אל על לצמח את כספו, אך ניכתה דמי ביטול עבור כל אחד מהכרטיסים. בעקבות כך הגיש צמח לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד אל-על, בה טען כי החברה הפרה את הוראה בחוק הגנת הצרכן, הקובעת כי כאשר צרכן מבטל עסקת מכר מרחוק משום שהתחרט על קיום העסקה, רשאי העוסק לגבות מהצרכן דמי ביטול בשיעור של 100 שקלים או 5 אחוזים משווי העסקה – לפי השווי הנמוך. לטענתו, אל-על פעלה בניגוד לדין כאשר גבתה דמי ביטול בעבור כל אחד מכרטיסי הטיסה בתוך ההזמנה, ולא בגין העסקה כולה.

מנגד טענה אל-על כי נהגה לפי החוק, שכן כל כרטיס טיסה מהווה עסקה עצמאית לצורך גביית דמי ביטול. התביעה שנדחתה בביהמ"ש המחוזי, הגיעה עד לפתחו של ביהמ"ש העליון שנאלץ להכריע בסוגיה זה מכבר.

בפסק הדין דחה בסופו של יום ביהמ"ש העליון את דרישת התובעים. השופט, אליקים רובינשטיין ציין בנימוק הדחייה של טענת התובעים וקבלת  את עמדתה של אל-על, אשר יוצגה ע"י עורכי הדין, ברק טל וחניטל בלינסון-נבון ממשרד יגאל ארנון ושות', כי הפרשנות הלשונית והן הפרשנות התכליתית של החוק מצדיקות את עמדתה של אל-על. ראשית קבע רובינשטיין כי המונח "צרכן" כולל לא רק את מי שביצע בפועל את העסקה אל מול העוסק, אלא גם את הנוסעים האחרים בתוך ההזמנה.

מעבר לכך, למנוח "חוזה", קבע רובינשטיין ש-"כל כרטיס טיסה הוא חוזה שבגין ביטולו יש לשלם דמי ביטול. כרטיסיהם של הנוסעים האחרים בהזמנה הם חוזים לטובת צד ג'. מכאן, שלפי לשונו של הסעיף, יש לראות בכל כרטיס טיסה חוזה נפרד".

אז בפעם הבאה "שידכם קלה על הדק הביטול", כדאי שתשקלו זאת בשנית (!)

אל על. ביהמ"ש העליון דחה את התביעה כנגדה. צילום: סיון פרג'