יום הולדת עגול: עשור לטרמינל 3

ב-2.11.2004 נפתחו שעריו של טרמינל 3 בנתב"ג, והחל עידן חדש בתעופה הישראלית. גם 10 שנים לתוך פעילותו הענפה, תוך גדילה דרמטית של הפעילות בנתב"ג, מדובר באחד הטרמינלים היעילים, היפים והידידותיים לנוסע שקיימים. עליו באמת אפשר לומר היום:טרמינל 3 הוא גאווה ישראלית.

הדרך לשם, כזכור, הייתה שונה לחלוטין. בתחילת שנות ה-90 הגיע לישראל גל עלייה עצום שהגדיל את האוכלוסייה מ-4 מיליון בני אדם ב-1988 ל-5.5 מיליון בני אדם ב-1994. כתוצאה מהגידול החד באוכלוסייה נוצר לחץ גם על התשתיות התעופתיות, וממשלת רבין נאלצה להכריע בשאלה האם להשאיר את נתב"ג במקומו תוך התאמתו לצרכי האוכלוסייה הגדלה או לבנות נמל תעופה חדש, מאפס?

שרי הממשלה החליטו, כידוע, להשאיר את נתב"ג במקומו וברשות שדות התעופה פנו בהנחיית הממשלה לאחד מפרויקטי התשתית הגדולים בישראל – תכנון טרמינל בינלאומי חדש. כל היוצאים והנכנסים לישראל עשו זאת עד 2004 בטרמינל 1, בניין שהחל כמסוף בריטי קטן בשנת 1937 והורחב והורחב עד שהבניין המקורי נבלע בהרחבה, וההרחבה (של שנות ה-60) נבלעה בהרחבה נוספת (של שנות ה-70). כך, טלאי על טלאי, שיטה ישראלית לא מקורית, התנהלה התעופה האזרחית במשך עשורים.

בשנות ה-90 היה ברור שהוא לא יכול להחזיק יותר: דלפקי הצ'ק אין – בעידן שלפני האינטרנט והגבלת הכבודה – קרסו תחת העומס, בקיץ התור לצ'ק אין היה יכול לצאת מהדלתות ובקומה של הדיוטי פרי, שם הנוסעים היו יורדים לאוטובוסים למטוסים, לא היה מספיק מקומות ישיבה בקיץ ובחגים. הלחץ של טרמינל 1 הלך והחמיר משנה לשנה, כשנוסעים נכנסים היו יכולים להמתין גם שעה ויותר בביקורת הדרכונים, וזאת בזמן שהטרמינל החדש התקדם בקושי, והדבר היחיד שהושלם עד כניסת המילניום החדש היו השלטים של החברות הקבלניות שנראו היטב מכביש 1.

בניגוד למה שזוכרים, עיקר העיכוב בבניית הטרמינל החדש, שבמשך עשור כולם כינו 'נתב"ג 2000', דווקא הגיע מבית המשפט. דיונים ארוכים (ומיותרים) מצד השכנים של נתב"ג שרצו לסחוט קצת את הלימון עם פיצויים מהמדינה (בזמן שהמסלולים כלל לא שונו ולא היה הבדל ברעש לפני הטרמינל או אחריו) הביאו לדחייה של ארבע שנים בעבודות, שהחלו רק ב-1999. ה"מזל" היה שעם פרוץ האינתיפאדה השנייה בסוף 2000, מספר התיירים והנוסעים הישראלים ירד דרמטית, והשיא של 9.3 מיליון נוסעים בשנה שנקבע ב-2000 לא חזר על עצמו עד 2006. כך, טרמינל 1 יכל להתמודד גם עם העיכוב בבניית הטרמינל החדש.

למעשה, הטרמינל קיבל את שמו בגלל העיכובים. השם טרמינל 3 נבחר בין השאר כי כך הפרויקט מותג כהרחבה של הנמל הקיים, ולא כאילו נבנתה תשתית תעופתית חדשה מאפס, כשברור שזה היה המקרה –הרי טרמינל 3 גדול פי 2.5 מטרמינלים 1 ו-2 ביחד.

במהלך שנות העיכוב שלו נתב"ג 2000 הפך שם קוד לסחבת ישראלית, לבירוקרטיה מיותרת, לרשות ממשלתית שלא מתפקדת, לבזבוז כספים מיותר. העיתונות כיסחה את הפרויקט וליבתה את הביקורת של הציבור, שהמשיך לטוס לחו"ל מטרמינל 1 העתיק גם בשנים האיומות שהטרור היכה בישראל בכל פינה.

אך כמה שההמתנה השתלמה. כשראש הממשלה אריאל שרון פתח את הטרמינל בסוף 2004 אפילו הציניקנים הגדולים ביותר נאלמו דום מול המבנה, שעוצב בצורה כל כך פרקטית ונוחה מצד אחד, וכל כך ישראלית מצד שני. גם בזמני העומס הגדולים ביותר, הטרמינל מתמודד בהצלחה עם גדודי הנוסעים, שעוברים בנוחות וביעילות, בהשוואה לשדות מקבילים בעולם, את הדרך למטוס.

בכל השוואה בינלאומית יוצא שטרמינל 3 מטפל בטיסות יוצאות ונכנסות במהירות גדולה יותר מטרמינלים בגודל דומה, ונדמה שרשות שדות התעופה הצליחה למצוא את הנוסחה שמשלבת בין ארגון ממשלתי גדול עם ועד עובדים חזק מצד אחד, שנותן שירות יעיל ואמין כמעט תמיד מצד שני. במרס השנה, עם בורדינג באינטרנט וכבודת יד שברתי שיא: 14 דקות מהרגע שהגעתי לטיסה בינלאומית עד שעברתי לצד האווירי. במקומות אחרים יכולים רק לחלום על זמנים כאלה. נוסע נכנס, גם עם כבודה, יכול לצאת מהטרמינל פחות מ-15 דקות אחרי הנחיתה. אם אין לו כבודה ויש לו כרטיס ביומטרי אפשר להיות בחוץ גם תוך 5 דקות מהרגע שיוצאים מהדלת של המטוס.

במלאת עשור לטרמינל, הוא הצליח להתמודד כמעט בלי שהרגשנו עם גידול דרמטי מ-8 מיליון נוסעים ב-2004 ל-14.5 מיליון ב-2014. עם ההרחבה המתקרבת של זרועות A ו-E, עמדות הבידוק העצמאיות שמורידות עומס מדלפקי הצ'ק אין ומעבר הטיסות הזולות לטרמינל 1, נראה כי הטרמינלים הנוכחיים בנתב"ג יוכלו להתמודד עוד שנים רבות עם תנועת הנוסעים בישראל כך ש-20 שנים מאז תחילת פרויקט נתב"ג 2000 אין ספק שבשורה התחתונה, הפרויקט הצליח.

חלק מהנוסעים הנוחתים בנמל התעופה החדש של אתונה, שנפתח ב-2001, שמים לב שאין בטרמינל שנבנה מאפס שום דבר יווני. הוא נראה כמו כל נמל תעופה אמריקאי בגודל בינוני, רק עם שלטים בשפה נוספת. מי שנוחת בטרמינל 3 לא יכול לטעות ביעד שלו – הצבע של הקירות, הפסיפסים, העתיקות, הכל מראה שמדובר בשער הכניסה של ארץ ישראל ולא שום מקום אחר.

עם ישראליות בולטת ויעילות שאין חולקים עליה טרמינל 3 הוא אחד הפרויקטים המוצלחים בארץ, ואחרי רק עשור לפעילותו נדמה כי הוא היה איתנו תמיד. לא להאמין שעד סוף 2004 היינו עולים ויורדים ממטוסים באוטובוסים ועומדים בתורי ענק בביקורת הדרכונים.