אוזבקיסטן: מסע לבוכרה

בית כנסת עתיק וקהילה יהודית שפעילה עד היום, הן שתי סיבות מצוינות לבקר בבוכרה, אחת הערים העתיקות על דרך המשי באוזבקיסטן שבמרכז אסיה. מה עוד יש לראות בעיר היפה שהכובש הגדול ג'ינג'יס חאן לא עמד בפניה?

בחיי שאני לא מבינה את אלה שנוסעים כל שנה לאותו יעד. העולם גדול והחיים קצרים, אז למה להיות מקובעים על אותו ז'אנר? מחקרים מראים שהעולם מתחלק לשניים: לאלה שחוזרים לנפוש כל שנה באותו יעד ולאלה שמגוונים. וגיוון באירופה הקלאסית, זה ממש לא נחשב. גיוון אמיתי זה לנסוע לאוזבקיסטן. יש הרבה מה לראות במדינה המוסלמית. נתמקד בבוכרה. בעיר חיים כיום כ-500 יהודים מתוך כ-8,000 באוזבקיסטן כולה. מרבית יהודי אוזבקיסטן היגרו בתקופת השלטון הסובייטי לארה"ב ולישראל. באוזבקיסטן יש כיום 11 בתי כנסת, והפעילים שבהם נמצאים בבוכרה ובטשקנט. הרב אברהם יצחקוב, ראש הקהילה היהודית של בוכרה והחזן של בית הכנסת העתיק בעיר, בן 420 שנה, מספר על דו-קיום בין היהודים והמוסלמים ועל אפס גילויי אנטישמיות. "אנחנו מעריכים ומרוצים מהחיים שלנו בבוכרה". לדבריו, מדינת ישראל לא מסייעת לקהילה היהודית בשימור בית הכנסת העתיק שסדקים פוערים את קירותיו, וכי הישועה באה מתרומות של תיירים. כשפצח במזמור תנכ"י כלשהו – דמעתי. אין מה לעשות. בית כנסת עתיק במדינה רחוקה, פורט על משהו. הנקודה היהודית היא רק סיבה מצוינת אחת לבקר בבוכרה. סיבה שנייה, היא האדריכלות האיסלמית המונומנטלית העוצמתית. אחד המונומנטים המרשימים הוא Poi kalyan מהמאה ה-12. האגדה מספרת שכשג'ינג'יס חאן, שליטה הכל יכול של האימפריה המונגולית, שכבש את בוכרה ב-1220, עמד ליד המינרט האמור, רוח העיפה את כובעו מעל ראשו. כשהתכופף להרימו אמר: "אני שהכנעתי ארצות וכולם כרעו ברך לפני, אני כורע ברך לפני המינרט הזה", והורה לא להרוס אותו. מזל, כי המינרט הזה, בדומה לאחרים באוזבקיסטן, מעורר גם יראה (עד המאה ה-19 נהגו להשליך מהם פושעים אל מותם) וגם כבוד (מונומנטים מרשימים המתנשאים לגובה עשרות מטרים. גובהו של Poi kalyan כ-50 מטרים). למעשה, כל העיר העתיקה של בוכרה מעוררת השתאות, ולא בכדי הוכרה ע"י אונסק"ו. סמוך למינרט המדובר, יש מסגד מהמאה ה-16 שפעיל עד היום (מאכלס 12 אלף מתפללים בחגים) ומדרסה עם חצר פנימית מרשימה. מונומנט מרהיב נוסף שכדאי לדגום בבוכרה, הוא ארמון הקיץ של האמיר האחרון של אוזבקיסטן המעוטר ויטראז'ים ותבליטי קיר מוזהבים שהפך ב-1927 למוזיאון ע"י הסובייטים. אוש פלוב צילום: אדי גרלד אוש-פלוב ונקניק סוס התפריט בכל המסעדות בערים המרכזיות והמתויירות: סמרקנד, בוכרה, חיווה וטשקנט, הוא אותה גברת בשינוי אדרת. תמיד אבל תמיד, קודם מוגשים כמנת פתיחה – סלסילת לחמים אוזבקיים עגולים מעולים, מגוון סלטים (סלק, כרוב), ירקות טריים (עגבניות מלפפונים, כוסברה, פטרוזיליה, צנון, פלפל חריף) וקומקום תה; כמנת ביניים – מרק אורז עם קציצות או חתיכות בשר כבש; וכמנה עיקרית – מגוון שיפודי כבש-בקר-דג או התבשיל המסורתי אוש-פלוב (osh-plov). האחרון הוא מעדן אוזבקי (ומרכז אסייתי) המבוסס על אורז, גזר כתום או צהוב (תלוי באזור), חתיכות בשר ושומן כבש ולפעמים בשר בקר, צימוקים (לא תמיד) וגרגירי חומוס – היסטרי. במסעדת chayxana chinar בבוכרה, אכלנו את הגרסה הכי מוצלחת שלו תמורת 61 אלף סום (כ-7.5 דולר לקערה ענקית). איפה לישון? המלונות בעיר העתיקה של בוכרה הם מלונות בוטיק קטנים נוטפים אופי. אחד כזה הוא מלון Lyabi House שנפתח ב-1996, סמוך ל-ליאבי חאוז – כיכר עתיקה עם בריכה גדולה אותה סובבים מבנים היסטוריים מרשימים ומסעדות. במבנה ששימש כבית משפחה מהמאה ה-19, יש 38 חדרים פשוטים ונעימים הפונים בחלקם לפטיו אוריינטלי מהמם. אולם, השוס של המלון הזה, שעבר ועדיין עובר שיפוץ, טמון בחדר האוכל האינטימי שכתליו מחופים ציורי ותבליטי קיר צבעוניים מדהימים. חוץ מבעיית מים פושרים במקלחת, המלון הזה, שנמצא במרחק הליכה ממסעדות ומהשוק, מקבל דוז פואה. כמה עולה? 60 דולר לאדם ללילה על בסיס ארוחת בוקר ו-75 דולר לזוג.   לקריאת כתבות נוספות ממגזין "סובב עולם 2019" של פספורט - הקליק/י כאן