גם אתם בדרך לקטאר למונדיאל? כך חווינו את עיר הבירה המרתקת-דוחא

מטוס של חברת התעופה הירדנית, רויאל ג'ורדניאן, ממריא מתל-אביב דרך עמאן, בירת ירדן, מעל שמי סעודיה בדרכו לדוחא, בירת קטאר שבמפרץ הפרסי. בסיפון, משלחת ישראלית בראשותו של רוני מילוא, אז, אי שם בתחילת המילניום, השר לשיתוף פעולה אזורי (כן, פעם היה כזה טייטל). המשלחת עשתה את דרכה בטיסה מיוחדת לוועידה של ארגון הסחר העולמי, שהתכנסה באותם ימים בנסיכות הנפט ובין חבריה נמנו נציגי המשרד לשיתוף פעולה אזורי, משרד החוץ, משרד התמ"ס (כיום משרד הכלכלה והתעשייה), משרד החקלאות, אבטחת אישים, עיתונאים ואנוכי, אז, כתבת תעשייה של העיתון הכלכלי גלובס. זמן קצר לאחר שהמטוס נכנס לשטחה האווירי של סעודיה, ההתרגשות, שגם כך הייתה בשמיים, פילחה את האטמוספירה כשפקח טיסה סעודי במגדל פיקוח למטה על אדמת סעודיה, דיבר אלינו דרך הרמקול. הוא אמר באנגלית רהוטה שהוא יודע שבמטוס יש שר ישראלי בראש משלחת ישראלית, ושזה כבוד גדול עבורו ו-welcome. זה לא נשמע כזה מרגש ומיוחד. אבל, תאמינו לי, אז, כאמור אי שם בתחילת המילניום, זה היה שוס רציני. ההתרגשות הייתה וואו, עד שנחתנו בשדה התעופה ודילגנו על ביקורת דרכונים. החלום שתהיה לי סטמפה בדרכון של נסיכות נוצצת מהמפרץ הפרסי - נגוז. מי יאמין לי עכשיו (בעידן הקרח שלפני הפייסוש והאינסטוש) שהייתי בקטאר? ממש החלום ושברו. מצד שני, חותמת בדרכון ישראלי של מדינה ערבית שלישראל אין עמה יחסים רשמיים או גלויים וחלה עליה אזהרת מסע, זו גם בעיה. וכך, בלי חותמת בדרכון ובעזרת אללה, ראיתי את דוחא. מאז חלפו להן לא מעט שנים, והדוחא שאני ראיתי אז, היא בוודאי לא הדוחא של היום. המודרניזציה והרים של כסף, בכל זאת עושים את שלהם. על פי פרסומים זרים (תמיד רציתי לכתוב את זה), יש שם היום הרבה יותר גורדי שחקים סטייל מנהטן, קניונים סטייל לאס וגאס, מלונות יוקרה, מוזיאונים ואומנות בתקציבים לא פרופורציונליים, מכוניות יוקרה, למבורגיני ושות' וכל מה שהרבה מאוד כסף יכול לקנות. מצד שני, זו עדיין מדינה דתית ושמרנית מאוד. אז וגם היום, יש מסגדים בכל מקום, הגברים לובשים גלביות לבנות צחורות והנשים עוטות ניקאב - רעלה שחורה שמשאירה מהאישה רק קצת עיניים שלרוב מאופרות בעיפרון שחור. דוחא, קטאר. צילום: Shutterstock קניונים במעט זמן שהיה לנו בין הפאנלים השונים בוועידה הכלכלית, יצאנו לתפוס קצת דוחא, כשבעקבותינו אנשי המודיעין הקטארי, או מי שזה לא יהיה. עוקבים אחרי כל צעד ושעל שלנו מתוך דאגה לשלומנו. אם כי, לרגע לא חשנו פחד או איום להסתובב ברחוב. יודעי דבר טוענים שזה המצב גם היום בקטאר, על אף היותה מדינה תומכת טרור. ולאן הולכים במזג האוויר המדברי היוקד של קטאר (50 מעלות בצל שאיננו)? לקניון ממוזג, כמובן. ועוד איזה קניון: רחב ידיים, מפואר, עם כל המותגים הבינלאומיים הנחשבים ועם מוזיקה מערבית ברקע, המושתקת רק כשהמואזין משמיע קול. אז, כמו היום, המוכרות בחנויות הן זרות. בעיקר אסייתיות. ככלל, בקטאר חיים כיום יותר מהגרי עבודה מאשר בני המקום: כ-2 מיליון לעומת כ-300 אלף בלבד. כשיש כסף כמו חול, לגמרי לגיטימי שאחרים יעבדו במקומך ובשבילך. ובחזרה לקניון. קניונים, היו והם עדיין, הבילוי היומיומי המרכזי בבירה המאכלסת קניונים גדולים. יש להם אפילו קניון עם נחל מלאכותי, שבו אפשר לשוט עם גונדולות בין החנויות. אחת השאלות שמאוד העסיקה אותי אז תוך כדי שיטוט בקניון, היא בשביל מה לעזאזל כל כך הרבה קניונים וחנויות אופנה מערביות אם כולם פה ממילא מסתובבים עם גלביות ורעלות? קטארית מקומית הסבירה שהנשים הקטאריות הן פאשניסטיות רציניות. הן קונות ואחר כך עושות שואו-אוף עם גרדרובה סופר עדכנית וצבעונית במפגשים חברתיים סגורים בבתים. שם, כך סיפרה, הן מסירות את הגלביות והרעלות השחורות וחושפות את ההוט קוטור. קניון וילאג'ו, דוחא, קטאר. צילום: Shutterstock סופרמרקטים מעמולים מייד אין סעודיה, היו המעדן הראשון שהתפתיתי לרכוש באחד הסופרמרקטים השופעים בדוחא. גם כאן, כמו בכל מדינה אחרת בעולם, מעניין להיכנס לסופרמרקט ולגלות את שעל מדפיו, ויש הרבה ובשפע מוצרים מתוצרת מקומית ומיובאת. סופרמרקט בדוחא, קטאר. צילום: Shutterstock מוזיאונים בעולם האומנות הבינלאומי, הנסיכה הקטארית, שייחה אל מיאסה בנת חאמד בן חליפה אל ת'אני, היא המלכה האם. למה? בגלל סכומי הכסף האסטרונומיים שהיא משקיעה ברכישת אומנות במטרה להפוך את ארצה למעצמת אומנות. קטאר מתהדרת כיום במספר מוזיאונים שומטי לסת דוגמת המוזיאון לאמנות איסלאמית מהמאה ה-7 ועד ימינו שנפתח ב-2008 בתכנונו של איי־אם פיי, האדריכל הסיני הנודע החתום על עיצוב פירמידת הלובר בפריז; המוזיאון הערבי לאמנות מודרנית שנפתח בדוחא ב-2010 והמוזיאון הלאומי החדש של קטאר שתוכנן ע"י אדריכל העל, ז'אן נובל. המוזיאון הלאומי, קטאר. צילום: Shutterstock פלאפל בשוק להיות במדינה ערבית ולא לאכול פלאפל, זה כמו להיות בפריז ולשמור נגיעה מ-מקרון. העוגייה, לא ראש הממשלה, עמנואל מקרון. אז כן, אכלתי שם פלאפל שהרגיש בדיוק כמו פלאפל שלנו. את הפלאפל הזה אכלנו ב-סוק ואקיף, השוק העתיק של קטאר. בשוק הענק הזה יש בעצם הכל: הרבה מאוד חנויות קטנות עם כל סחורה שתעלו על דעתכם: החל מחנויות בדים ועד חנויות תבלינים וזהב. יש גם הרבה מסעדות, בתי קפה עם נרגילות ועוד. פלאפל בדוחא, קטאר. צילום: Shutterstock מה עוד לראות ולעשות בקאטר? הקליקו כאן וגלו 10 מקומות שחובה לראות בדוחא הבירה

אל תפספסו

לא רק ציריך: הצצה לערים המדהימות בשווייץ

הכתבה הבאה במדור

אשת טורס תחדל משימוש בביטוי "הדקה התשעים" ו/או "הדקה ה- 90"