שדה דב: האם הסגירה היא "מכת מוות" לתיירות באילת או הזדמנות לשינוי?

אין בכוונתי לדון בסוגיה האם נכון או לא נכון היה לסגור את שדה דב, בעיקר משום שכמו לרובנו אין בידי את מכלול הנתונים והטיעונים בעד ונגד, מה גם שבשלב הנ"ל סוגיה זו כבר אינה רלוונטית. כעת נדרש לבחון עד כמה תשפיע סגירת השדה על תנועת התיירות לאילת ומה ניתן לעשות על מנת שהיא לא תיפגע. משמעות סגירת שדה התעופה היא מול שלושה קהלי יעד עיקריים: תושבי אילת עצמם אשר לפחות עבור חלקם הנגישות והנוחות נפגעו במידה מסוימת. תיירות נכנסת של תיירים מחו"ל, שמבחינתם אין ולא היתה מעולם לשדה דב השפעה או משמעות ממשית מאחר שהם נוחתים באילת בטיסות ישירות מחו"ל, ורק מעטים מהם מתחברים לטיסות המשך מנתב"ג. קהל היעד השלישי והמושפע ביותר הוא תיירות הפנים, אנו הישראלים. כל שינוי מהמוכר מעורר חשש טבעי המלווה לעיתים בתחושת חוסר אונים וכן בתהליך הסתגלות לתנאים ולמוצר החדשים. מכאן שהזעקה הראשונית מובנת ולגיטימית, אך בבחינה ארוכת טווח נראה כי כמו באין-ספור מקרים דומים בעבר גם ברחבי העולם, תהליך ההסתגלות ויצירת החלופות יהיה מהיר ביותר. גם מהיבט תיירות הפנים, שדה דב שירת בעיקר את תושבי תל אביב וגוש דן, בעוד שלרוב באי אילת היה נוח ונגיש יותר דווקא להגיע לנתב"ג ולחסוך את הצורך בכניסה מורכבת ופקוקה לתוך תל אביב. המעבר לשדות תעופה חדישים, עם קיבולת ומערך שירותים מתאים לימינו, הוא מחויב המציאות, בהנחה שבראיה אסטרטגית אנו אכן מכוונים לקפיצת מדרגה ממשית. כיום, עם פתיחתו של שדה תעופה רמון, נוצרה לראשונה הזדמנות לממש זאת, בעיקר בכל האמור לתנועת תיירות נכנסת לאילת ולאזור. זו הזדמנות להפוך את אילת מעיר קיט מקומית לריזורט תיירות בינ"ל, לשנות את תמהיל המבקרים בעיר באופן שבממוצע שנתי יכלול לפחות 30% תיירים מחו"ל ובנקודות מסוימות, בעיקר בחורף, אף הרבה מעבר לכך. כך תוכל אילת להפוך לאתר בינ"ל מוכר כפי שהיה בשנות ה-90, אז נחתו בה למעלה מ-40 טיסות שכר שבועיות מלאות בנופשים שהגיעו אליה לשהות ארוכה של שבוע. שינוי תמהיל זה הכרחי לעדכון ולרענון תדמיתה של העיר ושל מוצרי התיירות שהיא מציעה. הנגישות העכשווית להגדלה משמעותית של התיירות הנכנסת היא קריטית למיתוגה, לתדמיתה ולתפיסת איכותו של מוצר התיירות באילת. כך תתאפשר אטרקטיביות מחודשת לא רק בזירה הבינ"ל אלא גם מול קהל היעד הישראלי שבעיניו העיר התיישנה ואיבדה מתחושת 'החו"ל' שאפיינה אותה בעבר. האתגר של אילת ופרנסיה אינו תלוי בקיומו או באי-קיומו של שדה דב, כפי שניסו לצייר, אלא ביכולת למנף את החידושים והשינויים האמורים, דווקא ובעיקר לאחר סגירת שדות התעופה העירוניים המיושנים בת"א ובאילת עצמה, וכן ביכולת לייצר הליך מובנה של בנייה והתחדשות התשתיות הפיזיות במקביל לגיבוש ותפעול תכנים ועוגני משיכה מגוונים שיעבו ויעשירו את חווית התייר. ניתן לעשות זאת תוך מימוש יתרונותיה היחסיים של אילת כריזורט אורבני עם עורף של מוצר מדברי מרתק, במקביל למתן מענה גמיש ויצירתי לתמחור המוצר, בעיקר רכיבי הלינה והאטרקציות, במונחי תמחור ישירים לצרכן ולא פחות חשוב- במונחי "תמורה לכסף". כל אלו יאפשרו לאילת להיות תחרותית מול מגוון אתרי תיירות בעולם, שהיום הם נגישים מתמיד הן לתייר הבינ"ל והן לתייר הישראלי. ההיתלות וההיאחזות בסגירת שדה דב כתירוץ לירידה בתיירות הפנים אינה רלוונטית ואינה אמיתית. ירידה זו החלה קודם לכן ואינה קשורה כלל לסוגיית השדה. היא נובעת ממכלול סיבות, שקצרה היריעה מלפרטן, רובן נעוצות בין היתר בהליך שחיקה פיזי ותדמיתי מתמשך של המוצר האילתי בעיני הצרכן הישראלי. הפתרון מצוי דווקא בהזדמנות שנוצרה לביצוע קפיצת מדרגה ממשית במוצר התיירות באילת, החל משדות התעופה וכלה במכלול היבטים שחלקם פורטו לעיל. יהיה זה נכון מצד המדינה, עיריית אילת ופרנסיה, לא להיכנס למאבקים סיזיפיים מינוריים, מה גם שלעיתים נדרשים סיוע ופתרונות טקטיים ממוקדים, אלא לחשוב, לתכנן, לדחוף ולהוציא לפועל בראייה מערכתית ארוכת טווח תכנית לאומית משולבת שלא רק תחזיר את קרנה של העיר אלא אף תביא לשדרוגה "והמצאתה מחדש" כאתר תיירות בינ"ל מוביל. הכותב הוא מרצה למיתוג ושיווק תיירות באוניברסיטת בן- גוריון שבנגב ומשמש כיועץ מומחה לניהול תיירות ושיווק בינ"ל. לשעבר סמנכ"ל בכיר וראש מינהל השיווק במשרד התיירות ומנהל לשכות התיירות באירופה ובצפו"א.  

אל תפספסו

המחברת האישית של הנווט הנעדר רון ארד: "אני לא מפוזר. מתי תבינו. אתם פשוט לא מבינים את הסדר שלי"

הכתבה הבאה במדור

כמה כסף הישראלים הוציאו ביום הבחירות המקומיות?