תיירים חד-יומיים: טוב או רע לישראל?

  במשך שנים מתנהל דיון מקצועי באשר לתופעת התיירות היומית. כמו בהיבטים רבים בתחום התיירות, אין אמת אחת, והמרחב אינו "שחור או לבן". על פי ארגון התיירות העולמי, ה-WTO, תיירות מוגדרת כשהייה של אדם ביעד מעל ל-24 שעות כולל לינה. ביקורים קצרים מכך מקוטלגים כביקורי יום, ולמעשה אינם נכללים סטטיסטית בספירת התיירים הנכנסים ליעד אלא בסטטיסטיקה נפרדת תחת הכותרת "מבקרים". בעולם יש יעדים הנחשבים ומאופיינים כיעדי מעבר שאליהם מגיעים מבקרים רבים למשך שהות קצר. יעדים אחרים, בעיקר המבודדים יותר, מתאפיינים במשך שהות ארוך של הבאים בשעריהם. ישראל, מעצם היותה יעד קצה שאיננו צומת אווירי (HUB), אופיינה לרב בתיירות ממשית המגיעה ושוהה לאורך זמן. עם זאת, ב-20 השנים האחרונות חלו תמורות אשר פיתחו את ממד ביקורי היום, בראשן פתיחת המעברים היבשתיים בין ישראל לירדן ומצרים, עגינת ספינות שיוט (קרוזים) וריבוי אפשרויות טיסה מיעדים קרובים באגן הים התיכון. כל אלו, במקביל להתפתחות שווקים חדשים בעיקר מרוסיה וממדינות מזרח ומרכז אירופה, הרחיבו משמעותית את מגמת ביקורי היום עד לשיא של למעלה מ-600,000 מבקרי יום בשנת 2013, אשר היוו קרוב ל- 20% מכלל הנכנסים בשערי ישראל בשנה זו. בשנים האחרונות הייתה ירידה משמעותית בתופעה מסיבות שונות, אך לאחרונה, במקביל לגידול בתיירות, היא מתרחבת שוב, הפעם בעיקר בשל צמיחה מחודשת של תיירות הקרוזים. ביקורי היום כשלעצמם אינם "רעים", אם כי ברור שהיקף ההכנסות ממבקר יומי, העומד בממוצע על כ-200 דולר, נמוך בהרבה מההכנסה הממוצעת מתייר שכיום עומדת על כ-1,500 דולר. לתופעה היבטים חיוביים ושליליים כאחד. בפן התשתיות התיירותיות והציבוריות, גורמים לעיתים תיירי היום לצווארי בקבוק המעמיסים משמעותית על אתרי התיירות, ולעיתים אף מביאים לחריגה בסף הקיבולת התשתיתית. הדבר בא לידי ביטוי במחסור באמצעי שינוע ובעיקר בעומס באתרים ובאזורים נבחרים, אגן העיר העתיקה וכנסיית הקבר כמשל, ובכך פוגעים בחוויית התייר, לא רק של מבקר היום אלא גם של התייר "הרגיל" המבקר באתר באותו הזמן. תופעה זו מאפיינת בעיקר את מבקרי הקרוזים אשר מתנקזים בעשרות אוטובוסים בו זמנית במסלולים קבועים. הפן הנוסף הוא הפן השיווקי, שעליו ניטש כבר שנים ויכוח. המצדדים סבורים כי ביקור יום מהווה כלי שיווקי, מעין פרומו, טעימה וסיור היכרות המגרים את סקרנות הלקוח ובהמשך יגרמו לו להגיע כתייר לשהות ארוכה. המתנגדים טוענים כי מבקרי היום, ברובם, "סימנו וי" על ביקור בישראל / ארץ הקודש ולמעשה הרצון של התייר לביקור ממשי וארוך ביעד "בוזבז" על ביקור יומי. מורכב ככל שיהיה, אין לוויכוח מקצועי זו מסקנה ברורה או "אמת אחת". סביר כי בהתפלגות הגיונית שתי המגמות המתוארות נכונות חלקית. בתוך כך ברור כי קבוצות אינטרסים לגיטימיות שונות בתוך תעשיית התיירות יצדדו בדעות שונות בבואן לבחון תופעה זו. המסיעים ומורי הדרך, לדוגמה, יהיו בעד ואילו המלונאים, אשר לא רואים רווח כלשהו ממבקרי היום, יתנגדו לה. בתקופות מסוימות התקיימו דיונים בדבר האפשרות להטיל מס על מבקרי יום וע"י כך להגדיל את הרווח מבואם ולווסת את מספרם, בדומה ליעדי תיירות כגון פטרה שבירדן. לתופעת ביקורי היום משמעויות והשלכות רבות המשפיעות באופן משתנה על תעשיית התיירות ותשתיותיה. אני סבור כי בשוק חופשי אין ולא צריכה להיות לנו שליטה על משתני תיירות שכאלו. רכיב מבקרי היום הוא חשוב וחלק בלתי נפרד מהרכב תנועת התיירות בכללותה. באזורים מסוימים בישראל הוא מהווה היקף תיירות ממשי ומובהק התורם לכלכלה המקומית של האזור. האתגר העיקרי הוא ויסות ויצירת תמהיל נכון וסביר של ביקורי היום בתוך "עוגת" התיירות הכוללת, וניהולה המיטבי של תנועת תיירות זו באופן שתביא לפגיעה מינימלית בתשתיות תיירותיות ובחוויית התייר, הן של מבקר היום עצמו והן של התייר שהגיע לשהות ארוכה יותר.     הכותב הוא מרצה למיתוג ושיווק תיירות באוניברסיטת בן- גוריון שבנגב ומשמש כיועץ מומחה לניהול תיירות ושיווק בינ"ל. לשעבר סמנכ"ל בכיר וראש מינהל השיווק במשרד התיירות ומנהל לשכות התיירות באירופה ובצפו"א.