דב קלמן, מנכ"ל נויה הולידייס בראיון בלעדי וייחודי

"היי אבי, על אף השבת אשמח לשוחח איתך. דב ."

זה המסרון, ששלח דב קלמן ב-3.3 בשעות הבוקר אל אבי סמנון, הבעלים של מגה תיירות. המסרון הזה הוביל לאחר חודשיים וחצי לחתימת חוזה בין שתי החברות, כאשר במקום נויה תיירות קמה חברה חדשה, נויה הולידייס, בה שותפים קלמן וסמנון, שלמעשה קנה 50% מהפעילות של נויה תיירות.

סמנון חזר, לאחר ההודעה שהשאיר לו קלמן בתוך רבע שעה. השניים קבעו פגישה, ולאחר כמה ימים הגיעו לסיכום המתווה. החלפת הניירות והמו"מ של עורכי הדין נמשכו עוד כמה חודשים עד לחתימה הסופית בסוף השבוע שעבר.

סמנון למעשה הוא התחליף לקשרי תעופה. כזכור בחודש דצמבר הודיעו בחגיגיות קשרי תעופה ונויה על חתימת הסכם, לפיו קשרי תעופה רוכשת מנויה 50%, אך באמצע חודש מרס ההסכם בוטל. למעשה, כאשר קלמן כתב את

המסרון לסמנון, ההסכם עוד לא בוטל רשמית, אך הוא הבין שזה מה שהולך לקרות והכין אופציה.

קלמן, 52, נולד וגדל בהולנד. סיפור חייו היה יכול לפרנס סרט הוליוודי. קלמן עשה במשך כל חייו מה שמצא לנכון, מהלכים שלרבים לא היה אומץ לעשות כמותם.

זה לא רק ההחלטה להפוך להיות עצמאי, או ההחלטה לעלות לישראל ממניעים ציונים, או ההחלטה לצאת רשמית מהארון, לעזוב את אשתו, אם שלושת ילדיו , ולפני שלוש שנים להתחתן עם בן הזוג, שרון תובל, שבין השאר גם מנהל כיום את לשכת התיירות התאילנדית, לאחר שדב הדביק אותו באהבה למדינה הזו.

בראיון מיוחד ל'פספורט' מדבר קלמן בפתיחות על הכל, ראיון מרתק ולא שגרתי בענף התיירות.

דב, למה בחרת דווקא באבי סמנון?
"זה היה בשבת. אני לא יודע איך, אך התחלתי להריץ שמות ואפשרויות בראש ופתאום הוא צץ לי. לא היינו בקשר אולי 20 שנה. הכרנו קצת מימי קשרי תעופה, כאשר הוא היה לקוח".

איך בנויה החברה החדשה?
"הוקמה חברה חדשה, בה יש שני בעלים, מגה ודב קלמן. החברה הזו היא נויה הולידייס, שממשיכה לעסוק באותם תחומים, שנויה תיירות עסקה בהם בעבר, משפחות ונופש טרופי. נויה תיירות מפסיקה לפעול, ותהיה תחת השם נויה הולידייס, כשאבי סמנון רכש 50% ממניות נויה. נויה נשארת עם העובדים והמנכ"ל שלה יחד עם המוצרים שלה וכנ"ל לגבי מגה. החיבור הוא אסטרטגי. הרעיון ליצור גוף שיידע לתת פתרון תיירותי לכל משפחה במאורגן או ב-F.I.T. הרעיון ליצור פלטפורמה אחת, שיש לה פתרון לכל משפחה. יש כאלה שמעדיפות מאורגן וכאלה שמעדיפות עצמאות. שני הגופים האלה ביחד רוכשים מוצרים בקרקע או בתעופה, ביחד ייצרו תוכנית שיווקיתו הן מול הסוכנים והן מול הקהל הרחב, ייצרו מותג של פתרון משפחתי כולל".

לא תהיה בצורה כזו תחרות עם מגה?
"לא. אולי בשוליים פה ושם. בגדול יש הבדל בפלח השוק של כל אחד ואחד, ויש מכנה משותף. בגדול מגה זה מאורגן ונויה זה חבילות וטוס וסע. מגה זה קבוצות, זה מדריך, אוטובוס".

מה עשה את החיבור בינך ובין אבי סמנון?
"שנינו בתוך הענף הזה הרבה שנים, ושנינו בתור ותיקי הענף מכירים ומוקירים אחד את השני לא מהיום, למרות שלא היינו קשורים עסקית. כשהבנתי בתור נויה, שכדי לפרוץ את הפריצה הזו קדימה הן מול הסוכנים והן מול הקהל הרחב, נכון לנויה לעשות את החיבור, ליצור מותג אחד גדול, שנותן בסיס איתן לאורך כל השנה, ולא יעד אחד, כמו הולנד או איטליה, אלא הרבה מאד יעדים אחרים. נכון לעשות את זה מול מי שמבין את הצרכים של משפחות. זה לא עוד סל מוצרים. זה לדעת מה המשפחה מחפשת מבחינת החופש, הצרכים המיוחדים, החברים המיוחדים, לקחת התחייבות ביחד של בתי מלון, שירותי קרקע. מגה ונויה יצרו פלטפורמה. על כל מסלול של טיול מאורגן תהיה חבילה של טוס וסע. יינתן מענה שלא כל כך קיים כיום. אני רוצה להוביל לעוד פלחי שוק חדשים, שעוד לא מספיק מפותחים ומוזנחים בשוק הזה. זה הצד המרתק, המעניין, המלהיב של המקצוע הזה. טוב לי שיש מישהו כעת לידי, שמחזיר אותי לפעמים לקרקע, חזק יותר ממני בכלים ניהוליים יום יומיים, שאותי לפעמים משעממים. ועסק לא יכול לעבוד בלי ניהול שוטף".

מה לא עבד מול יורם מוטעי וקשרי תעופה, אחרי הטקס בו כבר שתיתם 'לחיים'?
"לא עבר בינינו חתול שחור. נשארנו לא רק חברים, אלא שותפים לדרך. אנחנו עובדים הדוק מאד מול קשרי תעופה. לא ממני ובטוח לא מהם תשמע מילה רעה. אחד הסעיפים היה קשור להגשת דוחות כספיים בזמן. אין סיפור אחר".

אבל אם רוצים, דוחים לעוד חודש?
"אני לא רוצה לעסוק בעבר, אלא לעסוק בעתיד".

עם סמנון לא עשית חגיגות?
"יש הבדל באופי של אבי סמנון. הוא איש עבודה ופחות איש שיווק, שיוצא החוצה עם התמונה שלו. אני אולי קצת יותר פטפטן ממנו. בקשרי הייתה כוונה טובה, ולא מצטער לרגע על המהלך הזה. פשוט לא צלח".

במהלך השנים, לאחר שנולדו לו שלושה ילדים, דב ואשתו סילביה החליטו לאמץ עוד תינוקת, שנזנחה בבית החולים לאחר שנולדה עם מום בלב. נויה נקלטה היטב במשפחה, ולא היו סימנים למחלה שלה ביום יום. היא עברה ניתוח בלבה בגיל חמש. "היינו בטוחים שהיא תעבור אותו, כי לא היו כל סימנים, אך היא לא הצליחה לעבור את הניתוח ומתה".

והשם נויה תיירות זה לזכרה?
"כאשר יצאתי לעצמאות, לא היה לי מושג איזה שם לתת. שיחקתי באותיות. עלה לי 'ניהול יזמות'. לא התכוונתי עד שהגיע לפתע השם נויה, ואחרי מותה קפצה אלי בחזרה. זה עזר לי לעבור ימים לא פשוטים".

בענף יש כאלה שאומרים שצירפת שותף בגלל ימים לא קלים שעברת בתוך העסק שלך בעבר, כשנפגעת ע"י מישהו קרוב?
"לא רוצה להיכנס לפרטים למה שקרה. זה לא היה עקיצה. היה אירוע לא סימפטי לפני כמה שנים, אבל זה לא קשור לעסקה הזו. זה קרה לפני כמעט 4 שנים. החברה המשיכה לפרוח ולגדול ויש בה כיום 15 עובדים. הצלחתי להתגבר על העניין, שהיה רציני וגרם לי נזק גדול מאד. לא צמצמנו, לא עצרנו לרגע. כיום בענף שלנו מי שבאמת רוצה לא רק לגדול, אלא להגיע הביתה עם תוצאות חיוביות, החיבור זה סוד המשחק כיום. לגורמים בינוניים, טובים עד כמה שלא יהיו, זה לא פשוט בענף שלנו. ענף שסובל מאירועים חיצוניים, אינטרנט, תחרות קשה. הכי נכון לחברות בינוניות למצוא מכנה משותף. אז אתה לא פופאי לבד, אלא עם מישהו אחר".

מה מפריע לך בענף התיירות כאחד שעבר בו לא מעט?
"שני דברים מרכזיים. זה ענף של קופי פייסט, ענף שכל הזמן עוסק בשני ולא ביצירה של ממש. מישהו הולך, עושה משהו שהולך, מיד מעתיקים. למשל, אם מישהו מהצ'רטרסטיקה מפעיל יעד כמו ורונה, אם זה מצליח, מיד עושים ורונה. זו אחת הבעיות המרכזיות שיש מעט מאד יצירתיות, מעט מאד יוצרים, מנהיגים, שמובילים את השוק קדימה לפלחי שוק חדשים, אמצעי שיווק מקוריים. בעיה שניה שהענף עוסק ברכילויות ודברים כאלה, שעברתי בחצי שנה אחרונה. ענף שעוסק בלא חשוב, סוג של אמת שלא אמת. זו בעיה בענף הקטן שכל אחד מכיר את כל אחד, וכל כך בקלות משמיצים ומספרים סיפורי סבתא. ענף מדהים, שחבל שלא מושך אנשים בעלי שיעור קומה, ענף הכי מרתק שקיים שמאפשר יצירתיות, חידוש והתמודדות עם אתגרים חדשים".

למה לאנשים שבאו לענף מבחוץ קשה וחלקם הגדול כושלים?
"תיירות זה מקצוע ויצירתיות, אבל אם אתה בא רק עם אחת התכונות אתה נכשל, אתה לא מבין את הדקויות של הלקוחות, של המוצר, היכולת להתברג. אם אתה לא מבין מה זה התחייבות, איך לנהל התחייבות, לא יודע להתנהל במתח רווחים נמוך, חושב על חלומות אדירים ולא לוקח בחשבון את המציאות של הענף, שלא תוכל לשנות, אתה נופל על הפרצוף. הרבה אנשים מבינים תקועים, אבל לא יכולים להיחשף לטרנדים והתפתחויות בעולם. רק למכור את מה שמכרת בשנה שעברה ולא יוצר יתרון על חבילות שיש באינטרנט, זהו, גמרת".

מה היית עושה אחרת?
"שאלה יפה. מה שאני רוצה לעשות אחרת. נויה בשנים האחרונות ממוקדת בהולנד ואיטליה ויעדים טרופיים. אותה משפחה, שנהנתה מלאנדל, מכפרי הנופש שאנחנו מייצגים, או בצפון איטליה, וטסה שנה לאחר מכן לארה"ב, תאילנד או ספרד. אותה משפחה שטסה לצפון איטליה, יש גם זוג הורים שרוצים לצאת בלי הילדים לאחד מיעדים הטרופיים. חיבור בין צרכים של אותו פלח שוק גדול של משפחות, שממשיך לגדול מכל פלחי השוק, להיות מומחה למשפחות, לא רק ליעד כזה או אחר, אלא לכל כדור הארץ. זו השאיפה, החזון. הצעד שעשינו מקדם את יצירת החידוש הזה".

נהיית 'מלך תאילנד'. החיבור הוא בדם שלך?
"קודם כל, כל הכבוד למלך האחד והיחיד של תאילנד, שיחיה עוד הרבה השנים".

איך נוצר החיבור הזה?
"לגמרי במקרה, כמו הרבה דברים בחיים שלי. בתחילת הדרך של נויה, כשעוד לא ידעתי מה שאני הולך לעשות, אחרי שסיימתי עם קשרי תעופה ואופיר טורס, וזה איכשהו נפל מהשמיים. ב-2001 , אנקדוטה. אמא שלי באה לבקר מהולנד, קראה את עיתון ג'רוזלם פוסט, והייתה שם מודעה שמחפשים נציג. לא הכרתי את תאילנד. הייתי קצת חוצפן. כתבתי אליהם. לא היה לי משהו אחר לעשות. לא קיבלתי תשובה. חודשיים לאחר מכן אני מקבל טלפון ממישהו עם מבטא קשה, שאני בקושי מבין. "מיסטר קלמן, אנחנו ממשרד התיירות של תאילנד, מגיעים עוד יומיים לבקר אותך". לא היה לי משרד. גרתי בנוה ימין ליד כפר סבא. אמרתי: אבוא למלון שלכם. אמרו לי: לא ולא, נבוא לבקר אותך. תוך יום הייתי צריך להפוך את הכניסה השנייה של הבית שלי כאילו היא כניסה של משרד, ביקשתי מהשכנה לשבת כאילו היא מזכירה שעושה קפה. הגיע מרצדס גדול עם שגריר תאילנד. התחלנו לדבר. לא שמעתי כלום מהם. קיבלתי אחרי חודש תשובה, שהם מצטערים, כי הם רוצים משרד במרכז ת"א. השבתי להם שזה לא חשוב איפה המשרד ממוקם, ופתאום הגיע פקס שהםן שמחים להודיע לי על המינוי".

עד אז ביקרת בכלל בתאילנד?
"פעם אחת בתור תרמילאי בגיל 19. היו לי אז יומיים לעשות שיעורי בית.אני גאה בהישגים. היעד השתנה לגמרי. הוא היה בזמנו יעד של תרמילאים אחרי צבא עם פחות מ-50 אלף איש. וכיום יעד של מעמד ביניים פלוס, משפחות, כמעט פי שלושה מבחינת התנועה. לא אומר שבגללנו, אבל תרמנו את חלקנו בשינוי הגישה ליעד. הוא הפך להיות יעד מוביל, מבחינת יעדי נופש רחוקים, של ישראלים, אחרי ארה"ב. 68% מהישראלים שמגיעים לתאילנד הם מבקרים חוזרים פעם שנייה, אם לא יותר. לפעמים כל שנה, כי הם מרגישים בבית. התאילנדי יודע לארח, זול יחסית, מוקדי משיכה, החל מהקניות, חופים, פסטיבלים, אוכל ופינוק. 130 אלף ישראלים ביקרו ב-2011. כל הזמן אתגר איך למשוך יותר ויותר".

התאהבת במקום?
"נכון. אולי בעוד עשר שנים נקים את נויה הולידייס בתאילנד., תנועה ציונית".

כהולנדי במקור, אתה אוהב יותר את תאילנד או את הולנד?
"חד משמעית, לא עוזב את הולנד, אם לא הייתי אוהב את תאילנד כמו שאוהב. הולנד מקום מקסים, נהדר, נפלא, לא כדי לגור. אני ציוני. לא עוזב את הארץ, מאד טוב לי".

אכן אהבה. האהבה הביאה את קלמן לישראל כצעיר בלי כל פרוטה, בלי ידיעת השפה העברית ובלי שיידע מה הוא הולך לעשות, למרות שחלם להיות פוליטיקאי.
מתי עלית לארץ?
"ב-1979 בגיל 20. גרתי בפילנו בדרום הולנד על הגבול עם גרמניה. הייתי מזכיר התנועה הציונית".

גדלת בבית ציוני?
"כן, ביקרתי בארץ בגיל 16. באתי עם מי שהייתה אשתי, שעוד הכרנו בתנועת הנוער. למעשה הכרתי אותה כבר בגיל 13 בתנועת הנוער הציונית, והפכנו לזוג בגיל 16. הגעתי לכאן בלי עברית, בלי שום כסף. אני הייתי נורא ציוני-סוציאליסטי, רציתי לשנות דברים. הייתי במפ"ם, מפלגת השמאל של אז. לא רציתי לקחת כסף מההורים. רציתי להסתדר לבד. התחלתי ללמוד באוניברסיטת ת"א, במכינה לעברית, גרתי במעון עולים ולא היה לי גרוש על הנשמה. בערב התחלתי לעבוד במלון דן אכדיה בתור עוזר מלצר. הייתי קמצן הולנדי. הייתי צריך לקנות נעליים, והיו נעליים במידה קטנה במבצע, אמרתי: יאללה, קניתי. אני זוכר עד היום את הכאב ברגליים של כל יום כשהורדתי אותם".

ואיך הסתדרת בתור מלצר?
"זוכר איך האבא של הפדרמנים הגיע למלון לביקור לחדר המרכזי. הלחיצו אותי כל המלצרים. פדרמן מגיע, לא ידעתי מי זה. מתוך הלחץ שמתי את הסכו"ם הפוך, ופדרמן האבא צעק עלי. מהר מאד פיטרו אותי. בסוף המשמרת הייתי לוקח את העוגות שנשארו. פעם אחת תפסו ואמרו שבסדר, פעם נוספת שוב תפסו, ושיחררו אותי מן התפקיד. כנראה לא הייתי כזה מוצלח. אז נכנעתי וקיבלתי כמה גרושים מהמשפחה, לעזור לציוני העני".

ומה אתה עושה?
"למדתי מדע מדינה, היסטוריה, וסיימתי אותם. ידעתי עברית, היו כבר ילדים, הבנתי שאין לי מקצוע ולא רוצה להיות מורה. בתור מי שידע שפות הייתי אחראי במפ"ם על הברית העולמית, על קשר עם מפלגות אחיות בחו"ל. הייתי אחראי על משלחות שבאות לישראל, הבנתי שלא אהיה כבר פוליטיקאי" .

חשבת להגיע לכנסת?
"חשבתי על יותר מזה. לעשות שינוי. הבנתי שאני לא בנוי לתרגילים בפוליטיקה הישראלית. הגיע אלי מישהו, אלי רונן ז"ל, היה בעלים של גרייבר עם רונית גרייבר. הכרתי דרך הבן שלו, רן רונן. הוא אמר לי: אתה יודע שפות, אולי תקים תיירות נכנסת אצלנו בחברה. אמר לי: אני לא משלם לך משכורת, אני נותן לך לנסוע לחו"ל, תביא תנועה. התחלתי לפתח נישות של תיירות פוליטית לישראל. הבאתי הרבה משלחות מגרמניה לישראל, ונישה של תיירות פעילה, כמו אופניים. הבאתי קבוצות מהולנד לארץ לרכב על אופניים. לא היה מסלול. בניתי כאשר נהגתי בעצמי. כתבתי להם את המסלול, שהיה סכנת נפשות. עד שאלי רונן היקר נפטר. הבן שלו היה סמנכ"ל בחברה חדשה בת"א, קשרי תעופה. אמר לי: בוא איתי. הייתי כבר אב לשלושה. לא כל כך רציתי, אבל באתי והקמתי את המחלקה לתיירות נכנסת, ואז החל גל הטרור. בא חיים רחמים, אומר לי: עזוב את התיירות הנכנסת, אני לוקח צ'רטר למאלמו, תעשה טיולים מאורגנים. לא ידעתי מה זה סקנדינביה, מה זה מאלמו. נתן לי בדיוק שבועיים להוציא חוברת. התחלנו דבר, שכיום מובן ומוכר. התחלנו עם טיולים מאורגנים על בסיס של צ'רטר, דבר שלא היה קיים עד אז. הקמתי את המחלקה לטיולים מאורגנים שהפכה לדרך החופש. קרו דברים בחיים האישיים שלי. בשנת 2000 עזבתי. הגעתי לשנתיים באופיר טורס, למדתי מבועז וקסמן, מה זה מקצוע. גדול המנהיגים בענף הזה, אדם שלא מוותר יום יום על ניסיון ליצור מחדש. למדתי ממנוFIT . איש מאד מוערך. אין לו פשרות, דורש הרבה מאד. האיש מספר אחד בענף".
קלמן מחליט לאחר עזיבת אופיר טורס לצאת לעצמאות. הוא עוזב את החברה ומקים את נויה, ובמקביל גם החיים האישיים שלו עוברים טלטלה.
"יצאתי לעצמאות בלי שידעתי לאיזה כיוון. ידעתי שזה כעת או לעולם לא. רציתי ליצור משהו אחר, חדש. אחרי שסיימתי את פרקי אצל בועז ואופיר טורס, וזה היה די בהפתעה. היה לי בבית תרנגול בחוץ. צבעוני כזה. מעיר את כל השכנים בארבע בבוקר. כל יום חיכה שאביא לו אוכל. הגעתי הביתה אחרי הפרישה מאופיר טורס, הייתי בהלם, מה אני הולך לעשות? פתחתי את הדלת, ראיתי את התרנגול הצבעוני עושה רעש, שאי אפשר לנתב אותו. ידעתי שזה הלוגו שלי. זה היה בהתחלה שנים רבות הלוגו של נויה, ועזר לי מאד לעשות משהו אחר".

אגב, מה עלה בגורלו של התרנגול?
"מת יום לאחר מכן. כל הזמן הרגשתי אשם שהפכתי אותו לסמל והנה מת אחרי שנתיים שהיה אצלי".

אתה אחד שעושה שינוי בלי לעשות חשבון, דבר שאחרים מתקשים לעשות אצלם?

"כשאתה מתאר את זה, כאילו אני מרגיש שאתה מדבר עם מישהו אחר, אבל זה כנראה נכון. אני לא כל כך מודע לכך, לא עושה בכוונה כדי להיות שונה מאחרים. אומרים על המשרד שלי שהוא לא נראה סטנדרטי. גם חיי לא בדיוק כאלה. שני ההורים, אבא היינץ, אמא אני, עברו את השואה. אבא שלי היה שחקן בשוויץ בתחילת המלחמה, חי חיים לא סטנדרטיים. כנראה ירשתי ממנו".

כשאתה מתכוון להורים, איך הם עברו את המלחמה?
"הם הלכו בדרך שלהם. שום דבר לא הזיז אותם למרות הקשיים. אמא הייתה בזמן המלחמה במשך שלוש שנים במחבוא בהולנד עם אבא, אמא וסבתא. כשסבתא חלתה ב-44, אמרו מהמחתרת, שאם לא תלך לבית חולים, היא תמות. סידרו לאמא שלי להיות אחות בבית חולים עם זהות שונה, ואז יכלה לטפל באמא שלה. אמא שלי לא פחדה לרגע למרות שהייתה לה זהות יהודייה. אני נזכר בתמונה של אמא שלי, תמונה של אני כהן, שמה המקורי, יושבת ליד איש אס אס במלחמה וכאילו משחקת את תפקיד הלא יהודייה. אח שלי, עיתונאי בהולנד, עורך עיתון גדול, כותב כעת ספר על המשפחה. אמא שלי לא זרקה פתק אחד, והוא עובר על הכל. היא לא הכירה פחד".

אמא שלך גם מתה מוות לא שגרתי?
"אמא תמיד אמרה כל החיים, שאם תאבד את איכות חייה, אין טעם להמשיך. בגיל 80 עברה אירוע מוחי ואיבדה את היכולת הכי חשובה שלה, הדיבור. נשארה בריאה, אבל לא יכלה לדבר, חוץ מ-4-5 מילים. מאותו רגע הבהירה שהיא דורשת את זכותה ללכת. גם בהולנד הליברלית זה לא פשוט. נלחמה נגד הממסד הרפואי עם ארבע מילים וניצחה. כמעט לפני שנתיים סיימה את חייה באופן הכי מאורגן ומסודר, עם מסר שלקחתי איתי, לא לוותר על מה שבאמת חשוב לך".

איך הרגשת? היית בעד?
"בעד, לא יכול להגיד. אני בן של אמא שלי. לא שמחתי, אבל קיבלתי והערכתי את רצונה. חשבתי שחובתי כבן להיות ברגע האחרון לתמוך בה מול הממסד".

מה עובר עליך?
"זה היה סוריאליסטי לחלוטין. לקבוע יום שמתאים לארבעת הבנים. לדעת מראש חודשיים שזה התאריך. זה קשה. נעשו ניסיונות שלא לעשות את זה. היא. כתבה מכתבי פרידה לנכדים. קשה מאד, אבל אני עד היום מעריץ אותה".

אם יקרה לך כזה דבר, תבחר בדרך דומה?
"מאה אחוז. זו סיבה אחת שאני מחזיק דרכון הולנדי. אני נלחם על כך בארץ. חושב שזו זכות בסיסית של בן אדם להחליט על הסוף שלו".

איך אבא שלך עבר את המלחמה?
"הוא היה, ורק לאחרונה גיליתי זאת, ממשפחה גרמנית. אבא שלו, סבא שלי, אדולף, ומזה השם דב, קלמן, לחם במלחמת עולם ראשונה למען גרמניה. כל המשפחה שלו נרצחה במלחמת העולם השנייה. אותו אח, שכותב ספר, הגיע לתערוכה באמסטרדם לתת פרצוף לשמות של הנספים, והוא רואה תמונה של יואכים קלמן, ילד בן 16 שדומה לנו. לא ידעתי שיש ילד כזה, שנרצח ביום האחרון במחנה דכאו. הבן דוד של אבא שלי. היו לו 50 בני דודים, וכולם נרצחו".

ואיך האבא שרד את המלחמה?
"הוא שרד. היה שחקן תיאטרון, עבר ממחנה פליטים למחנה פליטים, מגרמניה לשווייץ, להולנד. חזר להולנד ופגש את אמא שלי. למרות מה שהיה הוא לא רצה להתנתק מגרמניה. הם גרו על הגבול בצד ההולנדי. אבא היה יוצא כל יום לעבוד בגרמניה".

קלמן עשה מהפך בחייו. לא מהפך, אלא טלטלה הכי גדולה לו ולמשפחה, לאשתו ולשלושת ילדיו, כאשר החליט להתנתק מן התא המשפחתי, לעזוב אותו, לצאת מן הארון ולעבור לחיות עם בן זוג. דבר שלא היה מקובל בזמנו בחברה שלנו.

איך אתה עושה את הצעד האישי הנועז הזה מבחינתך?
"אומנם הייתי נשוי ואב לשלושה וגם אימצנו ילדה בשם נויה, שנפטרה, כפי שציינתי. במקביל לאימוץ של נויה היכרתי מישהו מאותו מין. הייתי בן 32".

הוא היה מקשרי תעופה?
"לא. הוא היה פקיד בנק, הבאתי אותו לקשרי כמנהל אופרציה. כיום הוא בתפקיד אחר בענף. התגרשתי ונשארתי בקשר מצוין עם גרושתי. לקח זמן, אבל כיום אנחנו חברים הכי טובים, גרושתי ואני".

זה היה קיים לפני כן אצלך?
"תמיד ידעתי וגם אשתי, ולא לקחנו את זה ברצינות. אהבתי אותה מאד".

ואיך הגיבו בקשרי? ידעו על האהבה החדשה שלך?
"חיים רחמים, האיש היקר לי מכולם, בימים הכי קשים שלי היה שם בשבילי בלי לבקש תמורה. הוא נתן לי תמיכה פיננסית, אישית, מקצועית, וכאשר גילה שמנהל המאורגנים שלו מנהל רומן עם מנהל האופרציה של אותה מחלקה, נכנס לאטרף. היה בהתחלה מזועזע, שיש תופעה כזו בחברה שלו. איש מסורת. גיליתי את זה אחר כך, אחר שנים רבות. לי הוא לא אמר מילה, לא העיר. היה מכתב אישי אליי. אמיר פלד, שהיה מנכ"ל, גילה את הסוד, העביר לחיים. הוא הגיע הביתה, אמר למשפחה אחרי יומיים: לא זוכר, לא יודע, ואף אחד לא מדבר על זה. אחרי שנים המשפחה סיפרה לי".
איך קיבלו את זה הילדים?
"היה להם קשה מאד מאד. אז להיות גיי לא היה פופולארי במיוחד. לא היה להם פשוט. היו לנו קודים, בינינו או ביניהם. אם ראו גיי ברחוב, אמרו: הנה עוד ג'ינג'י. הומור משלהם. מאד קשור אליהם והם אליי. התגברנו".

עברת הרבה מערכות יחסים?
"מעט מאד. לא הייתי יום אחד לבד. אחרי שנפרדתי אחרי 12 שנה מאותו בן זוג, נכנסתי למערכת חדשה. התחתנו שרון ואני בהולנד. הציורים בחדר, שאתה רואה פה, הם של שרון. אין מישהו שנכנס למשרד הזה ולא שואל על הציורים, ואני אומר שהם של בן הזוג. הוא גם אוצר ומהנדס. גם הבן שלי המשיך באותה דרך, מנהל בר גדול של הקהילה בת"א. כנראה. הבושה עברה לו. גם הכיר בן זוג. ממשיך את הדרך של האבא".

אתה חושב שצריך לאפשר לבני זוג מאותו מין להתחתן בישראל?
"כן. למה צריך לעשות את זה בהולנד".

קשה לחיות כך בישראל?
"לא היה לי אף פעם קושי של ממש. לא הרגשתי אפליה. מאושר מאד. לא תמיד החיים שגרתיים".