אנטומיה של קריסה ידועה מראש

  אתמול התבשרנו על קריסתה של חברת התעופה הקפריסאית, קובלט אייר, שהוקמה אך לפני שנתיים לאחר קריסתה של חברת סייפרוס איירווייס. סיפורה של החברה הוא בעצם הסיפור של הכלכלה הסינית, שפרשה כנפיים וחיפשה לה דרכים לחזק את אחיזתה במערב באמצעות מגוון השקעות, שבחלקן הגדול נקטעו או נפסקו עקב תשתית כלכלית ומקצועית רעועה. לסינים, שהקימו והחזיקו את קובלט אייר תחת הסיסמה 'הדור הבא', היו 'עיניים גדולות' והבנה קטנה בתעופה האירופית, ככל הנראה, וכשהחברה נקלעה לקשיי נזילות, החליטו לסגת ולא להשקיע עוד. לפני כשנה קרסו בזו אחר זו שלוש חברות תעופה אירופיות גדולות וותיקות: אייר ברלין, אליטליה ומונארך, ולפני פחות מחודש קרסה גם פרימרה אייר, השאפתנית החדשה. כל מומחי התעופה גורסים שהתחרות בשוק האירופי היא 'קטלנית', ומי שאין לו תשתית ראויה ואיתנה לא יוכל לשרוד לאורך ימים את התנאים הקשים של התחרות. רוב בייד, אחד מהאנליסטים הבכירים בתחום התעופה, אומר: "זה קודם כל עניין של תחרות. קרוב לוודאי שבעתיד נראה עוד מיזוגים מחד ונפילות מאידך בשוק האירופי". חברות הלואו-קוסט האירופיות, בראשות ריינאייר, איזי ג'ט, וגם וויזאייר, שהצטרפה למגרש של הגדולות, יצרו מודל, שמבטיח להן תפוסה כמעט מלאה בכל הקווים, והן מותירות את כל המתחרות מאחור. "כשהיצע המושבים גדל מהר יותר מן הביקוש, כולם מורידים מחירים", מציינת האנליסטית לואיז קופר, וברור לחלוטין שחברות קטנות, המורידות מחירים בצורה לא שקולה, אינן יכולות להחזיק מעמד כמו חברות התעופה הסדירות הגדולות או ענקיות הלואו-קוסט. מונארך איירליינס הבריטית הייתה שרויה בקשיים כספיים משך שנים, ודווקא הניסיון להפוך לחברת טיסות פנאי אופיינית ולהתמודד עם ריינאייר ואיזיי ג'ט, הוא שהפיל אותה בסופו של דבר. ומלבד זאת, הטרור בחצי האי סיני ובטוניסיה, שאילץ אותה לבטל קווים, היחלשות הליש"ט ואי הוודאות בעקבות ההחלטה על הברקזיט, גרמו לקריסה הגדולה ביותר בתולדות התעופה הבריטית, שהותירה 110,000 נוסעים חסרי אונים. חברות תעופה לאומיות, כמו אליטליה, אינן יכולות להשתתף במשחק המחירים הגמיש במתכונת הלואו-קוסט, כי הן כבולות למערכת פעילות מסורתית ונוקשה למדי. היתרון שלהן, בזכות היותן נתמכות ע"י הממשלות, שהן מסוגלות למשוך הפסדים לאורך שנים, כמו למשל, SAA ואייר אינדיה, שהיו קורסות זה מכבר, אילו היו חברות פרטיות. אליטליה, נכנסה להליך פשיטת רגל , אחרי שאיתיחאד איירווייס, שהחזיקה במרבית מניותיה, לא הייתה מוכנה להמשיך לממן את פעילותה הגרעונית, זכתה לתחייה בלתי צפויה עם הממשלה הלאומנית החדשה באיטליה, המתעקשת להשאיר אותה בידיים איטלקיות ולא למכור אותה בשלמותה, כפי שנדרש מהליך פשיטת הרגל. שלא כמו אליטליה, אייר ברלין, שהייתה חברה התעופה השנייה בגודלה בגרמניה, נאלצה להפסיק את פעילותה בעקבות החלטתה של איתיחאד, שגם בה החזיקה מניות רוב, שלא להמשיך להזרים לה כספים ועקב אי ההצלחה להתמודד עם חברות הלואו-קוסט. גם השותפות עם איתיחאד איירוויס וההזרמה המאסיבית של הכספים, לא הצליחו לייצב את אליטליה ואת אייר ברלין, שלא השכילו להתאים את פעילותן למציאות החדשה של ענף התעופה באירופה. פרימרה אייר, חברת התעופה הסקנדינבית, שהתמוטטה לפני שבועות אחדים, היא סיפור אחר. החברה, שניסתה לעלות על גל הפרוספריטי בקווים הטרנסאטלנטיים, קרסה בעקבות שאפתנותה יוצאת הדופן להפעיל טיסות טרנסאטלנטיות במתכונת אקסטרה לואו-קוסט, במחירים לא ריאליים ובשירות עלוב, עפ"י חוות דעת שונות. כדי לסבר את העין, החברה פרסמה ממש לפני קריסתה, שהיא עומדת להשיק טיסות ממדריד לניו יורק, לבוסטון ולטורונטו במחיר של 149 אירו. בתחום הפורח של הטיסות הטרנסאטלנטיות וארוכות הטווח, ראוי לציין את המאמצים של קבוצות התעופה האירופיות המסורתית להיכנס לתחרות בקווים אלה. IAG הקימה את LEVEL, קבוצת לופטהנזה מחזקת משמעותית את אירו-ווינגס, וקבוצת אייר פראנס – KLM, הקימה את Joon, והן אמורות להתמודד עם חברות הלואו-קוסט הטרנסאטלנטיות העצמאיות, נורוויג'ן ו-WOW. ההצלחה של שתי האחרונות מסתמנת כהצלחה זמנית, נכונה לתקופה של מחירי דלק נמוכים ותחרות אגרסיבית בקווים הטרנסאטלנטיים. בחודשים האחרונים נורוויג'ן מונחת על המדף ומצפה לקונים או לשותפים אטרקטיביים, ואילו WOW משנה תכניות, מבטלת ומעדכנת קווים. עתיד מעניין ורב תהפוכות, כולל מיזוגים וקריסות, צפוי לנו בתעופה האירופית, ובראש וראשונה השאלה העיקרית: האם חברות תעופה נוספות עלולות לקרוס בשנה הקרובה כתוצאה מהתחרות האגרסיבית בשמי אירופה.